מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לויאני

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר החצייה בבטחה, עבירה על תקנה 67(א)לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה, שעניינה גרם תאונת דרכים בה נחבל אדם.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 27.07.09 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, נהג הנאשם אוטובוס ברחוב הרצל ברמת גן מכיוון דרום לכיוון צפון והתקרב לצומת עם רחוב דוד.

במקום הנ"ל מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל, ובסמוך אליו מוצבים תמרורי ג-7, ורמזור מהבהב להולכי רגל ה-8.

אותה השעה, חצתה אבישג חן לסרי, ילידת 28/9/00, (להלן:"המעורבת") במעבר החצייה מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.

הנאשם שנהג בקלות ראש, לא נתן דעתו לדרך, לא הבחין כלל בהולכת הרגל, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה, המשיך בנסיעה, ופגע בהולכת הרגל לאחר שהספיקה לחצות מחצית מרוחב הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל.

ב"כ הנאשם השיב לאשמה כדלהלן: "כופר. ילדה קטנה, רצה אחרי המלווה שלה. רצה אחרי רכב".

הראיות:

ביום 22/12/10 הודיע ב"כ הנאשם בכתב לביהמ"ש, שהוא מוותר על שמיעת בוחן התנועה, וכי הוא מוותר על שמיעת העדים, בתנאי שהתביעה תגיש תיק המשטרה לעיון ביהמ"ש. התביעה הסכימה.

עם זאת, ובשל תקלה, התייצבו 2 עדי תביעה. המעורבת ו"המלווה", כפי שהגדירו ב"כ הנאשם בכפירתו. העדים נשמעו.

עת/1, המעורבת, הולכת הרגל, ילדה בת 9 שנים, שתיארה קרות התאונה במילים הבאות: "הגעתי למעבר החצייה. האוטובוס עצר לי. באמצע שאני עצרתי, הוא המשיך לנסוע. אני רצתי מהבהלה שלי, ואז הוא נסע, והפיל אותי על הכביש". (עמ' 1. שורות 11-12). הוגשה תעודה רפואית, המעידה על חבלותיה. התעודה ת/1.

עת/2, חביב אלי, מבוגר שליווה את המעורבת עד למעבר החצייה. הילדה חברה של בנו. הוא ליווה אותה עד למעבר החצייה: "הילדה עמדה מול מעבר החצייה... ראיתי את הילדה עומדת. הייתה תנועה רגילה. היא עמדה לפני מעבר החצייה... לא ראיתי אותה יורדת לכביש". (עמ' 2. שורות 18-24). העד פנה לדרכו. שמע צעקה ושב על עקביו. הילדה כבר הורמה מהכביש.

העד ראה כי במפרץ החניה, לפני מעבר החצייה עמדו רכבים גדולים, שיכול להיות, שהסתירו את שדה הראיה.

מדו"ח הבוחן (ת/9) עולה כי נמצא ניגוב קל של אבק בפינה הקדמית שמאלית של האוטובוס, מקום הפגיעה במעורבת. במקום מוצבים תמרורים ה-8 ו-ג-7, הנראים היטב לעין.

בנוסף במקום הפגיעה נמצאה כוס משקה של הילדה, וסימון של מים שיצאו ממזגן האוטובוס.

המעורבת הספיקה לחצות כמחצית ממעבר החצייה טרם הפגיעה.

הנאשם העיד להגנתו. הוא נהג באוטובוס ברחוב הרצל. עצר בתחנת האוטובוס, הוריד והעלה נוסעים, והמשיך בנסיעה איטית ביותר לעבר מעבר החצייה, הנמצא כ-20 מטרים אחרי תחנת האוטובוס. הוא לא הבחין בהולכי רגל במעבר החצייה. הוא נסע במהירות של 15 קמ"ש, כשלפתע שמע צעקה ומכה, ומיד עצר את האוטובוס. הנאשם ראה את הילדה על הכביש בין החלק האמצעי לשמאלי של האוטובוס. הילדה קמה והתחילה לבכות. אנשים הרימו אותה והזעיקו מד"א ומשטרה.

הנאשם אומר: "אני ראיתי את מעבר החצייה, הוא היה פנוי, היו מכוניות בצד הכביש. המכוניות חנו בצד הכביש, כנראה שבאדום לבן. הם חנו עד למעבר החצייה...אני לא ראיתי אף אחד במעבר החצייה ולכן לא עצרתי" (עמ' 4 .שורות 18-20).