מ.י. ענף תנועה ת"א נ' סוסתיאל

גזר דין

הנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן ולפיה נהג ברכב ללא רשיון נהיגה תקף, וכן הורשע בנהיגה ללא פוליסת בטוח בת תוקף.

התביעה בטיעוניה לעונש הגישה את גליון הרשעותיו של הנאשם ועתרה להטלת פסילה בפועל למשך שנים, פסילה על תנאי וכן עתרה להטלת קנס מכביד.

ב"כ הנאשם בטיעוניו הפנה את ביהמ"ש לכך שבמקביל לתיק זה התנהל כנגד הנאשם תיק נוסף בביהמ"ש לרמלה, אשר לא היה ידוע לב"כ הנאשם, בתיק האחר נדון הנאשם ל-3 שנות פסילה, הופעלו לחובתו כל הפסילות המותנות שרבצו לפתחו, והנאשם סבר לתומו "שכל הענין מאחוריו".

ב"כ הנאשם התייחס בטיעוניו לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לנסיבות העבירה שבפנינו ולכך שכתב האישום תוקן והאישום בגין נהיגה בפסילה נמחק מכתב האישום.

לאור כל האמור ביקש ב"כ הנאשם כי תוטל על הנאשם פסילה מותנית בלבד וקנס אשר יהלום את העבירה.

מעיון בגליון הרשעותיו של הנאשם למד אני כי הנאשם, במהלך כ-35 שנות נהיגתו שם את שלטון החוק ללעג ולקלס.

לחובת הנאשם 128 הרשעות קודמות, מן הגורן ומן היקב, ובכל הנוגע לעבירה שבפנינו, הנאשם נוהג מזה שנים ללא רשיון נהיגה תקף, והרשעות רבות לחובתו בגין עבירה זו.

עונשי הפסילה שהוטלו על הנאשם חדשות לבקרים לא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם.

טוען ב"כ הנאשם כפי שצויין כי מחדל התביעה גרם לכך שתיק זה לא נכלל במסגרת פ.ל. 109/07, בו נדון בביהמ"ש לתעבורה ברמלה ביום 2.9.07.

אין בידי לקבוע האם ב"כ הנאשם ידע אודות החשד לעבירה בתיק שבפני במועד בו טען לעונש בתיק האחר, אולם אין ספק כי הנאשם ידע גם ידע בתאריך 2.9.07 כי קיים חשד כנגדו בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה 3 חודשים קודם לכן ולפיכך בבחירתו של הנאשם שלא להתייחס לתיק זה עת נדון בביהמ"ש לתעבורה ברמלה, אין לו אלא להלין על עצמו.

אמת הדבר, כדברי ב"כ הנאשם, כי הנאשם נדון בתיק האחר לקנס משמעותי (6000 ₪) וכן לפסילה בת 3 שנים, ולמאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, ואולם הרשעתו האחרונה (מס' 128) מיום 19.2.09 בגין עבירה מיום 20.1.09 מלמדת כי אף ענישה משמעותית זו ואף מאסר מותנה בן 9 חודשים לא היה בהם כדי להרתיע את הנאשם מלחזור על מעשיו שוב.

רחמיו של בית המשפט נכמרו, ככל הנראה. על הנאשם עת החליט בגזר דינו מיום 19.2.09 שלא להפעיל את המאסר המותנה אלא להאריכו בלבד.

העבירה שבפנינו נעברה אמנם בשנת 2007 ואולם התנהלותו של הנאשם לאורך שנים לפני מועד העבירה, ולאחריה, ואף לאחר התיק האחר בבית המשפט לתעבורה ברמלה מלמד על עזות פניו של הנאשם.

אך בשל העובדה כי התביעה לא עתרה להטלת מאסר בפועל אינני מוצא מקום להטלת רכיב עונשי זה על הנאשם.

יחד עם זאת על גזר הדין לבטא את תחושתו של בית המשפט מהתנהגותו התעבורתית של הנאשם.

לאור האמור ובאיזון השיקולים לקולא ולחומרא, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א.הנאשם ישלם קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים החל מתוך חודש מהיום. היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים.