מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבו דאהר

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, אשר בו יוחסו לו העבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945 (להלן: "התקנות"), סיוע לניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1)+31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירות נשק (החזקת נשק), עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה לפי סעיף 85(1)(ג) לתקנות, סיוע לחברות בארגון טרור, עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח- 1948 בצירוף סעיף 31 לחוק, קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

עבירות אלו יוחסו לנאשם משנטען באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, כי בשנת 2004 ברצועת עזה, הצטרף הנאשם לארגון גדודי חללי אל-אקצא (להלן: "הארגון"), על פי פנייתו של דודו מוחמד טלב אבו דאהר (להלן: "מוחמד") שהוא פעיל הארגון. במועד כלשהו שאינו ידוע לפני חודש אוגוסט שנת 2005 ולאחר הצטרפותו של הנאשם לארגון, נפגש הנאשם עם מוחמד ועם ג'יהאד צאלח אבו דאהר (להלן: "ג'יהאד") בקירבת ביתו ברצועת עזה ושמע מג'יהאד ומוחמד שבדר אבו דאהר (להלן: "בדר") הלך להניח מטען חבלה ליד גבול ישראל. באיזור הנחת המטען היו מצלמות אבטחה של צה"ל הנעות מצד לצד ומצלמות בכל פעם איזור אחר. הנאשם וג'יהאד צפו במצלמות ודיווחו למוחמד אם הן מכוונות לעבר בדר שמניח מטען. מוחמד דיווח על כך לבדר. בדר הצליח להניח את המטען שהתפוצץ ליד ג'יפ של צה"ל בכוונה לגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים.

באישום השני נטען כי במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בחודש ינואר שנת 2005 או בסמוך לכך, ביקש מוחמד מהנאשם להחביא באדמה ליד ביתו מטען חבלה שמשקלו 10 ק"ג והנאשם הסכים. הנאשם קיבל את המטען והסתירו בקרבת ביתו.

באישום השלישי נטען כי במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בסוף שנת 2006, שהה הנאשם יחד עם סאבר אבו עומר (להלן: "סאבר") ליד ביתו של הנאשם בגרארב שברצועת עזה בסמוך לגבול ישראל רצועת עזה. למקום הגיע פעיל ג'יהאד בשם עווד. הנאשם פנה לעווד ושאל אותו האם הוא זקוק לעזרה בהנחת מטעני חבלה כנגד צה"ל או בעריכת תצפיות על תנועת כוחות צה"ל. עווד השיב לנאשם וסאבר כי הוא יצור איתם קשר וביקש מהם את מספר הטלפון שלהם. סאבר נתן לעווד את מספר הטלפון שלו. כעבור שבועיים, כשהיה הנאשם עם סאבר, התקשר עווד לסאבר ואמר לו כי הביאו שני מטעני חבלה. עווד ביקש מהנאשם וסאבר לפגוש אותו ולקבל ממנו את המטענים והם הסכימו וסיכמו עימו להחזיק בנשק. הנאשם וסאבר קיבלו את המטענים והעמיסו אותם על עגלה וחמור שהיה ברשותם וסיכמו עם עווד לשמור עבורו את המטענים. השניים הובילו את המטענים לביתו של הנאשם אך משאימו של הנאשם נזפה בו וביקשה כי יחזיר את המטענים, מסר הנאשם את המטענים לסאבר שהחזירם לעווד.

באישום הרביעי נטען כי במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בחודש ינואר שנת 2007 או בסמוך לכך, פנה פעיל ארגון החזית העממית, סאמי אבו צליחי המכונה בסיוני אבו צליחי (להלן: "בסיוני") ואדם נוסף (להלן: "האחר") למאזן אבו דאהר (להלן: "מאזן") ועם יאסר אבו דאהר (להלן: "יאסר") להוביל בעגלה מטען חבלה שנועד לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל, למקום הקרוי ואדי אבן-אלעבד, כ-200 מ' מגדר הגבול בין ישראל לרצועת עזה, באיזור כיסופים.

מאזן הסכים וסיכם עם האחר, יאסר ואנשים נוספים להוביל נשק ולהשתתף בפיגוע כדי לגרום למותם של חיילי צה"ל בשל היותם ישראלים. במסגרת זו העמיסו בסיוני, האחר, מאזן ויאסר מטען חבלה המכיל 30 ק"ג חומר נפץ (להלן: "המטען") על עגלה רתומה לחמור. מאזן ויאסר הובילו את המטען עד איזור ואדי אבו-אל עבד בגבול ישראל רצועת עזה. באותו מועד או בסמוך לכך פגש הנאשם את בסיוני ואחרים. בסיוני אמר לנאשם כי יאסר ומאזן עומדים להניח מטען חבלה כנגד חיילי צה"ל וביקש ממנו לשמור על העגלה בזמן שהם ייגשו להניח את המטען והוא הסכים. מאזן ויאסר הורידו את מטען החבלה מהעגלה וניגשו מזרחה לכיוון הגדר, הרימו את הגדר, חצו אותה ונכנסו לשטח ישראל שלא כדין, והטמינו את המטען בקרבת הגדר בכוונה לגרום למותם של ישראלים. יאסר חיבר למטען חוטי חשמל לצורך הפעלת המטען. הנאשם נשאר לשמור על החמור והעגלה בזמן שיאסר ומאזן הטמינו את המטען. יאסר ומאזן חזרו לנאשם ויחד עזבו את המקום. לאחר מכן, באותו יום, חזר יאסר עם אחר כדי להפעיל את המטען, אולם המטען לא התפוצץ. למחרת ביקש מאזן משאדי להביא את המטען. שאדי הוביל את המטען חזרה לביתו של מאזן ודיווח למאזן כי החוטים של המטען נקרעו ולכן הוא לא התפוצץ. מאזן התקשר לבסיוני שלקח את המטען חזרה.

באישום החמישי נטען כי במועד כלשהו שאינו ידוע במדויק בחודש פברואר שנת 2007 ברצועת עזה פנה הנאשם אל מוחמד וביקש ממנו לשלוח אותו להניח מטעני חבלה כנגד חיילי צה"ל ומוחמד נענה לפנייתו של הנאשם וקשר עימו קשר להניח מטעני חבלה ולגרום למותם של ישראלים בשל היותם ישראלים.

2. המאשימה בטעוניה לעונש עתרה להשתת מאסר ממושך ומאסר על תנאי. ב"כ המאשימה הדגיש כי הנאשם סייע למספר ארגוני טרור החל משנת 2004 ועד למעצרו בשנת 2007 בפעילותם כנגד המדינה. הנאשם תחילה הצטרף לארגון גדודי חללי אלאקצה וסייע לפעיל אחר בהטמנת מטען חבלה, באמצעות ביצוע תצפיות והתרעה מפני צילום מצלמות האבטחה. מטען חבלה זה אכן התפוצץ בסמוך לג'יפ ישראלי שעבר במקום. בנוסף לכך הנאשם הסתיר עבור פעיל ארגון אחר מטען חבלה שמשקלו 10 ק"ג. בהזדמנות אחרת, פנה הנאשם מיוזמתו לארגון הג'יהאד בבקשה לסייע בהנחת מטען חבלה כנגד כוחות צה"ל או ביצוע תצפיות. מטרתו היתה לפעול במסגרת הארגון. לאחר תקופה כלשהי אכן יוצר עימו הארגון קשר ונמסר לו כי ישנם שני מטעני חבלה. הנאשם לוקח את המטענים ושומר אותם עבור חברי הארגון. רק מאחר ואימו של הנאשם נזפה בו מתוך חשש שיקרה משהו לביתה בעקבות הסתרת המטענים בו, מחזיר הנאשם את המטענים לפעיל בארגון. לטענת ב"כ המאשימה, הנאשם הבין כי מטרות החזקת המטענים אינן תמימות אלא טרוריסטיות. עוד טען ב"כ המאשימה כי הנאשם פגש בפעילי ארגון טרור כשהם נעים עם עגלה רתומה לחמור והבין כי הם בדרכם להנחת מטען חבלה והצטרף אליהם כשתפקידו בפעם זו הינו לשמור על העגלה בעת שהאחרים מטמינים את מטען החבלה. בפברואר 2007 הסכים הנאשם ליטול חלק בפעילות הטמנת מטעני חבלה כנגד כוחות צה"ל. מדברים אלו עולה, לטענת ב"כ המאשימה, כי בין השנים 2004 – 2007, סמוך לתקופת מעצרו, נדד הנאשם מארגון לארגון וביצע פעילות טרור במסגרתם. פעילותו של הנאשם היתה מסוכנת וחמורה, לטענת המאשימה, משזה לא שינה לו באיזה ארגון הוא פעל ומה היתה הפעילות הדרושה. לאור האמור, עתרה המאשימה, כאמור, להשתת עונש חמור על הנאשם אשר יהווה הן הגנה על חיילי צה"ל, הן הרתעה של פעילים אחרים מלבצע פעולות מעין אלו אותן ביצע הנאשם והן ירחיק את הנאשם מלחזור לפעילות טרוריסטית.

