מ.י. ענף תנועה ת"א נ' פוזילוב

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען, כי בתאריך 10.1.09 שעה 03:02 לפנות בוקר, נהג ברכב בהיותו שיכור, משנמדד בגופו ריכוז אלכוהול של 350 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש[, תשכ"א-1961.

מטעם התביעה העידו בפני השוטר קינן גרינשפון (להלן-השוטר) וערן דקל, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה (להלן-טכנאי המעבדה) ואילו מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

לפי חומר הראיות שהציגה התביעה, השוטר עצר את ההרכב בו נהג הנאשם בכביש 20 לכיוון דרום. הנאשם היה בלווית שני נוסעים. השוטר רשם כי הריח ריח אלכוהול מפיו של הנאשם בעת שהאחרון יצא מן הרכב.לפיכך ביצע לנאשם בדיקה בנשיפון בה התגלתה אינדיקציה לשימוש באלכוהול. הנאשם הודה כי צרך בקבוק בירה בפאב. השוטר הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקת שכרות, וכי נאסר עליו לאכול לשתות או לעשן. השוטר ביצע לנאשם בדיקת מאפיינים בשעה 03:07, אשר הייתה תקינה בעיקרה, למעט העובדה שהנאשם הסתייע בהרמת ידיים לצורך שמירה על יציבות בעת מבחן ההליכה על קו. על פי התרשמות השוטר, הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול קלה. הנאשם נדרש למסור דגימת נשיפה, וחתם על הסכמתו לביצוע הבדיקה ועל כך שקיבל הסבר בדבר משמעות הסירוב. השוטר השגיח על הנאשם במשך 15 דקות לפחות כי לא יאכל, ישתה או יעשן. בדיקת הנשיפה החלה בשעה 03:36 והתקבלו בה שתי תוצאות תקינות רציפות. התוצאה בנשיפה הראשונה היתה 350 מיקרוגרם, ובנשיפה השניה 355 מיקרוגרם, כך שמדובר בפער זניח. פער הזמנים בין שתי הנשיפות התקינות היה שתי דקות. הנאשם חתום על פלט הינשוף. טרם הפעלת מכשיר הינשוף, ערך השוטר בדיקת כיול כפולה, והפער בין שתי התוצאות שהתקבלו היה זניח. טכנאי המעבדה העיד בדבר תקינות מכשיר הינשוף במועד האכיפה, ובמסגרת עדותו הוגשו תעודות הבלון.

במקרה הנוכחי, הציגה התביעה לוח זמנים מדויק וברור. ההגנה מצידה, לא טענה כי נפלה טעות כלשהי ברישום הזמנים או במילוי הטפסים על ידי השוטר. השוטר פעל על פי הנהלים בכל הנוגע לסדר עריכת הבדיקות הנדרשות לצורך אכיפת נהיגה בשכרות, ולהתרשמותי עסקינן בשוטר מיומן ומקצועי.

אמנם שתי הנשיפות הראשונות שביצע הנאשם נפסלו, אולם לאחריהן בוצעו שתי נשיפות רצופות תקינות העומדות בדרישות המחמירות ביותר: היינו התקבלו שתי תוצאות כמעט זהות בהפרש של שתי דקות זו מזו. נבהיר, כי לפי חוות דעת שהגישה ההגנה בתיקים אחרים, נדרשת המתנה של שתי דקות בין שתי נשיפות תקינות על מנת שניתן יהיה לסמוך על תוצאת המדידה.

הנאשם העיד, כי אותו לילה יצא לבילוי בפאב מנת לחגוג יום הולדת לחבר. הוא הסיע ברכב ידידה וחבר שאינו נוהג לצרוך אלכוהול. הוא לא ביקש מאותו חבר שינהג ברכב היות ולא חש עצמו שיכור. בעת שנסע בכביש 20, הוא נעצר במחסום משטרתי, ושוטר דרש ממנו לצאת מהרכב ולהתלוות אליו לצורך בדיקת שכרות. לטענתו אותה שעה הוא עישן סיגריה. מידע אישי ידע הנאשם כי אסור לעשן במהלך רבע שעה לפני בדיקת שכרות,ואף אמר לשוטר כי יש להמתין רבע שעה לפני הבדיקה במכשיר הינשוף, אך השוטר אמר לו שאין בכך צורך. השוטר ערך לו בדיקת מאפיינים אשר הייתה תקינה, כשהנאשם הודה כי בתחילה מבחן ההליכה על קו הסתייע בהרמת ידיים על מנת לשמור על יציבות. הנאשם הודה כי אמר לשוטר כי שתה בקבוק אחד של בירה בפאב.

