מ.י. ענף תנועה ת"א נ' מעלם

גזר דין

הנאשם הובא לדין על כך שנהג את רכבו בתאריך 29.8.08 בשעה 03:17 בירידה ממחלף השלום, כשהוא שיכור. על פי כתב האישום, נדף מהנאשם ריח חזק של אלכוהול, התנהגותו היתה רדומה, הוא חרג מהקו בעת הליכתו, התנדנד בהיותו בעמידה, סרב לענות לשאלות ולבסוף, בדיקת הנשיפה שנעשתה לו, העלתה נוכחות של 790 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

הנאשם כפר והתיק נקבע להוכחות.

בישיבות ההוכחות שהתקיימו העידו נותן תע"צ התקינות, מפעיל הינשוף ושני שוטרים מיחידת התנועה, שלמה מזרחי ויערן רון. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו. התביעה הגישה את כל חומר הראיות הקשור לעניינו של הנאשם, בתוכם אימרתו, דו"חות פעולה, דו"ח מעצר, פלטי ינשוף, דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות, מבחני ביצוע ותע"צ תקינות.

לאחר שנשמעו כל הראיות, בישיבה שהתקיימה בתאריך 23.3.11, הודיעני בא כוחו של הנאשם, כי מרשו נמלך בדעתו והוא מבקש לחזור בו מהכפירה ולהודות.

התובעת בטיעוניה לעונש, הפנתה לגיליון ההרשעות של הנאשם, ציינה כי הנאשם העיד על עצמו ששתה שני בקבוקי בירה. כמו כן, ציינה התובעת כי הנאשם כשל במבחני המאפיינים. לדבריה, הנאשם סרב לשתף פעולה עם המשטרה, על כן עתרה התביעה להשית על הנאשם עונש פסילה בפועל מעבר ל-24 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי. כמו כן, התבקשה השבתה שיפוטית של הרכב.

סנגורו של הנאשם טען לקיומן של כשלים בחומר הראיות שהוגש על ידי התביעה. בהדגישו כי במעבר של הנאשם, בין השוטרים שעצרוהו לבין אלה שבדקוהו, אין רישומים מסודרים. בא כוחו של הנאשם מנה עוד שורה של ליקויים שנפלו בחומר הראיות, והכל במסגרת טיעוניו לעונש. עוד הוסיף בא כוחו של הנאשם, שמדובר בחייל משוחרר, שהחל לאחר שיחרורו ללמוד והוא מבקש שבשל הודאת הנאשם, אתחשב בו ולא אמצא עימו את כל עומק הדין.

הואיל ונחשפתי למלוא חומר הראיות שבתיק, מראשיתו ועד אחריתו, שוכנעתי כי היו בידי התביעה ראיות כדי להוכיח שהנאשם נהג בשכרות. ראיות התביעה השלימו אלה את אלה. הנאשם כשל במבחני הביצוע העיקריים הן בהליכה והן בעמידה. מכאן, שמערכת ראיות זו - שעניינה מבחני ביצוע כושלים - ניצבת על שתי רגליים איתנות משלה. ראה בעניין זה ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 463 וכן רע"פ 9396/04 דני קרט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). רע"פ 2073/08, חיים ברבי נ' מדינת ישראל נבו 08 9/3; רע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מדינת ישראל נבו 22.1.08; ע"פ 424/90 לב נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ד (3) 741 בעמ' 742; ע"פ 5002/94, ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל פ"ד מט' (4) 151 בעמ' 158, 161; ע"פ 140/95, חוג'ה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 225 בעמ' 235-236; רע"פ 3503/04 יוסף אהרן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (4) 673, 676.

נותר איפוא לדון בעונש שיש להשית על הנאשם. הבאתי בחשבון שבסופו של דבר הסתיים התיק בהודאת הנאשם ונחסך הצורך בכתיבת הכרעת דין. הבאתי בחשבון שגם בהודאת הנאשם יש איזשהי הבעת חרטה וגם בעובדה שההודאה באה לאחר שכלו כל קיצי הראיות.

נתתי דעתי לטיעוני התביעה לעונש, הבאתי בחשבון את טיעוני הסנגור ואת העובדה שמדובר בחייל שלא מזמן השתחרר משירות חובה בצה"ל ושעושה את דרכו בתחילת חייו האזרחיים. מאידך, הנאשם נלכד בכף כשבקרבו נוכחות אלכוהול בשיעור גבוה, שיעור שיש בו כדי לסכן את שלום המשתמשים בדרך. לאור כל תמונת השיקולים שמניתי לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי הפסילה המינהלית שהנאשם ריצה.

250 ימי פסילה.

הנאשם לא ירצה עונש פסילה זה אלא אם בתוך 3 שנים ימצא אשם נוהג בפסילה, בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים או במקרה שימאן למסור דגימות דם שתן ונשיפה.

קנס בשיעור של 1000 ₪ ב- 4 תשלומים הראשון בתוך 30 יום מהיום.

הנאשם יחתום על התחייבות בשיעור של 6000 ₪ שתופעל אם בתוך 3 שנים ימצא אשם נוהג בפסילה, בשכרות, תחת השפעת משקאות משכראים או במקרה שימאן למסור דגימות דם שתן ונשיפה.

לא מצאתי לנכון להשית על הנאשם עונש מאסר מכל סוג שהוא, גם לא עונש מאסר מותנה שעולול לחבל ביכולתו של הנאשם, ביכולתו למצוא תעסוקה במסגרת מוסדית, קהילתית או ציבורית.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ג אדר ב תשע"א, 29 מרץ 2011, במעמד הצדדים.

שלומית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: