מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שמש

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 31.03.2009 בשעה 12.30 או בסמוך, ברחוב קרן היסוד בגבעת שמואל רכבה הנאשמת על אופניים כשהיא חוצה את הכיכר במעבר החצייה, הנאשמת לא עצרה עם אופניה בטרם ירדה לכביש חסמה את דרכה של משאית אשר חצתה במקום ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת ברגלה והאופנים ניזוקו. הנאשמת הואשמה בעבירות שבניגוד לתקנה 21 (ג) ותקנה 129 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה בהאשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות בתיק כאמור.

בבית המשפט העיד מר אלי צמח – בוחן תנועה. לפי עדותו במקום אין שביל לאופניים. לדברי הבוחן נהג המשאית היה הראשון בתוך הכיכר כאשר התאונה התרחשה. וסימן את מקום הימצאו של רכב המשאית בתרשים בסמוך למעבר החצייה. עצם העובדה שהוא מטר וחצי לאחר מעבר חציה מעיד על כך שנהג המשאית נסע במהירות נמוכה. הבוחן אף סימן את מקום הפגיעה ברוכבת האופניים, שרק החלה בנסיעה במעבר החצייה, שדה הראיה של הנאשמת פתוח באין מפריע. כל מכלול הנסיבות האלה מצביעות על כך שרוכבת האופניים היא שגרמה לתאונה. וזאת על פי הודעת הנאשמת אשר בה טענה " אני הייתי בנסיעה שוטפת כשנכנסתי למעבר החצייה". הבוחן הסביר בבית המשפט, שמאחר והנאשמת הייתה על האופנים בזמן נסיעה ולא כהולכת רגל האוחזת באופנים וחוצה את הכביש ברגל, הרי שהיא כנוהגת רכב והיה עליה לעצור בטרם הירידה לכביש. לפיכך, מסקנת הבוחן הינה שהרשלנות והאחריות הינם של רוכבת האופניים.

עוד מטעם התביעה העיד מר פישל אלי - נהג המשאית. בתאריך הנקוב בדוחות נסע במסגרת עבודתו על כביש בסמוך לאוניברסיטת בר אילן מצפון לדרום. לדבריו הוא חצה את הכיכר הסמוכה לאחד משערי האונ' במהירות איטית. במעבר החצייה המצוי כמה מטרים מהכיכר, פרצה לכביש הנאשמת כשהיא רוכבת על אופניים. כתוצאה מכך פגע רכבו בנאשמת. לדבריו נעצר מידית במקום, הזמין אמבולנס והתקשר למשטרה כדי לבקש הנחיות שמא עליו להזיז את משאית או לאו. בהמשך הגיע שוטר למקום להמשך טיפול. עוד הוא הוסיף שהבחין ברוכבת האופניים לראשונה כשכבר פרצה לכיכר. נהג המשאית היה בסוף הכיכר ממש לפני מעבר החצייה כאשר הבחין בה. הוא חזר והדגיש כי נסע במהירות נמוכה. נסיעה במהירות גבוהה הייתה גורמת לחבלות קשות לנאשמת. עוד הוא ציין בהדגשה, שעצירתו הייתה מידית בזמן הפגיעה. לדבריו "משאית לא עוצרת במקום אם אתה לא נוסע במהירות אפסית."

מטעם ההגנה העידה הנאשמת בלבד. לדבריה רכבה על אופניים לכיוון האוניברסיטה, חצתה את מעבר החצייה הראשון וסיימה אותו. יש אי תנועה שאותו עברה בנסיעה איטית כשבקצה האי תנועה הורידה רגל משיקוליה והיא ראתה את נהג המשאית. לשיטתה מגיעה לה זכות הקדימה "אני הסקתי שכל נהג שלוקח אחריות על עצמו לנהוג ברכב לוקח על עצמו חובה לתת זכות קדימה במעבר חציה." הנאשמת נכנסה לכיכר הסתכלה לצדדים ראתה הולכי רגל ואת נהג המשאית נכנס לכיכר. לקראת מרכז מעבר החצייה ראתה אותו באמצע הכיכר כשהוא מסב מבטו ימינה. בפעם הבאה שראתה את המשאית הוא היה קרוב אליה. היא הרימה את ידיה כאילו היא יכולה לעצור אותו. יכול להיות שהוא נסע לאט אבל הוא לא הבחין בה מספיק בזמן. לטענתה התאונה התרחשה בחצי השני של מעבר החצייה. בשונה מכפי שציין נהג המשאית. לדברי הנאשמת נהג המשאית נהג במהירות.

טענות המאשימה

הודעת הנאשמת , התקבלה על פי עדותה כשהיא חופשית ומרצון. לפי עמדת התביעה הכשל המצוי לכאורה באי אזהרת הנאשמת בעת גביית ההודעה איננו כשל, כיוון שהודעתה ניתנה חופשית ומרצון. בנוסף ציינה ב"כ המאשימה כי לאור הלכת יששכרוב שיקול הדעת לפסול הודעות נתון לבית המשפט והפסילה היא יחסית ולא מוחלטת.

