מ.י. ענף תנועה ת"א נ' נאדוט

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך שגרם לתאונת דרכים בה נחבלה הולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חצייה וגרם לה חבלה של ממש. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיפים 38(3) ו- 62(2) לפקודת התעבורה ועל הוראות תקנה 67(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

ביום 08.06.07 בשעה 08:40 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במונית ברחוב ויצמן בתל אביב מכיוון צפון לכיוון דרום והתקרב לצומת עם רחוב דפנה.

ברחוב ויצמן בסמוך אחרי הצומת מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל, רוחב מעבר החצייה כ- 10 מטר.

הצומת מרומזר ואותה העת פעלו הרמזורים כתקנם. במקום אין רמזור משותף להולכי הרגל ולכלי הרכב.

אותה העת, חצתה את הכביש אילה דויטש (להלן:"המעורבת") במעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם והחלה חצייתה כאשר דלק אור ירוק ברמזור. הולכת הרגל הספיקה לחצות 8.9 מטר מרוחב הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלה של ממש ורכב הנאשם ניזוק.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן.

לטענת המאשימה, הנאשם נושא באחריות לתאונה. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך , לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה ופגע בהולכת הרגל לאחר שהספיקה לחצות 8.9 מרוחב הכביש.

לטענת ההגנה, הנאשם לא נושא באחריות לתאונה. התאונה הייתה בלתי נמנעת. שדה הראיה של הנאשם היה חסום בגלל מכונית מסחרית שנסעה מימינו והוא לא ראה את הולכת הרגל.

בית המשפט מקבל את טענת המאשימה וקובע כי הנאשם נושא באחריות לתאונה, זאת מן הנימוקים הבאים:ו

עת/2, עדת ראיה מספרת את התרחשות התאונה:"ראיתי את הגב' דויטש חוצה ואח"כ ראיתי אותה מזדרזת קצת, והבנתי שכנראה הרמזור התחלף לאדום. אז הגיחה מונית מצד שמאל , פגעה בה והיא עפה באוויר" (עמוד 4 שורות 3-5).

עת/2 מספרת כי ראתה את הולכת הרגל יורדת לכביש וחוצה במעבר החצייה אולם לא ראתה את הרמזורים לא של הולכת הרגל ולא של הנאשם. לדבריה של העדה, הולכת הרגל החלה לחצות במעבר החצייה לאט ולקראת הסוף החלה להזדרז ולחצות מהר.

עת/2, עדת הראיה אומרת בחקירתה הנגדית:"זה היה כאילו המונית באה לעקוף אותה מימין...המונית היתה בצומת רק כאשר הולכת הרגל היתה לקראת סיום החציה" (עמוד 5 שורות 11-15).

עת/1, המעורבת מספרת בעדותה הראשית:"אני חציתי מכיוון ביהמ"ש לבית אסיה. כשבאים מרחוב ברקוביץ' וחוצים הלאה יש מעבר חציה משני חלקים ובאמצע יש כעין כביש סלול. כשהגעתי כמעט לכביש הסלול באמצע, ראיתי שהוא ממהר. הוא היה צריך לעמוד ולא למהר, וככה יצא שהוא דרס אותי". (עמוד 1 שורות 8-10). לאחר מכן ממשיכה המעורבת ואומרת:"מה שאני זוכרת שהנהג הגביר את המהירות כדי לחצות לפני"(עמוד 2 שורה 18).

לדבריה של המעורבת:"כאשר הגעתי למעבר, ברמזור היה אור ירוק והתחלתי לחצות בהליכה שוטפת, באמצע החצייה האור התחלף לאדום" (עמוד 2 שורות 12-13).

המעורבת מאשרת כי לקראת סוף מעבר החצייה החישה צעדיה, ולדבריה:"אני החשתי את צעדי כאשר ראיתי שהוא ממהר לעברי"(עמוד 3 שורה 13).