מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ליכטנשטיין

בפני

כב' השופט עופר נהרי

הכרעת - דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו נטען כי נהג ברכב ולא ציית לתמרור ב-6 המוצב במקום וזאת בכך שפנה פניית פרסה שמאלה שלא בהתאם להוראות התמרור הנ"ל וזאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ופירט כי אמנם ביצע פניית פרסה ואולם לטענתו עשה זאת במיקום שבו הדבר כבר מותר.

לנוכח כפירתו של הנאשם התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר כפיר חולי ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך על אתר (סומן ת/1) וכן מזכר עם תרשים שערך ביום 11.8.09 (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מן העדויות ובחנתי את הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התביעה להוכיח כנדרש את המיוחס לנאשם בכתב האישום.

השוטר כתב בדו"ח ת/1 כי הנאשם ביצע את פניית הפרסה בהגיעו לצומת הרחובות יגאל אלון ומרגולין בת"א וכי פניית הפרסה נעשתה ע"י הנאשם עוד לפני מעבר החציה אשר בקצה הצומת.

הנאשם תיאר מצידו מצב דברים שבו ביצע את פניית הפרסה במרחק של 250 מטרם מרח' יגאל אלון ו-170 מטרים מרח' מרגולין.

אני נותן אמון בעדותו של השוטר על כי פניית הפרסה בוצעה ע"י הנאשם עוד בצומת הרחובות יגאל אלון ומרגולין, ולפני מעבר החציה.

האירוע התרחש באור יום (בשעה 09:15).

לא נטען כי בין השוטר לנאשם יש היכרות קודמת כלשהי אשר תביא כביכול את השוטר לנקוט בחוסר אובייקטיביות באכיפה ולטפול על הנאשם סתם כך אשמה כביכול.

אף אין זה, בכל הכבוד, סביר בעיני שהשוטר היה ממציא מהרהורי ליבו ביצוע פניית פרסה ע"י הנאשם במקום שאותו ציין, ואני מתקשה, בכל הכבוד, לקבל את גירסתו של הנאשם כי ביצע את פניית הפרסה במרחק של רבע קילומטר משם (250 מטרים) או אף 170 מטרים משם כגירסתו הנוספת של הנאשם.

לא היתה בסופו של יום מחלוקת כי היו במקום תמרורי ב-6.

לא נסתרה עדותו של השוטר כי גם שמר על קשר עין עם רכבו של הנאשם עד לעצירתו.

נחה דעתי כי לשוטר היתה תצפית טובה דיה.

הנאשם לא תמך טענת ההגנה שלו בכל תצלום או מדידה אשר תתמוך בטיעונו כי מתקיימת סבירות שעשה את פניית הפרסה במקום המרוחק כדי 250 מטר או 170 מטר, כעדותו.

הנאשם בחר לחקור את השוטר בבית המשפט חקירה נגדית קצרה, וזאת על אף שבית המשפט הסביר לנאשם חשיבות ההזדמנות להציג לשוטר שאלות נוספות.