לאור ממצאי הבוחן התאונה הינה בלתי נמנעת מבחינת נהג המשאית. הממצאים בשטח ותוצאות התאונה מעידים כי הנאשם נסע לאט. בנסיבות אלו נוסעת האופניים אחראית לתאונה.

הנאשמת שינתה גרסתה בבית המשפט לראשונה. הנאשמת לא ניהלה משפט זוטא. בטענה כי הדברים שנרשמו בהודעתה אינם נכונים. הנאשמת בגרסתה בבית המשפט סתרה את גרסתה שניתנה בסמוך לאירוע התאונה. לדבריה בהודעתה מסרה כי נסעה בנסיעה שוטפת אך בעדותה בביהמ"ש אמרה כי עצרה על המדרכה. בנוסף, לשיטתה יש לה זכות קדימה. וחובת הזהירות נתונה למי שנוסע בכביש. דבר שהוא מנוגד לחוק הנותן זכות קדימה לעוברים בדרך. 

טענות הנאשמת:

בטרם אציג את טענותיה של הנאשמת אומר כי ב"כ הנאשמת יכול היה להימנע מהערותיו המעליבות כלפי התביעה ובוחן תאונות הדרכים בסיכומיו. ב"כ הנאשמת היה רהוט ומובן מאד בטענותיו, ולא היה מקום להערות נוספות.

הנאשמת טוענת טענת הגנה מן הצדק. בשני מישורים. אחד, הנאשמת טוענת לבטלות התקנה בגינה עומדת הנאשמת לדין וכוונתה לתקנה 129 (א) לתקנות התעבורה. לדבריה מדובר בתקנה ערכאית, אבסורדית, המסכנת את חיי רוכבי האופניים. מאחר שתקנה זו אינה מקוימת בפועל ואיננה נאכפת דינה להתבטל. המישור השני, לו טוענת הנאשמת, הינו במישור התעמרות המאשימה בנאשמת. לטענתה נגרמו לה נזקים כלכליים. הצורך בשכירת שירותי עריכת דין לצורך ניהול הגנתה, התייצבות בבית המשפט לצורך ניהול ההליך, עיקולים שהוטלו על חשבונה. כל זאת כיוון שהמאשימה קיבלה פסק דין בהעדר הנאשמת. כמובן שקיבלה הנאשמת את עונשה מידי שמים כאשר נפצעה בעקבות התאונה. אם לא די בכך טוענת הנאשמת כי התביעה התרשלה בצורה רבתי, כאשר שלחה את כתב האישום והזמנתה לדין לכתובת שגויה, דבר בעטיו, נגרמו לנאשמת הנזקים המתוארים לעיל.

לשיטת הנאשמת קיימת סתירה לוגית בכתב האישום. הכיצד ניתן להאשים את הנאשמת גם בהיותה רוכבת אופניים במעבר חצייה וגם כמי שנושאת באחריות לתאונת הדרכים? אם הנאשמת הייתה הולכת רגל הרי שלא הייתה נושאת באחריות לתאונת הדרכים, אך בשל היותה עוברת דרך כרוכבת על אופניים היא נושאת באחריות לתאונה. לטענת הנאשמת על התביעה להכריע האם היא אחראית לתאונה כרוכבת אופניים או שמא כמי שהיא אחראית בעבירה של רוכבת אופניים על מעבר חצייה, המסכנת הולכי רגל בלבד.

לממצאים העובדתיים טוענת הנאשמת כי בוחן תאונות הדרכים כשל במלאכתו. בוחן המשטרה הגיע לאחר שהוזזו הרכבים ובנסיבות אלו, הוא אינו יכול לקבוע ממצאים לגבי התאונה. כמו כן, בוחן המשטרה התרשל בחקירת המעורב, כאשר לא עימת אותו עם הסתירות הקיימות בהודעתו. הבוחן ביסס את ממצאיו על פי ספרות מקצועית, אותה לא ידע לציין. בנוסף כלל לא שאל את הנאשמת מה הייתה מהירותה בזמן ירידתה לכביש.

הנאשמת טוענת לסתירות בעדות נהג הרכב המעורב.

משקל וקבילות הודעת הנאשמת. בוחן המשטרה הגיע למסקנות שגויות על סמך הודעת הנאשמת ולכן הודעתה אינה קבילה וגם אם יוחלט שהיא קבילה הרי שמשקלה אפסי, כיוון שהנאשמת נתנה הודעתה כשהיא פצועה בעקבות התאונה. לא הוקראו לה זכויותיה והיא לא הוזהרה. מצבה הפיזי נטל ממנה את האפשרות ליתן הודעה במצב של חופשי ומרצון. לטענת הנאשמת יש להעדיף את גרסתה בבית המשפט בהיותה כנה.

לעצם תאונת הדרכים והנהיגה בחוסר זהירות. אין חובה לעצור בטרם יורד אדם למעבר חצייה. מי שחב בזהירות לפני מעבר חצייה הוא הרכב המגיע למעבר החצייה. הנאשמת עצרה שתי עצירות בטרם קרתה התאונה ולכן לא ניתן לקבוע כי היא חסרת זהירות או רשלנית.