מ.י. ענף תנועה ת"א נ' קורוב

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה האישומים הבאים: סטייה שלא בבטחה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961, ונהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה.

לשתי הוראות החיקוק האמורות, הוספה הוראת סעיף 38(3) לפקודת התעבורה, שעניינה תאונה שתוצאותיה חבלה של ממש לאדם.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 27/9/09 בשעה 12:30 או בסמוך לכך, נהגה הנאשמת במכוניתה בדרך ההגנה בת"א ממערב למזרח, כאשר היא בנתיב השמאלי.

אותה עת רכב המעורב על אופנועו בכיוון נסיעת הנאשמת ומימינה.

הנאשמת לא נתנה דעתה לדרך, סטתה ימינה מבלי לבדוק מצב הדרך, לא הבחינה מבעוד מועד באופנוע, אשר היה קרוב אליה. כלי הרכב התנגשו, והרוכב נפל על הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב הקטנוע חבלה של ממש, וניזוקה מכונית הנאשמת.

הנאשמת הודתה באמצעות בא כוחה בנסיעה במקום ובזמן, וכן בהתרחשות התאונה ותוצאותיה. הנאשמת כפרה בסטייה ימינה.

להוכחת האשמה העידה התביעה את המעורב, רוכב האופנוע (עת/1), שהעיד, כי במועד האמור בכתב האישום, רכב על אופנוע ברח' דרך ההגנה: הנאשמת נסעה בנתיב השמאלי. אני נסעתי בנתיב הימני. היה שם מפרץ אוטובוס. לפני המפרץ היו גם כלי רכב חונים. הנאשמת רצתה כנראה להיכנס לתחנת האוטובוס. לקחה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני. חתכה לי את הנתיב ופגעה בי". (עמ' 1. שורות 16-18).

המעורב הועף, נפל ונחבל. הוגשה תעודה רפואית, המעידה על שבר ביד. (ת/2).

הנאשמת העידה להגנתה: "נסעתי בנתיב שמצד ימין יש רכבים חונים. לא היה שום אופנוע מאחורי... הפעלתי 4 וינקרים על מנת לעצור בצד הדרך. היו רכבים חונים, וברגע שהם הסתיימו רציתי לעצור. רציתי לעצור בתחנת האוטובוס. בתי מאחור בכתה... הוא השתחל בין המכוניות החונות לביני". (עמ' 2. שורות 1-3).

הנאשמת טוענת כי במקום נתיב אחד לנסיעה: "יש רק נתיב אחד. באחד יש רכבים חונים ובשני נסיעה. שום רכב לא נוסע בנתיב הימני". (עמ' 5. שורות 14-15).

אמה של הנאשמת העידה, כי נסעו בנתיב הימני. העדה אומרת: "היו שם שני נתיבים. קו הפרדה. בכיוון שלנו היו מכוניות חונות ושני נתיבים. הנתיב שנסענו בו. היו מכוניות חונות, אנחנו ועוד נתיב. בכיוון הנסיעה יש שני נתיבים". (עמ' 6. שורות 23-24).

לדברי העדה, הנאשמת בקשה לסטות: "היא הייתה בזווית של סטייה. התאונה קרתה באותו נתיב של המכוניות החונות". (עמ' 7. שורות 2-3).

לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנאשמת, כאשר כפר בשמה בסטייה ימינה. הנאשמת מודה בפה מלא בסטייה ימינה.

המחלוקת בתיק נסבה סביב שאלת הנתיבים. האם במקום נתיב אחד בלבד?, שמא שני נתיבים.

עמדת התביעה הינה, כי במקום שני נתיבים. נתיב בו חונות מכוניות, ונותר בו מרווח המאפשר תנועת רכב דו גלגלי, זה הנתיב הימני, ונתיב שמאלי.

עמדת ההגנה הינה כי במקום נתיב אחד, המיועד לנסיעה. המעורב לא היה רשאי לרכב לצד המכוניות החונות.

בסיכומי טענותיו, מציין ב"כ הנאשמת כי החקירה בתיק לא מוצתה. לא נשמע בוחן תנועה, לא הוגש תרשים, ולא ניתן לקבוע כמה נתיבים לנסיעה במקום.