מ.י. פרקליטות המדינה, מחלקה כלכלית נ' אברהם ואח'

החלטה

1.נגד המבקש וארבעה אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם מספר רב של עבירות הלבנת הון וזיוף מסמך. המבקש מבקש שכתב האישום שהוגש נגדו - יבוטל, בטענה כי זכויותיו על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן:"חסד"פ") הופרו באופן בוטה - המשיבה לא הודיעה לו כי הועבר לעיונה חומר החקירה הנוגע לו ולא איפשרה לו לטעון טענותיו בפניה קודם להגשת כתב האישום.

2.המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. היא טוענת, כי בניגוד לטענת המבקש, בתאריך 26.11.09 הודע לעו"ד רונן רוזנבלום - שייצג את המבקש באותה עת, כי חומר החקירה הנוגע לעבירות שיוחסו למבקש הועבר למשיבה וכי על פי חוק רשאי המבקש לפנות אליה בכתב בתוך 30 יום בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום נגדו. המכתב צורף לתשובת המשיבה.

באשר להגשת כתב האישום בטרם חלפו 30 הימים, טוענת המשיבה כי הדבר נעשה על פי החלטת עורכת הדין אביה אלפי – מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שסמכויותיה סמכויות פרקליט מחוז (כתב ההסמכה שלה צורף לתגובה) – שסברה שהצורך בשמירת תוקף הצו הזמני ברכוש המבקש, שהוצא ביום 7.9.09 – הפוקע אם לא מוגש כתב אישום בתוך 90 ימים מיום שניתן, מצדיק הגשת כתב האישום בטרם חלפו 30 הימים מאז יִדוע המבקש. היא מוסיפה, כי במכתב היִדוע שנשלח לב"כ המבקש צוין כי אם המבקש מעוניין למצות את 30 הימים להצגת טיעוניו טרם הגשת כתב האישום נגדו, הדבר ינתן לו אם יסכים להארכת תוקף הצווים הזמניים ברכוש, שהוצאו בעניינו.

3.להשלמת התמונה יצוין כי עו"ד רוזנבלום, שהתבקש ע"י המשיבה להגיב לעובדות שב"כ המבקש ציין בבקשתו, כתב לב"כ המבקש, בין היתר, את הדברים הבאים: "..הנתונים שציינת בבקשתך ככל שאלה נוגעים לח"מ אינם מדויקים כלל ועיקר (בלשון המעטה), .. ראוי היה לפנות לח"מ על מנת לברר את נכונות העובדות בטרם העלאתם על הכתב והעברתם לבית המשפט, מהלך מתחייב הנובע לא רק מההיבט המשפטי שבמסירת הדברים כהווייתם לבית המשפט...".

4.עיינתי בבקשת המבקש, בתגובת המשיבה, בתגובת המבקש לתגובת המשיבה, בבקשה נוספת של המבקש ובמסמכים שכל צד הגיש ושמעתי טענות מסוימות בעל פה. מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

אנמק עמדתי בקצרה:

סעיף 60א לחסד"פ, הקובע את חובת רשות התביעה שהגיע אליה חומר חקירה בעבירת פשע, להודיע על כך לחשוד ואת זכות החשוד לפנות בכתב לרשות התביעה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום או מהגשתו בעבירה פלונית, קובע סייגים לחובה ולזכות האמורות. אחד מהם הוא שפרקליט המחוז רשאי להחליט, מטעמים שירשמו, כי הנסיבות מצדיקות הגשת כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד בבקשה לרשות התביעה. כאן, כאמור, הממונה על המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שלה סמכות מתאימה, סברה שהצורך בשימור הצו הזמני ברכוש המשיב, מצדיק הגשת כתב האישום בטרם חלפו 30 הימים.

הצורך בשימור צו זמני ברכוש של חשוד או נאשם, בעבירות כעבירות עליהן הובא המבקש לדין, בכלל, הוא שיקול רלוונטי וסביר לעניין מועד הגשת כתב האישום וקיום החובה והזכות שעל פי סעיף 60א לחסד"פ, ובנסיבות ענייננו - בהתחשב בצורך האמור, בהיקף חומר החקירה, המועד בו הוא התקבל אצל המשיבה, מספר המעורבים וסד הזמנים, הגשת כתב האישום בטרם חלפו 30 הימים תוך מתן אפשרות למבקש למצות את מלוא 30 הימים אם יסכים להארכת הצו הזמני בנכסיו עד למיצוי הליך השימוע, הינה צעד סביר ומידתי.

אין לשכוח כי ההחלטה נשוא הדיון היא החלטה מנהלית של הרשות המבצעת. בית משפט המתבקש לבטלה, צריך לפעול על פי כללי המשפט המנהלי, שהעיקרי שבהם הרלוונטי לענייננו הוא כי עליו לכבד את הסמכות הנתונה לרשות המבצעת ולא להתערב בהחלטותיה אלא בנסיבות של חוסר סבירות קיצוני. נסיבות ענייננו רחוקות מהגדרה זו.

צירוף הנתונים של הסמכות והסבירות, מביא למסקנה כי פעולת המשיבה בהגשת כתב האישום נגד המבקש בטרם חלפו 30 ימים מאז הודיעה לו שהתקבל אצלה חומר חקירה בעבירות שיוחסו לו, היתה כדין.

סעיף 60א(ה) מחייב כי נימוקי בעל הסמכות, להגשת כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד לרשות התביעה, "ירשמו". המדובר בדרישה מהותית, שקיומה מביא לכך שבעל הסמכות יתן את דעתו לעניין וישקול את הטעון שיקול. רישום הנימוקים יכול ללמד שהתהליך התקיים. בנוסף לכך, הרישום מאפשר לבית המשפט לבחון את ההחלטה, נסיבות קבלתה וסבירותה.

הנימוקים הנרשמים אמורים להסביר מדוע החליט בעל הסמכות מה שהחליט, ממילא, מקומם הוא עובר לקבלת ההחלטה. ככלל, גם הרישום עצמו צריך להיעשות עובר לקבלת ההחלטה, אם כי בנסיבות מתאימות אפשר שהדבר יעשה גם במועד מאוחר יותר. המסמך בו נרשמים הנימוקים צריך, ככלל, לעמוד לרשות הנאשם כחלק מהחומר הנמסר לעיונו.

בענייננו, הנימוקים נרשמו כרישום פנימי - בכתב יד, בדרך של "ציון נקודות" בלבד ולא כהנמקה כוללת וסדורה. ב"כ המשיבה הסבירה כי עד לשלב בו נדרשה המשיבה להתייחס לבקשת המבקש, היא סברה שדי בכך שהתרשומת המתעדת את נימוקי בעל הסמכות תהיה פנימית ולכן הדברים נעשו כפי שנעשו. כעת, מבינה המשיבה כי על הדברים להיעשות בצורה אחרת וכך ייעשה בעתיד.

רישום נימוקי ההחלטה באופן שנעשה כאן, איננו ראוי, אך בנסיבות ענייננו אין בכך להשפיע על גורל הבקשה.

5.מכל האמור, הבקשה נדחית. המשיבה הזמינה את המבקש – בתכתובת שקיימה עם בא כחו ובדבריה בבית המשפט, להציג את טענותיו בפניה לעניין הגשת כתב האישום ונוסחו. יש להניח כי אם הוא יעשה כן, טענותיו תישקלנה לגופן, בפתיחות המתבקשת.

בשל ריבוי הבקשות לביטול כתבי אישום בטענה של סטיה או אי קיום הוראות סעיף 60א לחסד"פ ועל רקע העובדה שסוגיה זו טרם מוצתה בהחלטות בית המשפט העליון, אני מוצא לנכון להתייחס, בקיצור נמרץ, להיבטים מסוימים שלה -

ככלל, נראה לי שסטיה או אי קיום הוראות סעיף 60א לחסד"פ, אינן מצדיקות כשלעצמן ביטול כתב האישום שהוגש. הטענות המאפשרות ביטול כתב אישום ע"י בית המשפט, הן הטענות המקדמיות שבסעיף 149 לחסד"פ. סקירתן מלמדת כי הטענות היכולות להיטען בהקשר לענייננו הן "פגם או פסול בכתב האישום" או "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

אינני סבור שסטיה מהוראות סעיף 60א לחסד"פ, כשלעצמה, נכנסת לגדר "פגם או פסול בכתב האישום".

ככלל, לא נראה לי שהגשת כתב אישום או ניהול הליך פלילי שלא קדמה להם הודעה על קבלת חומר חקירה אצל רשות התביעה או מתן אפשרות לחשוד לנמק מדוע אין להגיש נגדו כתב אישום או כתב אישום בעבירה מסוימת, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. עובדה היא שהחובה והזכות האמורות אינן חלות על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו, למרות שקטגוריה זו כוללת נאשמים רבים ובמיוחד את אלה שמואשמים בעבירות חמורות. בכל אותם מקרים – שהצורך לקיים בהם הליך פלילי לפי עקרונות של צדק והגינות משפטית, אינו נופל מהצורך לעשות כן במקרים בהם החשודים אינם נתונים במעצר, החובה והזכות האמורות אינן חלות והדבר איננו פוסל את ההליך כעומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. כך הדבר גם במקרים הנתונים לפי סעיף 60א לשיקול דעת הגורם המוסמך ברשות התביעה, הרשאי להחליט להגיש כתב אישום בלא ליידע את החשוד על הגעת חומר החקירה או לפני שחלפו 30 הימים מאז הידוע ועוד לפני שהחשוד פנה לרשות התביעה.