מ.י. ענף תנועה ת"א נ' עובד

פסק דין

מצאתי לזכות את הנאשם מעובדות כתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, בתאריך 13.09.08 בשעה 17.00, נהג הנאשם ברכבו בתוך חניון תחנת הדלק "פז" בסמוך למימדיון. הנאשם נהג רכבו לאחור ברוורס. פגע ברכב שעמד מאחוריו. כתוצאה מכך נחבלו נוסעי הרכב שעמד מאחורי רכבו של הנאשם. הנאשם לא מסר פרטיו.

הנאשם כפר בכתב האישום ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העיד חזי לוי נוסע ברכב שעמד מאחורי רכב הנאשם. לדבריו, אשתו נהגה ברכב, היא ראתה הולך רגל, עצרה עצירה מוחלטת ופתאום נשמע בום. בני הזוג ראו רכב ג'יפ מסוג טיוטה, הם החלו לצפור לו והוא נכנס ברכבם, הוא נכנס עם החלק האחורי של הרכב. הנאשם יצא מרכבו, אמר לעד "לא קרה כלום, סע סע". העד ירד מרכב הסביר לו שהוא אינו חש בטוב. העד ביקש פרטי הנאשם. אך, הנאשם סירב למסור פרטיו. העד לא זכר אם קרה משהו לרכב הדבר לא עניין אותו. כתוצאה מהתאונה העד נחבל הוגשו תעודות רפואיות לפיהן העד נחבל בצווארו וחש סחרחורת.

עדת תביעה ליהי לוי נהגת הרכב הנפגע. לטענתה היא הייתה בדרכה לצאת מחניון של תחנת הדלק. בדרך היה הולך רגל. העדה עצרה עצירה מוחלטת, לאפשר לעובר הדרך לעבור. לפתע היא שמעה בום הסתכלה ימינה וראתה ג'יפ טיוטה. העד צפרה לנאשם כמה צפירות. "הנאשם עצר ירד מהרכב הסתכל, אמר לא קרה כלום, אתם לא יכולים לנסוע." בעלה שישב לצידה ביקש פרטים מהנאשם, אך, הנאשם סירב והחל לאיים על בעלה. לדברי העדה רכבו של הנאשם פגע בהם עם הפגוש שלו. לרכב שלהם לא קרה דבר, בני הזוג נפגעו. העדה נפגעה בצוואר. הוגשה תעודת רפואית, לפיה העדה חשה כאבים בצווארה.

מטעם ההגנה העיד הנאשם לדבריו בשבת בוקר נסע עם משפחתו ללונה פארק וחנה בתחנת הדלק. הרכב המעורב חסם אותו שעה שביקש לצאת מהחניה. הנאשם ביקש מהרכב החוסם להזיז את הרכב. מר' לוי אמר לאשתו הנהגת "תכבי את המונע אני יראה לך איך עושים כסף". מר' לוי דרש מהנאשם "פרטים פגעת בי". לדברי הנאשם הוא כלל לא נסע ברכב, לטענתו הוא לא פגע ברכב כלל וזאת כיוון שכלל לא הזיז את הרכב. הנאשם הגיש לבית המשפט לצורך הוכחת טענתו מזכר שרשמה השוטרת דוריס לפיו העדה הגב' לוי מאשרת כי לא נגרם נזק לרכב.

עוד מטעם ההגנה העידה הגב' זהבה עובד רעייתו של הנאשם, לדבריה חסם אותם רכב שלא אפשר להם לצאת, בני הזוג ביקשו מהרכב החוסם לנסוע. אולם הוא עמד בסירובו. כאשר הם עמדו בחניה מר' לוי פנה אליהם וטען שדפקו לו את הרכב וביקש כי ימסרו פרטים. הגב' עובד ביקשה לראות איפה דפקו את הרכב. לדבריה "לא הינו במצב נסיעה בכלל. עדיין לא נכנסו לרכב למצב של נסיעה."

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט מצאתי לזכות את הנאשם וזאת מהטעמים הבאים.

כדי לקבוע ממצאים להוכחת אשמתו של הנאשם, על בית המשפט ראשית, לקבוע כי מדובר באירוע של תאונת דרכים. אולם, לאור הראיות שהוצגו בבית המשפט קיים ספק בעובדה האם התקיימה תאונה. בבית המשפט נמנעו עדי התביעה מלהעיד היכן ברכבם הייתה הפגיעה. כל שהעידו היה כי היה בום. התייחסות מר' לוי למיקום הפגיעה הייתה "והוא נכנס בנו, הוא נכנס עם חלק האחורי של הרכב." עמ' 3 שורה 15 לפרוטוקול. "ש. אמרת בהודעתך שאתה לא ידוע אם נגרם נזק לרכב. ת. לא זוכר. אני חשוב שהראיתי לו את המכה." עמ' 4 שורה 20 לפרוטוקול. "ש. לרכב לא נגרם נזק. ת. לא זוכר." עמ' 5 שורה 11 לפרוטוקול. "ש. מפנה לעדותך במשטרה מיום 15.9, כלומר יומיים אחרי התאונה. מפנה לש' 21 לגבי נזק לרכבך. ת.  נכון , אני לא זוכר. נכון שמדובר ברכב מסוג פיאט." עמ' 5 שורה 18 לפרוטוקול.

לגבי תיאור מקום הפגיעה ע"י הגב' לוי. לדבריה "הטיוטה פגעה בנו עם הפגוש שלה. לרכב שלנו לא קרה" , עמ' 5 שורה 31 לפרוטוקול. "ש. מה המרחק בין הרכב שלך לרכב הנאשם. ת. היה קרוב. לא זוכרת שהיה נזק לרכב. הודענו לביטוח על תאונה. ש. האם הייתה מכה בכלל. ת. הייתה מכה קטנה מדובר ברכב ישן." עמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול. ש. האם המכה הייתה חלשה או בינונית. ת. שמעתי בום חזק. הרכב שלי לא נפגע." עמ' 6 שורה 28 לפרוטוקול.

עיננו הראות אין שום תיאור מהלך כל העדויות שהובאו בפני בית המשפט באיזה מקום פגע הנאשם ברכב הגב' לוי. כדי לקבוע כי ארעה תאונה בית המשפט צריך שיובאו בפניו ראיות היכן כלי הרכב התנגשו ואם הייתה התנגשות בכלל. אין חובה כי יגרם נזק בין הרכבים כתוצאה מהתאונה. אולם, נפגע רכב חייב לומר כי הייתה פגיעה והיכן היא ארעה. השימוש של בני הזוג לוי במינוח "בום" אין בו די. בום יכול לקרות מהרבה אירועים שאינם קשורים באירוע האמור. מעבר לכך גם המאשימה השתמשה במונח אנמי עת הגישה כתב אישום. נרשם בכתב האישום "לא הבחין בעוד מועד ברכב הפיאט ופגע בחלק הימני שלו." הצד הימני של הרכב הוא מפגוש קדמי ועד לפגוש אחורי. עדי התביעה לא ידעו לומר היכן פגע בהם רכב הנאשם. הם לא ידעו לתאר איזשהו נזק שנגרם לרכב וכנראה שלו נגרם נזק לרכב המעורב. וזאת על פי המזכר נ/1 שהוגש לבית המשפט. בנסיבות אלו לא הובאו די ראיות לצורך הוכחת גרימת התאונה.

סוף דבר משהתביעה לא עמדה בנטל להוכיח כי התקיימה תאונה וזאת לאור האמור, אני מוצא לזכות את הנאשם מכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, במעמד ב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: