מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבו טהה ואח'

ההליך

1.הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות כמבצעים בצוותא, בעבירות של קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1), (2) בצירוף סעיף 29(ב) לחוק; החזקת נשק - עבירה לפי סעיף 144(א) רישא בצירוף סעיף 29(ב) לחוק; וירי באזור מגורים - עבירה לפי סעיף 349א בצירוף סעיף 29(ב) לחוק. נאשם 1 הורשע אף בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית – עבירות לפי סעיף 287(א) לחוק, וזוכה מעבירות שיוחסו לו באישום שישי, עבירות של קשירת קשר לפשע, פריצה לרכב, גניבה ופירוק מרכב.

יצוין כי כתב האישום המתוקן כלל מספר רב יותר של נאשמים ואישומים אשר רק חלקם יוחס לנאשמים, כאשר עניינם של הנאשמים האחרים הסתיים ונגזר דינם. לנאשמים שבפני יוחס האישום השני בו הורשעו, ולנאשם 1 יוחסו שני אישומים נוספים: אישום מס' 6 ממנו זוכה, ואישום מס' 7 בו הורשע בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, בכך שבשני מועדים הרלבנטיים לאישומים שהה מחוץ לבית אימו, שם היה אמור להימצא במעצר בית.

2.כעולה מן הקביעות בהכרעת הדין, הרקע לאירוע הינו סכסוך קודם בין פלג של משפחת אבו טהה, אליו משתייכים הנאשמים, לבין משפחת חמדיה, אליה שייך המתלונן, על רקע תיק אחר שהתנהל בבית המשפט, בו היה אמור המתלונן להעיד. ביום 29.8.09 בסביבות השעה 5:20 הנאשמים המתינו למתלונן בדרכו חזרה מתפילה, הנאשם 7 שלף אקדח והורה לו להרים ידיים ולשכב על הרצפה ומשסירב החל לירות בו. יתר הנאשמים הצטרפו אליו כשהם נושאים אלות בידיהם. המתלונן החל להימלט מן הנאשמים והם רדפו אחריו, כאשר נאשם 7 ממשיך לירות לעבר המתלונן כאשר אחת היריות פגעה במתלונן במותנו ונגרמה לו פגיעה כתוצאה מחדירת הקליע, ובנוסף נגרמו למתלונן חבלות ונשברה אחת מצלעותיו. המתלונן התחבא בחצר בית סמוך ולאחר מכן פונה לבית החולים ואושפז למשך שלושה ימים לקבלת טיפול. יצוין כי חרף העובדה שלמתלונן נגרמו חבלות, בנוסף על הפגיעה מן הירי, משבהתאם לעדותו לא הוכח כי הנאשמים הכו אותו עם האלות, הרי המאשימה לא עמדה על הוכחת עבירת התקיפה ומכאן לא יוחסה תקיפתו וגרימת אותן חבלות.

3.עוד נקבע בהכרעת הדין כי הנאשמים הגיעו אל המקום בצוותא חדא, לאחר תכנון מוקדם לפגוע במתלונן, פעלו כגוף אחד כשנאשם 7 מצויד באקדח ושאר הנאשמים מצוידים באלות.

4.לאחר מתן הכרעת הדין ביקשה ב"כ נאשם 7 שיוגש תסקיר בעניינו של נאשם זה, והטיעונים לעונש נדחו לצורך קבלת התסקיר ולאחריו טענו הצדדים.

טיעוני הצדדים והראיות לעונש

1.ב"כ המאשימה טענה כי יש להחמיר עם הנאשמים ועתרה להשית עליהם עונש מאסר ממושך, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן, שכן המדובר באירוע חמור, שאך בנס לא עלה בחיי אדם, כאשר התנהגות הנאשמים אינה נופלת מתרבות החיסולים והמאבקים בין כנופיות של עבריינים ואנשי העולם התחתון. היא הדגישה כי יש להחמיר עם הנאשמים גם נוכח העובדה שהרקע לאירוע הוא רצון למנוע מן המתלונן להעיד בבית המשפט בתיק אחר. עוד הוסיפה, כי יש ליתן משקל לחומרה גם לעובדה שמעשיהם של הנאשמים סיכנו חפים מפשע, שיכלו להיפגע מן הירי. באשר לסולחה ציינה, כי אין ליתן לה משקל רב, במיוחד נוכח העובדה שהנאשמים ביצעו את המעשים בתיק זה לאחר שנערכה כבר סולחה. באשר למדרג הענישה בין הנאשמים, ציינה כי יש מקום לאבחן ביניהם, אך לטענתה על ההבדל להיות מתון, שכן במקרה זה למרות שרק נאשם 7 ירה, יש לראות בנוכחותם של האחרים סיבה בלעדיה אין לביצוע העבירות.

ביחס לתסקיר בנוגע לנאשם 7 טענה כי אין התאמה בין מסקנת שירות המבחן לבין חומרת המעשים ולפיכך אין לאמץ המלצת התסקיר, זאת אף בשים לב לכך שהנאשם אינו מודה בביצוע העבירה. באשר לחשש שהנאשם ישים קץ לחייו ציינה, כי אין זו סיבה שלא לשלחו למאסר, שכן לשב"ס יש את הכלים להתמודד עם חשש כזה. כן הגישה פסיקה לתמיכת טענותיה ביחס לענישה, חלקה מתייחס לנאשם 7 וחלקה האחר נוגע לנאשמים 1, 8, ו-9.

2.ב"כ נאשם 1 טען כי אין להחמיר עם הנאשם ועתר להסתפק בתקופת מעצרו, או לחילופין להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי. לטענתו, העובדה שהנאשמים בחרו לנהל משפט הוכחות צריכה לעמוד לטובתם, שכן הדבר הביא לצמצום כתב האישום המקורי ולהשמטת אישומים כנגדם. באשר למדרג שיש ליצור בין הנאשמים לעניין העונש, לטענתו קיימת חשיבות רבה לעובדה שכל תפקידו של הנאשם התמצה בהחזקת מקל, לעומת הנאשם 7, אשר ירה באקדח. הוא הטעים כי יש לאבחן את פסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, שכן הנסיבות בהם חמורות הרבה יותר. ביחס לסולחה טען כי מדובר בעניין מרכזי, שיש בו כדי להוות נסיבה מקלה, זאת אף נוכח עדותו של המתלונן. באשר לעברו הפלילי של הנאשם, טען כי אין ליתן לכך משקל רב, שכן מדובר בעבר בלתי מכביד. עוד הוסיף, כי אין להטיל על הנאשם מאסר נוסף גם בשים לב לכך שבמאסר קודם ניסה להתאבד 3 פעמים וכן נוכח העובדה שהנאשם היה עצור בתיק זה משך כמעט שנה. כן הוגשו על ידו מסמכים הנוגעים למאסרו הקודם של הנאשם ולמצבו הנפשי, תוך שהפנה לפסיקה לתמיכת טענותיו.

3.ב"כ הנאשם 7 עתרה להשית על הנאשם צו פיקוח למשך שנה ושל"צ, כהמלצת שירות המבחן, או לחילופין להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. לטענתה, יש להקל עם הנאשם, שכן בתיק זה מתקיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות העדפת אינטרס השיקום של הנאשם על פני שיקולי ענישה אחרים, ובין היתר כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, עובד בעבודה מסודרת, ללא עבר פלילי כלשהו, שזוהי לו מעידתו הראשונה ומאז לא שב וביצע עבירה כלשהי. בנוסף, כפי שעולה אף מן התסקיר שהוגש בעניינו, לנאשם רקע לא פשוט, ובעקבות המעצר ולאחר מכן ההרשעה עבר משבר נפשי קשה ואף ניסה להתאבד מספר פעמים.

עוד טענה, כי יש ליתן משקל גם לעובדה שהאירוע, על אף היותו חמור, הסתיים בתוצאה של פציעה לא חמורה של המתלונן, זאת להבדיל מפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה. יש ליתן משקל רב גם לעובדה שקיימת סולחה יציבה בין המשפחות, הקשורות אף בקשרי נישואין, וגם משפחת המתלונן ביקשה להקל עם הנאשמים. עוד טענה כי כתב האישום המתוקן, אשר צירף הנאשם לתשעה אחרים, הביא להתמשכות ההליכים בעניינו ולעיוות דין, ואף לכך יש ליתן משקל. ביחס לתסקיר, עתרה לאמץ את המלצת שירות המבחן והטעימה כי זו ניתנה חרף העובדה שהנאשם לא הודה בשום שלב בביצוע העבירה, דבר שהוא חריג, ומדגיש ביתר שאת את נסיבותיו המיוחדות ואת הצורך להעדיף האפיק השיקומי בעניינו.

4.ב"כ הנאשם 8 עתר להשית עליו עונש של מאסר בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות, זאת בשים לב לנסיבותיו המיוחדות ובין היתר כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי; נעדר עבר פלילי; ועובד למחייתו כל השנים. זאת ועוד, בעקבות תיק זה התפרקו נישואיו של הנאשם והוא אף מצוי בחובות כלכליים כבדים ועובד על מנת להחזירם. הוא הצטרף לדברי ב"כ נאשם 1 ביחס לחלקו של הנאשם באירוע ובאשר להבחנה שיש ליצור בין הנאשמים לעניין גזר הדין וכי יש ליתן משקל לעובדה שכיום, אף לעמדת המתלונן, יש סולחה בין הצדדים; כי קשרי הנישואין בין המשפחות הופכים אותם למעשה למשפחה אחת גדולה; וכי ענישה מקלה תשמור על שלמות המשפחות בתל שבע. עוד הוסיף, כי יש ליתן משקל לתקופה שהנאשם היה עצור, ולאחר מכן במעצר בית.

5.ב"כ הנאשם 9 הצטרף אף הוא לדברי ב"כ הנאשמים ועתר להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות בלבד. היא הדגיש כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי, בן 35, אב ל-7 ילדים, נעדר עבר פלילי. ביחס לסולחה ציין, כי יש ליתן לנושא זה משקל רב, שכן החמרה עם הנאשמים עלולה להביא להפרת האיזון העדין השורר כיום בין המשפחות. הוא הדגיש כי יש להבחין בין הנאשמים ביחס לעונש, זאת בין היתר בשים לב להבדלים הגדולים במידת מעורבותם ובמעשיהם בפועל בעת האירוע. עוד הוסיף, כי אין להחמיר עימם בשל כך שניהלו הוכחות. הוא הוסיף כי יש ליתן משקל לכך שהנאשם היה עצור למעלה מחודש ולאחר מכן שהה במעצר בית מלא, תוך שהוא מורחק מילדיו.

6.במסגרת הראיות לעונש הוגשו על ידי נאשם 1 – מכתב של העו"ס אשר טיפל במשפחה והמליץ בשנת 2007 להפנותו להערכה פסיכיאטרית; ושני מכתבים מרופאים פסיכיאטריים אשר טיפלו בו ושם ישנה התייחסות לאירוע אותו חווה בזמן מאסרו הקודם. נאשם 7, הגיש אסופת מסמכים ובהם מכתבים ממעסיקו ומאנשים נוספים מן הישוב בו הוא מתגורר, המעידים על אופיו הטוב; מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הנפשי ולטיפול אותו הוא מקבל; ומסמכים הנוגעים לסולחה וכן למתלונן ומכתבים מבני משפחה נוספים ממשפחת המתלונן. כמו כן העידו מטעמו שני עדי אופי - מר עטיה אבו טהה, קרוב משפחתו של הנאשם, פנסיונר של מועצת תל שבע, אשר לקח חלק בכריתת הסולחה בין המשפחות וציין כי מאז שורר שקט בין המשפחות. עוד סיפר, כי הנאשם נמצא במצב נפשי קשה ואף ביקש לשים קץ לחייו וביקש כי בית המשפט ירחם עליו ולא ישית עליו מאסר נוסף. מר מוסא אבו רטיוש העיד כי הוא נשוי למשפחת אבו טהה ומכיר את הנאשם כחבר משנת 1996. אף הוא עתר בפני בית המשפט שלא ישית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ציין כי הנאשם עובד בעבודה מסודרת, מעולם לא עשה בעיות ואשתו בהריון לאחר טיפולי הפריה.

דיון

1.הנאשם 1, יליד 1988 כבן 23, בעל הרשעה אחת משנת 2005 בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, בגינה ריצה עונש מאסר של 30 חודשים. ממסמכים שהוגשו במסגרת הראיות לעונש עולה כי במהלך עונש המאסר שריצה בגין הרשעתו הקודמת, עבר מקרה מסוים בכלא וסבל כתוצאה מכך מפוסט טראומה ודיכאון ונזקק לטיפול פסיכיאטרי- אם כי חלק המסמכים אינם עדכניים (משנים 2007, 2009 והאחרון מספטמבר 2010).

הנאשם 7, יליד 1974 כבן 37, נשוי ואב לילד בן 9, אשתו בהריון, מתגורר עם משפחת אביו המורחבת בתל שבע, נעדר עבר פלילי. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי הנאשם חווה משבר נפשי בעקבות ההליך המשפטי והמעצר ובין היתר ביצע מספר ניסיונות אובדניים. שירות המבחן ערך את תסקירו לאחר שנפגש עם הנאשם אחת לשבועיים משך מספר חודשים, וכן לאחר שנעשו שיחות עם אשתו ובני משפחה אחרים ועם מעסיקו והרופא הפסיכיאטר אשר טיפל בו. מן התסקיר עולה התלבטות ביחס לגיבוש המלצה בעניינו של הנאשם, זאת נוכח חומרת האירוע ובשים לב לעובדה שהנאשם לא הודה בביצוע העבירה ושולל מעורבותו בסכסוך כולו. מנגד, השירות התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי, שאורח החיים העברייני זר לו וההליך המשפטי היווה גורם משמעותי עבורו ומכאן העריך כי קיים סיכון נמוך להישנות התנהגות עבריינית. לאור כל האמור, ובין היתר נוכח נזקקותו להליך טיפולי, שיתוף הפעולה שלו עם הגורמים הטיפוליים, חלוף הזמן, משך הזמן בו שהה במעצר והעובדה שההליך המשפטי מהווה גורם הרתעתי משמעותי עבורו, המליץ השירות להטיל על הנאשם צו מבחן מעקבי למשך שנה וכן של"צ של 200 שעות.

נאשם 8, יליד 1984 כבן 27, גרוש, מתגורר בתל שבע, נעדר עבר פלילי. בא כוחו ציין כי נישואיו התפרקו ובאו אל קיצם בעקבות תיק זה. כמו כן נקלע לחובות כבדים. עוד ציין בא כוחו כי שתיים מאחיותיו נשואות למשפחת חמדיה, אליה משתייך המתלונן.