ניתן להתרשם בבירור, כי עדות הנאשם הייתה חלקית ביותר. הנאשם שם את הדגש על העובדה שעישן סיגריה בעת שעצר את הרכב ועל כך שביצע באופן כמעט תקין את בדיקת המאפיינים, אך התעלם מבדיקת הנשיפון שהצביעה על אינדיקציה לשכרות ולא פירט את לוח הזמנים והשתלשלות העניינים לאחר שיצא מהרכב, לרבות הבדיקה במכשיר הינשוף. גם אם נקבל את גרסת הנאשם כי עישן סיגריה בעת שהרכב עצר, הרי השוטר רשם במפורש בהזמנה לדין כי עם סיומה של בדיקת המאפיינים (שהחלה בשעה 03:07), השגיח על הנאשם במשך 15 דקות לפחות, כי לא ישתה, יאכל או יעשן. לפיכך, הבדיקה במכשיר הינשוף החלה בשעה 03:36. מכאן עולה כי אם הנאשם עישן, היה זה כחצי שעה לפני בדיקת הנשיפה, בעוד שלפני הנהלים די בהמתנה בת 5 דקות לפני הבדיקה במכשיר הינשוף בכל הנוגע לעישון.

כשלעצמי, אטיל ספק בטענתו של הנאשם כי עישן. הנאשם לא הבהיר מתי החל לעשן. לדבריו הרכב עוכב במחסום, "ואותו שוטר שעיכב אותי ביקש ממני לעצור בצד ולהתלוות אליו על מנת לבדוק שכרות, באותו רגע הייתי עם סיגריה." תמוה כי הנאשם יתחיל לעשן דוקא בעת שהרכב עוכב במחסום משטרתי, ובפרט כשהנאשם מודע לאיסור לעשן לפני בדיקת שכרות. נדגיש כי מדבריו אלו של הנאשם ומכלל עדותו עולה כי הטיפול בו בוצע על ידי שוטר אחד, כפי שעוד יובהר להלן.

זאת ועוד, הטענה כי הנאשם עישן הינה בגדר "עדות כבושה", ומשקלה מועט. לפנינו נאשם המעיד על עצמו כי ידע על האיסור לעשן לפני בדיקת נשיפה, אך הטענה כי עישן הועלתה לראשונה בפרשת ההגנה. הנאשם לא העלה טענה זו בשעת התחקור שנערך לו לאחר שנמצא שיכור ואף לא בעת השימוע. טענה זו לא הועלתה בעת מתן מענה לכתב האישום או במהלך פרשת התביעה. השוטר לא נחקר על כך בחקירה נגדית. זאת ועוד, הנאשם טען כי עישן בעת שיצא מהרכב, אך לא זימן לעדות את חברו שישב לצידו על מנת לאמת את טענותיו. עדותו של חברו יכולה הייתה לשפוך אור,בין היתר, בנוגע לכמות האלכוהול שהנאשם צרך במשך הלילה. הימנעות זו אינה פועלת לטובתו של הנאשם, בפרט כשלא ניתן לה כל נימוק.

ההגנה טענה, כי אין זה סביר כי השוטר היה לבדו במחסום בשעת לילה מאוחרת, אך השוטר לא ציין מי עוד היה שותף לאירוע. לטענה זו נשיב כי ייתכן ובמחסום עמדו שוטרים נוספים, אך השוטר היה זה שעיכב את הרכב, דרש מהנאשם לצאת מהרכב, ערך לנאשם בדיקת נשיפון ולאחריה בדיקת מאפיינים ובדיקת שכרות. הראנו כבר כי הנאשם עצמו העיד כי השוטר שעיכב את הרכב, הוא זה שדרש ממנו לצאת מהרכב וביקש להתלוות אליו לבדיקת שכרות. מעדותו של הנאשם לא עלה, ולו ברמז, כי הבדיקות בוצעו על ידי מספר שוטרים.כאמור במקרה זה אין חולק כי הנאשם נהג ברכב.

