מ.י. ענף תנועה ת"א נ' מזל טוב

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, אי שמירת מרחק וגרימת חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף, עבירות בניגוד לסעיפים: 2, 62(3) ו-62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, בקשר עם סעיפים 39א, 38(3) ו-38(1) לפקודה, ועל תקנות 26(2), 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, וסעיף 2(א) לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 29.07.2009 שעה 03:10 לערך, נהג הנאשם ברחוב היינה מכיוון צפון לדרום ברכב מסוג קיה בצבע לבן (להלן – הרכב או רכב קיה) והתקרב לצומת עם רחוב יגאל ידין.

הנאשם נהג שעה שהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים לאחר שבדמו נמדד ריכוז אלכוהול של 65 מיליגרם לכל 100 מ"ל דם. הנאשם נהג בעקבות אופנוע נהוג בידי פרי עידן (להלן – רוכב האופנוע). הנאשם נהג במהירות של 68.9 קמ"ש לפחות.

נטען כי הנאשם לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא שמר על רווח המאפשר לעצור את הרכב בכל עת כדי למנוע תאונה, התקרב יתר על המידה אל האופנוע שלפניו, פגע בו והדפו לצידה הדרומי של הצומת עד המדרכה בימין הדרך. כתוצאה מהתאונה נגרמה לרוכב האופנוע חבלה של ממש; שבר בעצם הבריח וחבלות נוספות. הנאשם עצמו נחבל ונגרמו נזקים לכלי הרכב.

עוד נטען כי הנאשם נהג ללא רישיון רכב תקף אשר פקע בתאריך 23.03.2009 וכן ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

במועד ההקראה טענה ההגנה כי רוכב האופנוע נעצר באופן פתאומי ולכן הנאשם נאלץ לבלום, ובשל כך נגרמה התאונה.

מטעם התביעה העידו שורה של עדים: בוחן התנועה שטיפל בתאונה וערך דו"ח בוחן – אלון ניסן, ד"ר גופר-מנהל המעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא - אשר ערך חוו"ד מומחה בנוגע לריכוז האלכוהול בדם, הבוחן שלומי מזרחי – אשר מסר את דגימת הדם למעבדה לטוקסיקולוגיה, מטאיסן מקסים, השוטר הראשון שהגיע לזירה וערך דו"ח פעולה אודות ממצאיו, רוכב האופנוע עידן - שרכב בנתיב הימני ברחוב היינה, וחברו שרכב על אופנוע בנתיב השמאלי – גיא כהן.

מטעם הגנה העיד הנאשם לבדו.

האחריות לאירוע תאונת הדרכים

אין חולק כי הנאשם פגע ברוכב האופנוע שעה שהאחרון היה בעצירה מלאה בכניסה לצומת. רוכב האופנוע מסר בהודעתו כי בעת שהיה במרחק של 20 מטר מהצומת הבחין כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו התחלף לכתום, ולכן עצר את נסיעתו. גיא, חברו, נסע מעט אחריו. על פי הודעתו של גיא, בעת שהגיע לצומת, האור ברמזור כבר התחלף לאדום ורוכב האופנוע היה בעצירה מוחלטת. גיא עצר ולאחר מכן שמע חריקת בלמים חזקה והבחין כי רכב לבן (הרכב בו נהג הנאשם) פגע באופנוע, והאופנוע נזרק ימינה עד שנתקע בעמוד תאורה על המדרכה הימנית, ורוכב האופנוע נפל לכביש.

הנאשם העיד כי הבחין שרוכב האופנוע עצר נסיעתו בעת שהרמזור הבהב באור כתום. הנאשם טען כי מיד בלם את הרכב, וכי רכבו הותיר סימני בלימה באורך של 30 מטרים לערך.

בוחן התנועה הגיע לזירה בשעה 03:30, בעת בואו הרכבים טרם הוזזו. בזירה נמצאו זוג סימני בלימה טריים שהחלו מהגלגלים הקדמיים של רכב הקיה באורך של 26.5 מטר. בוחן התנועה העריך כי מקדם החיכוך של הכביש הוא 0.7, ועל פי אורך סימני הבלימה ומקדם החיכוך, קבע כי מהירות נסיעתו של הנאשם עובר לתאונה הייתה 68.9 קמ"ש. עוד מצא הבוחן כי כתוצאה מהחבטה האופנוע נהדף למרחק של 42 מטרים.

טענת ההגנה המרכזית הייתה כי הכביש היה רטוב, ולכן מקדם החיכוך שקבע הבוחן אינו נכון. אם היה נקבע מקדם חיכוך נמוך יותר, ובהתחשב באורך סימני הבלימה שעמד על 26.5 מטר, המסקנה המתבקשת כי הנאשם נהג במהירות נמוכה יותר.

באופן שרירותי העריכה ההגנה בסיכומיה כי מקדם החיכוך היה 0.4, ולפיכך מהירות הנסיעה של הנאשם עמדה על 52 קמ"ש, אשר נטען כי היא מהירות סבירה בהתחשב בתנאי הדרך.

עוד טענה ההגנה כי נוכח מרחק הבלימה הרב, יש להגיע למסקנה כי הנאשם שמר על מרחק ורווח מספיק כדי למנוע את התאונה.

בוחן התנועה טען כי ככל שמקדם החיכוך היה נמוך יותר, מרחק העצירה היה גדול יותר והרכב היה נעצר בתוך הצומת או אפילו מעבר לצומת. ההגנה טענה כי מסקנתו זו של הבוחן שגויה לחלוטין. איני סבורה כי הבוחן שגה. טענתו, כי ככל שמקדם החיכוך נמוך יותר המרחק הדרוש לעצירתו של הרכב רב יותר, נכונה בעיקרה. עם זאת, הבוחן יצא מהנחה כי מהירות נסיעתו של הנאשם נותרה כשהייתה ,היינו 68.9 קמ"ש. ההגנה הסתמכה על אורך סימני הבלימה שהינו נתון אובייקטיבי. לטענתה, התנאים לבלימה לא היו משופרים עקב כביש רטוב, וחרף זאת מרחק הבלימה עמד על 26.5 מטרים. לכן מקדם החיכוך הגבוה שקבע הבוחן אינו נכון. קביעת מקדם חיכוך נמוך יותר, הייתה מובילה למסקנה כי הנאשם נהג במהירות נמוכה יותר.

האם הכביש היה רטוב

התאונה דווחה לשוטר מטאיסן בשעה 03:06, ומיד הגיע לזירה. הנאשם מסר לשוטר כי כשהבחין שהאור ברמזור התחלף ורוכב האופנוע עצר, הוא ניסה לבלום אך החליק עקב הימצאות מים על הכביש. השוטר ניגש לבדוק את הכביש ורשם במפורש: "לא הבחנתי בשום סימני מים או משהו נוזלי אחר והכביש היה יבש לחלוטין." בוחן התנועה התייצב בזירה בשעה 03:30, כאמור בדוח הפעולה ת/17. הוא מצא כי הכביש יבש, וניתן להבחין בכך בבירור בצילומים שערך.

בעדותו טען הנאשם כי התאונה נגרמה עקב החלקה על הכביש, אך ההגנה לא חזרה על טיעון זה בסיכומיה, ולא בכדי. מהצילומים שצילם הבוחן (מס' 12-13), ניתן להבחין בסימני בלימה מקבילים, רצופים ובקו ישר, המעידים כי מערכת הבלמים פעלה באפן תקין והרכב לא החליק. ואכן, הבוחן הסביר כי סימני בלימה שנמצאו היו טריים והחלו מהגלגלים הקדמיים של הרכב. סימני החלקה לא נמצאו.