מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שגב

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע סטייה שלא בבטחה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה), וכן נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. תוך גרם חבלה של ממש, בקשר עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה).

על פי כתב האישום, ביום 28.12.2009, שעה 13:45 לערך, חנה הנאשם רכב מסוג סיטרואן שמספרו 5001260 (להלן – הרכב) ברמת גן, ברחוב שד' ירושלים, מכיוון מערב למזרח, בצד ימין של הדרך. אותה שעה, נהג לביא ארנון (להלן – רוכב האופנוע) אופנוע שמספרו 4562470 (להלן -האופנוע), תוך שהוא מסיע באופנוע את אשתו, לביא נאווה (להלן – הנוסעת באופנוע). לפי הנטען, הנאשם נהג בחוסר זהירות, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, יצא מהחנייה תוך סטייה שמאלה בכיוון נסיעתו, ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הנוסעת באופנוע חבלה של ממש, שכללה שברים בשוק ובמרפק, ושני כלי הרכב ניזוקו.

מטעם התביעה העידו בפניי רוכב האופנוע ובמסגרת עדותו הוגשה תעודת חדר מיון (ת/1), הנוסעת באופנוע ובמסגרת עדותה הוגשה תעודה רפואית (ת/2), ורס"ר נועה שט (להלן – רס"ר נועה), השוטרת שהגיעה לזירת התאונה ובמסגרת עדותה הוגש דו"ח הפעולה שערכה (ת/5).

כן הוגשו תרשים שערך בוחן תנועה (ת/3), והודעת הנאשם במשטרה (ת/4).

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

אין חולק כי אירעה התנגשות בין רכב הנאשם לאופנוע, שכתוצאה ממנה נחבלה הנוסעת באופנוע חבלה של ממש, ואף אין חולק כי רכבו של הנאשם בלט בחלקו הקדמי שמאלי לעבר נתיב הנסיעה, וכי היה מונע. הצדדים נחלקו באשר לנסיבות התאונה והאחריות לה. התביעה טענה כי התאונה אירעה עקב כך שהנאשם יצא מהחנייה לתוך נתיב הנסיעה שבו נסע רוכב האופנוע, ואילו ההגנה טענה כי רכב הנאשם היה בעצירה מוחלטת בחניה, ורוכב האופנוע הוא זה שסטה לכיוונו.

על פי גרסת ההגנה; הנאשם נסע על רחוב שד' ירושלים ברמת גן לכיוון מזרח, בתוך כדי נסיעתו נדרש ליטול כדור, עקב טיפול שיניים שעבר יום קודם לכן. לצורך כך, החנה את רכבו בימין הדרך, במקום חניה, כשהרכב מונע. או אז חש מכה ברכבו.

על פי גרסת התביעה; רוכב האופנוע נהג בנתיב הנסיעה במהירות כ- 30 קמ"ש, וכשהגיע סמוך לבית מספר 68 בשד' ירושלים, לפתע יצא מחנייה רכבו של הנאשם, שמאלה לתוך נתיב נסיעתו.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. מצאתי את עדות רוכב האופנוע ביחס לאופן קרות התאונה כמהימנה, כשלעדות זו מצאתי חיזוק משמעותי בעדותה בבית המשפט של השוטרת שהגיעה לזירה, ובדו"ח הפעולה שמילאה בשטח, בעדותה של הנוסעת באופנוע, באופן פציעתה של הנוסעת באופנוע, ובעדותו של הנאשם עצמו. ואלה נימוקיי:

שורש המחלוקת נעוץ בשאלה האם בעת התאונה רכב הנאשם היה בעצירה מוחלטת, בהיותו בחנייה, כגירסתו. או בנסיעה, בהיותו ביציאה מהחנייה, כגירסת רוכב האופנוע. בדו"ח הפעולה שרשמה בשטח רס"ר נועה, שהגיעה לזירה סמוך לאחר התאונה, צויין במפורש: "לדברי 2 הנהגים, נהג הרכב המסחרי יצא מהחנייה.. כאשר הקטנוע הגיע על שד' י-ם.. ונפגע כתוצאה מהסטיה הנ"ל" (ת/5, עמ' 2).

דו"ח זה נרשם, כאמור, בשטח. קודם שגובשה גירסת ההגנה, ומבלי שרושמת הדו"ח תדע מה תהייה גירסתם העתידית של הצדדים לעניין זה.

בעדותה בבית המשפט, נשאלה רס"ר נועה על סמך מה נרשם תיאור זה בדו"ח, והשיבה כי הכתוב משקף את שנאמר לה על ידי שני הנהגים המעורבים. ובלשונה: "..כתוב, לדברי שני הנהגים. הרכב המסחרי יצא מהחנייה. זה אומר גם המסחרי אמר את זה וגם הקטנוע אמר את זה.." )פרוט' עמ' 12, שורות 10-11).

כל נסיונותיו של בא כח הנאשם לקעקע גירסה זו לא הצליחו לערערה, כך לדוגמא, משעומתה רס"ר נועה עם אי רישום המילים "לדברי הנהג שגב", כאינדיקציה לטענה שלא רשמה את גרסת הנאשם, שבה וציינה: ".. כתוב "שני נהגים". כתוב קטנוע וכתוב לביא ארנון עם הפרטים וכתוב גם את פרטי הנהג השני ואז כתוב "לדברי הנהגים", זה אומר ששניהם מסרו את אותה גרסה.." (פרוט' עמ' 12, שורות 16-17).

יתר על כן, על פי טענת בא כוח הנאשם, רס"ר נועה כלל לא פנתה לנאשם לקבל את גירסתו (פרוט' עמ' 12, שורה 18). טענה זו נסתרת מניה וביה בעדותו של הנאשם עצמו בחקירתו הראשית, אשר בהתייחסו לסדר האירועים בשטח, ציין מפורשות ".. לאחר מכן הגיעה משטרה וכל אחד נתן את גרסתו.." (פרוט' עמ' 13, שורה 3).

בהמשך עדותו שינה הנאשם גרסתו זו, וטען כי לא זכור לו שדיבר עם השוטרת. עם זאת, הנאשם לא הכחיש מפורשות כי אכן מסר לשוטרת שהתאונה אירעה עת יצא מהחנייה, והסתפק באמירה מתחמקת "לא זכור לי שדיברתי איתה, הייתי עסוק עם הפצועה" (פרוט' עמ' 14, שורה 26). יתירה מכך, בעת בואה לזירה של רס"ר נועה, הנוסעת כבר פונתה לבית החולים (דוח פעולה- ת/5), כך שטענתו של הנאשם כי היה עסוק בטיפול בפצועה, כלל אינה רלוונטית לאותה נקודת זמן, והינה בגדר התחמקות לשמה.

עדותה של רס"ר נועה הינה עדות ניטראלית ואובייקטיבית. לא הוצג כל טעם על פיו לשוטרת יהיה עניין להטיל אחריות לתאונה על נהג זה או אחר מבין שני הנהגים המעורבים. גרסתה של רס"ר נועה נותרה עקבית ויציבה לכל אורך עדותה.

אשר על כן, אני נותנת אמון מלא בעדותה של רס"ר נועה, שנסמכה על הרישום שנעשה על ידה ב"זמן אמת" בשטח, ואני קובעת כי הרישום בדו"ח הפעולה, משקף נאמנה את הנאמר מפי שני הנהגים המעורבים, באשר לאופן קרות התאונה, והודעתו במשטרה של הנאשם, שנמסרה מספר ימים לאחר התאונה, הינה בגדר "עדות כבושה".

בהודעתו במשטרה מסר הנאשם כי "נעמדתי בצד ימין של הכביש באלכסון.. כשפינה קדמית שמאלית בולטת לנתיב הנסיעה" (ת/4, שורות 13-15).