עוד טענה ההגנה, כי עדותו של השוטר כי תחילה הוא ממלא את שעת עצירת הרכב בסעיף ג' לדוח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/6), אינה סבירה. השוטר העיד כך: "כשאני מריח ריח אלכוהול מהנהג, מורה לנהג לכבות מנוע, להתלוות איתי כאשר אני שומר עליו ועל קשר עין רצוף, מוציא את דוח הפעולה ת/6 כאשר הנהג עומד לפניי ורושם את זמן העצירה בת/6... הטופס ת/6 לא מדווח לפי מספר סידורי. אני קצין היחידה ואני הממונה ואני נותן החלטה שאם נהג יוצא שהוא לא שיכור, לזרוק את ת/6." לא מצאתי לנכון לפקפק בעדות זו. נסביר כי הטופס ת/6 נרשם בעיקרו (שלושת הדפים הראשונים) בנוגע לפעולות האכיפה שיש לבצע עד לבדיקת השכרות, כולל תחקור ראשוני, בדיקת מאפיינים, דרישה להיבדק בדיקת שכרות וכיוצ"ב. לא מן הנמנע כי הטופס יירשם אך בסופו של יום הנהג לא יימצא שיכור ולכן לא יהיה עוד צורך בטופס. נפנה גם לעובדה, כי עדותו של השוטר בנוגע לאופן בו הוא נוהג לפעול תואמת במידה רבה את עדותו של הנאשם באשר להתרחשות האירועים, היינו דרישה מהנהג לכבות את המנוע, לצאת מהרכב ולהתלוות אליו לבדיקת שכרות.

ההגנה הוסיפה כי במכשיר הינשוף בו בוצעה הבדיקה, התגלו תקלות לפני האירוע הנוכחי ולאחריו, ובפרט העובדה שנשלח ליצרן בח"ול ביום 12.2.09 כחודש לאחר האירוע הנוכחי. טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה הבהיר בעדותו כי: "על כל תקלה אלקטרונית יש חיווי על צג המכשיר, יוצא פלט מהי התקלה והמכשיר נחסם לפעולה ואין אפשרות לעבוד איתו." מכאן עולה, כי התקלה שהתגלתה כחודש לאחר האכיפה דנן לא הייתה רלוונטית במועד האירוע, ובכל מקרה של תקלה אלקטרונית המכשיר יינעל. זאת ועוד, במקרה הנוכחי בוצעה ביקורת תקופתית לפני האכיפה ביום 26.10.08, והביקורת התקופתית הבאה בוצעה חמישה ימים בלבד לאחר האכיפה היינו ביום 15.1.09, והמכשיר נמצא בה תקין. ההגנה לא טענה כי תחזוקת המכשיר והטיפול בו בוצעו שלא על פי הנהלים או הוראות היצרן ולא המציאה חוות דעת מטעמה על מנת לערער את עדות הטכנאי וממצאי תקינות המכשיר כמפורט לעיל, ובנסיבות אלה לא נוצר ספק סביר.

5129371

54678313

ההגנה טענה, כי לא ניתן לקבל את תעודות הבלון כראיה, היות ולא הוגשו באמצעות עורכן. כבוד בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בעפ"ת 31798-12-10 אליעזר רודיטי נ' מדינת ישראל, כי זימון עד מאנגליה כדי שיעיד על תכולת גז בבלון הכיול הינה בלתי סבירה ובלתי מעשית ולפיכך הוא בבחינת "נבצר להעידו", וכי על סמך החומר שהגישה המדינה יש לקבוע כי תעודות הבלון הינן בגדר "רשומה מוסדית", כמשמעות מונח זה בפקודת הראיות. בנוסף נקבע שם, כי ניתן להגיש את תעודות הבלון באמצעות טכנאי המעבדה, כפי שנעשה במקרה הנוכחי.