מ.י. ענף תנועה ת"א נ' משה

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

ביהמ"ש מזכה את הנאשם מחמת הספק

הנאשם מואשם בכך כי פגע בהולך רגל (קטין) שחצה את הכביש במעבר חצייה וגרם לו חבלות של ממש. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנה 67(א) לתקנות התעבורה וסעיפים 62(2) בצירוף 38(2) ו (3) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

הנאשם נהג ברכבו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק מצפון לדרום.

הולך הרגל קטין בן 8 חצה את הכביש במעבר חצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת רכב הנאשם.

הולך הרגל חצה 2 מטרים ונפגע מדופן ימין קדמית של רכב הנאשם.

התאונה בלתי נמנעת מבחינת הנאשם. הולך הרגל היה בכביש 0.66 שניות לטענת הבוחן מטעם המאשימה או 0.6 שניות לטענת הבוחן מטעם ההגנה.

אין עדי ראיה לתאונה מלבד הנאשם. הולך הרגל לא נחקר וכן ילדה שהייתה עימו לא נחקרה. כן הולך הרגל וכן אביו וכן נהג משאית שהיה במקום לא העידו בפני ביהמ"ש.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשם היה חייב לעצור לפני מעבר החצייה, לוודא כי הוא פנוי ורק לאחר מכן להמשיך בנסיעה. משלא עשה כן הינו אחראי לקרות התאונה.

לטענת ההגנה, הנאשם אינו נושא באחריות לתאונה מאחר ונסע במהירות של 20 קמ"ש לכל היותר. לא היה אף הולך רגל על שפת הכביש. הולך הרגל רץ מן המדרכה העמוסה באנשים והתפרץ לכביש באופן מפתיע כאשר רכב הנאשם היה כ 4 מטר ממעבר החצייה. בנסיבות אלה הנאשם לא יכול היה למנוע את התאונה.

בית המשפט מקבל את טענת ההגנה וקובע כי לא הוכח כי הנאשם הינו אחראי לקרות התאונה, זאת מן הנימוקים הבאים:

במשפט פלילי עסקינן ונטל ההוכחה מוטל על המאשימה.

התאונה התרחשה ביום שישי בשעה 12:15 ברחוב רבי עקיבא בבני ברק שעה בה יש עומס תנועה הן של כלי רכב והן של הולכי רגל. השוטרים ירון וינריב ונמרוד מזל היו בזירת התאונה והגיעו למקום התאונה מייד עם התרחשותה. לא ברור מדוע לא אתרו ולו עד אחד שיעיד על אופן התרחשות התאונה. אין צל ספק כי מחדל זה פועל לטובת הנאשם.

מדובר בהולך רגל בן 8 לא ברור מדוע הולך רגל בגיל זה חוצה את הכביש לבדו ולא דואג לבקש מאדם מבוגר שיסייע בידו בחציית הכביש. מה עוד שמדובר בשעה שבה רבים הולכי הרגל במקום.

העד היחידי לקרות התאונה הוא הנאשם. הנאשם טוען כי הולך הרגל התפרץ בריצה לכביש מבלי לעצור על שפת הכביש בטרם ירד לכביש. כך שהנאשם לא יכול היה להבחין בו בטרם ירד לכביש. במיוחד שהמדרכה הייתה עמוסה באנשים.

כאמור אין מחלוקת בין המומחים כי התאונה הינה בלתי נמנעת מבחינת הנאשם שכן הולך הרגל שהה בכביש 0.66 שניות בעוד שזמן התגובה של נהג כולל זמן תגובת המערכת הינו 1.05 שניות.