מ.י. פקיד שומה חקירות חיפה והצפון נ' דקו-ראז בע"מ ואח'

הכרעת דין

בפתח הדברים אבקש להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

רקע

1.נגד הנאשמים – חברת "דקו-ראז בע"מ", דניאל קוגוט ואוריאל שריזלי – הוגש לבית משפט זה כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירה של אי העברה במועד של מס שנוכה (בהתאם לסעיפים 219 ו-224א לפקודת מס ההכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") וכן שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, בקשר להכנסות החברה (בהתאם לסעיפים 216(4) ו-224א לפקודה).

לנאשם 2 (דניאל קוגוט) יוחסו בנוסף שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, בקשר להכנסותיו האישיות מהשנים 2002 ו-2003 (בהתאם לסעיפים 216(4) ו-224א לפקודה).

2.הנאשמת 1 הייתה בזמנים הרלוונטיים חברה שעיקר עיסוקה ייצור ציפויי דלתות (להלן גם: "החברה"). הנאשמים 2 ו-3 (דניאל קוגוט ואוריאל שריזלי בהתאמה), כך על פי הנטען, שימשו כמנהליה/פקידים אחראיים בה בתקופה הרלוונטית.

3.ביום 16/5/11 ולאחר סיום פרשת התביעה, ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מכתב האישום בנוגע לנאשם 3 (להלן מעתה: "שריזלי"), ובהתאם, בוטל כתב האישום בעניינו.

טענות הצדדים

טענות המאשימה

4.בפתח סיכומיו ביקש ב"כ המאשימה להדגיש כי ביטול כתב האישום כנגד שריזלי נבע מהסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה יצהיר הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") כי שימש כמנהל/פקיד אחראי בחברה, וכנגד הצהרתו זו, יימחק שריזלי מכתב האישום. עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי חרף האמור ולאחר שההסכמה הוצגה בפני בית המשפט, טען סנגורו של הנאשם כי זה יעמוד על מלוא זכויותיו ולא יודה בדבר. בהתאם ביקש ב"כ המאשימה לחזור בו מן ההסדר, אך החליט בסופו של יום, נוכח הראיות המצויות בידו, להותירו על כנו.

5.על האמור הוסיף ממכלול הראיות שהוגשו בתיק, מהן עלה כי הנאשם היה מנהל החברה ובעל מחצית ממניותיה; היה ערב יחיד לחובותיה; היה בעל זכות חתימה בבנקים; טיפל בענייני הכספים של החברה לרבות התקשרויות מול ספקים ולקוחות; החליט על קדימויות תשלומים; עמד בקשר עם רואה החשבון של החברה וראה עצמו אחראי לטפל בהגשת הדו"חות השנתיים שלה; ולבסוף כי לא שילם את שכרו של רוה"ח של החברה.

עוד העלו הראיות כי שריזלי הצטרף לחברה כמשקיע כחודשיים לפני קריסתה של החברה והיה אמור לשמש בה כאיש הכספים. כן עלה כי בחודשים מרץ-אפריל 2003 ניהלו השניים את החברה במשותף. תמיכה למתואר, כך נטען, נמצאה אף בעדותו של רוה"ח של החברה; עובד ממשרד פקיד השומה בעפולה; ואף מעדותו של שריזלי.

6.בתוך כך נטען כי אין מחלוקת שבחודש מרץ 2003 העסיקה החברה 23 עובדים ושילמה את משכורותיהם, וכי הנאשם לא הצליח להוכיח את טענתו בדבר הצדק סביר לאי העברת הניכויים הנובעים מתשלום המשכורות.

7.עוד נטען כי אין גם מחלוקת שבשנים 2002-2003 היו לחברה הכנסות, וכי למרות זאת הדו"חות על שנות המס הנזכרות הוגשו באיחור ניכר (של שלוש שנים ושנתיים, בהתאמה, אף זאת רק לאחר הגשת כתב האישום), וגם זאת ללא שהוכחה על ידי הנאשם כל סיבה מספקת.

8.נוכח המתואר נטען איפוא כי על הנאשם – אשר שימש כמנהל פעיל/פקיד אחראי בחברה – חלה האחריות השילוחית על כל עבירה פלילית של החברה, וכי בסופו של יום לא הצליח הנאשם להוכיח כי העבירות נעברו שלא בידיעתו או כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטיח מניעתן.

9.בנוסף נטען כי הנאשם – אשר היה בעל שליטה בחברה – לא הגיש את דו"חותיו האישיים במועד, וכי לא הצליח להוכיח גם בעניין זה את קיומה של "סיבה מספקת".

10.לבסוף נטען כי טענות ההגנה מן הצדק שהועלו על ידי הנאשם לא הוכחו אף הן, וכי גם אם היו מוכחות עובדתית, הרי שלא היה בהן כדי לבסס הגנה מן הצדק, שכן עיקרן בניסיון להטיל על אחרים את אחריותו של הנאשם למחדל.

טענות ההגנה

11.בפתח טיעוניה ביקשה ההגנה להדגיש כי החברה הוקמה על ידי הנאשם ואחרים כמפעל יצרני לייצור ציפויים דקורטיביים לדלתות, ולשם הקמתה הושקעו בה כספים רבים, להם היה ערב הנאשם בערבויות אישיות. עוד הובהר כי שריזלי הצטרף לחברה בשלב מאוחר מטעמו של משקיע, וכי שימש כאיש הכספים.

בהתאם הודגש כי האירועים נשוא כתב האישום נבעו מקריסתה הכלכלית של החברה (וכפועל יוצא גם של הנאשם), אשר פעלו בתום לב וללא כל כוונה פלילית. בהתאם נטען כי אין לראות בנאשם כמי שפעל בכוונה להעלים מס, בחוסר אחריות או ברשלנות. עוד נטען כי בנסיבות יש לקבוע כי מעשיו נעשו מסיבה מספקת ותוך הצדק סביר, ומשכך ביקשה לזכותו מן המיוחס לו.