3. ב"כ הנאשם טען כי מרשו היה צעיר בעת ביצוע העבירות מאחר שהוא יליד 20.4.87 היינו שהיה בן 17 שנים, בעת ביצוע העבירות באישום הראשון ובאישומים האחרים היה בן 18. בכל האירועים בהם נטל חלק, הצטרף הוא לפעילים מבוגרים ממנו, ביניהם דודו, חאמד אבו דאהר, והם אלו שהשפיעו עליו וגררו אותו לפעילות. עוד טען ב"כ הנאשם כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם גדל בסמוך לגבול בין ישראל לרצועת עזה, והנוף בו הוא גדל הינו פעילות יומיומית של ארגוני טרור ופעילותם המניעתית של חיילי צה"ל. נוף זה, לטענת ב"כ הנאשם, השפיע על הנאשם. העובדה כי הנאשם פעל במסגרת מספר ארגוני טרור, מוכיחה לטענת בא כוחו, כי פעילותו של הנאשם לא היתה ממניעים אידיאולוגיים.

אשר לאישום הראשון, טען ב"כ הנאשם כי תפקידו של הנאשם היה לתצפת ובפועל הוא לא לקח חלק בהטמנת המטען החבלה או בהפעלתו ואף אם לא נכח במקום, המטען היה נטמן ומופעל בשל נוכחות אחר שתצפת עימו. לטענת ב"כ הנאשם, לא נגרם נזק מפיצוץ המטען.

אשר לאישום הרביעי, טען ב"כ הנאשם כי תפקיד מרשו היה מזערי- שמירה על העגלה ובאישום המקורי כלל לא הואשם בניסיון לרצח אלא בסיוע בחברות ארגון טרור.

אשר לאישום החמישי, טען ב"כ הנאשם כי מדובר אך בקשר ראשוני, החלפת מילים בלבד מבלי לבצע פעולה שתקדם את הקשר והוצאתו לפועל.

ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בכך שמרשו הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר, בכך שלנאשם אין הרשעות קודמות ובעת ביצוע העבירות היה צעיר. עוד ציין כי הנאשם עצור מזה שלוש שנים.

ב"כ הנאשם הגיש פסיקה ולטענתו יש בה כדי ללמד על רמת הענישה ההולמת במקרה זה של מרשו וביקש שלא למצות את הדין עימו.

א. בפ.ח. 1087/06 (בית המשפט המחוזי בבאר-שבע), הורשע הנאשם בביצוע עבירות של חברות בארגון טרור, עבירות נשק, מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לו לתועלת וסיוע לניסיון לרצח, משהסכים, לאחר פנייה של פעיל בארגון טרור, להצטרף לשורות הארגון. הנאשם השתתף בשיעורי דת ובהפגנות ותהלוכות בג'בליה שברצועת עזה. כמו כן, השתתף באימונים צבאיים מטעם הארגון שכללו פירוק והרכבת רובה. בשלוש הזדמנויות שונות אסף הנאשם מידע וביצע תצפיות מביתו ואיזור מגוריו לשטח בו שוגרו טילים לישראל, כן אסף בשתי הזדמנויות את הדורגלים עליהם הונחו הטילים. בהזדמנות אחרת הסתיר הנאשם בבית נטוש ליד ביתו, טיל שהועבר לו על ידי פעיל בארגון טרור ואף סייע בהעברתו של הטיל למקום שיגור על מנת לירותו לכיוון אשקלון, אך אנשי הביטחון הפלסטיני מנעו זאת. בית המשפט גזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של שמונה שנים.

ב. בפ.ח. 1054/08 (בית המשפט המחוזי באר שבע), הורשע הנאשם בביצוע עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, סיוע לניסיון לרצח ואימונים צבאיים אסורים, משבעקבות פניה מדודו, פעיל ארגון חמא"ס, הצטרף הנאשם לאוסרה, קבוצת לימודי דת שהחמא"ס אחראי עליה. הנאשם הסכים לצאת לאימון צבאי לצורך ביצוע שמירות ואכן השתתף באימונים צבאיים של החמא"ס, במסגרתם למד לתפעל רובה ולירות. לאחר סיום האימונים הצטרף לחוליה של החמא"ס, ביצע שמירות פעמיים בשבוע כשהוא חמוש ויתר חברי החוליה נשאו עליהם מטעני חבלה נגד טנקים אותם הטמינו במהלך השמירה בבורות והמתינו להגעת כוחות צה"ל למקום. נגזר על הנאשם עונש מאסר בפועל בן שש וחצי שנים.