מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לבסקי

הכרעת דין

הנאשם מזוכה מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בחוסר זהירות ואי השארת פרטים על גבי רכב שניזוק, עבירות בניגוד לתקנות 21(ג) ו- 145(ג)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.4.07 שעה 20:00 לערך, נהג הנאשם רכב מ.ר. 2877428 בחניון דיזנגוף סנטר בתל אביב (להלן-החניון). אותה שעה חנה בחניון רכב מ.ר. 5422018 (להלן-הרכב הניזוק) השייך לאריה בן (להלן –המתלונן או בעל הרכב הניזוק).

הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שלא שם לב לדרך, הסיע רכבו אחורנית במטרה להחנותו ופגע ברכב השייך למתלונן, וגרם לו נזקים. הנאשם לא השאיר פרטיו על גבי הרכב שניזוק.

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו המתלונן, ובמסגרת עדותו הוגשו: פתק (ת/1) עליו רשם הקופאי תיאור של התרחשות האירוע, תאריכו ומספר רישוי של הרכב הפוגע (להלן –הפתק) וכן מכתביו של המתלונן לאגף התנועה (נ/1) ולנאשם (נ/2); הבוחן פנחס תרם (להלן- הבוחן), אשר הגיש מזכר שערך (ת/2); מר אנטולי קיריצינקי – קופאי שעבד בחניון בעת האירוע (להלן –הקופאי) ורס"מ טלי עבאדי, אשר גבתה את הודעת הנאשם.

בסיכומיו הסתמך הנאשם על מסמכים נוספים, כגון הודעות שמסרו במשטרה המתלונן והקופאי. ואולם מסמכים אלה לא הוגשו כראיה, בית המשפט לא נחשף לתוכנם, ולכן ולא ניתן היה להסתמך עליהם.

מטעם ההגנה העידו: הנאשם וכן אשתו הגב' סופיה לבסקי. גרסת ההגנה הייתה כי הנאשם אמנם החנה את הרכב בחניון בערב האירוע, אך לא בסמוך לרכבו של המתלונן, אלא בקומה אחרת.

אין חולק כי הנאשם לא השאיר את פרטיו על גבי הרכב הניזוק כנדרש בתקנה 145(ג)(1) ואף לא דיווח למשטרה על האירוע תוך 24 שעות ממועד התאונה, כנדרש בתקנה 145(ג)(2) לתקנות התעבורה.

הכרעה:

המתלונן שהה בחו"ל במועד האירוע. ביום יום הוא נוהג להחנות את רכבו בחניון, על פי הסדר שבין מקום עבודתו לבין החניון, אך באותה תקופה נסע לחו"ל למשך כשבועיים, והרכב חנה כל אותה עת ליד עמדת הקופאי, כשעליו כיסוי והאזעקה מנותקת.

כששב לארץ ימים ספורים לאחר האירוע, נמסר לו כי הרכב ניזוק בתאונה. המתלונן הבחין כי הרכב ניזוק בכנף ובדלת ימין, והכיסוי נקרע. סגן מנהל החניון מסר למתלונן את הפתק, וטען בפניו כי הקופאי שהיה עד לאירוע ורשם את הפתק, ביקש פרטים מהנהג הפוגע, אך האחרון סרב למסור את פרטיו. ביום 15.4.07 קיבל המתלונן הצעת מחיר לפיה הסכום הנדרש לתיקון הנזקים בדלת קידמית ימנית ובכנף קידמית ימנית, עומד על סך של 1250 ₪.

סמוך לאחר חזרתו ארצה, הגיש המתלונן תלונה במשטרה. במכתבו למשטרה מיום 12.4.07 (נ/1), נטען כי התאונה ארעה בעת שהרכב הפוגע נסע לאחור מתוך כוונה לחנות בסמוך לרכבו. בנסיונו השני של הרכב הפוגע לחנות סמוך לרכבו, הוא אף גרם לטלטול רכבו. במכתב האמור, נכללים פרטים הקושרים את הנאשם לאירוע: סוג הרכב, צבע הרכב ( הנאשם לא הכחיש כי רכבו הינו בצבע אפור עכבר, כפי שצוין במכתב), הנהג בן 50 לערך היה בלוווי אישתו. פרטים נוספים רלוונטים נרשמו בפתק, לרבות מספר הרישוי של הרכב הפוגע.

כשלעצמי, נתתי אימון בעדותו של המתלונן כי הנזקים ברכבו נגרמו בעת ששה בחו"ל והחנה את הרכב בחניון.

עד הראיה היחיד שהעיד בנוגע לנסיבות האירוע היה הקופאי שעבד אותו יום בחניון.

לדבריו, ביום האירוע הגיעו הנאשם ואשתו לחניון. הנאשם שאל אם יש מקום פנוי, והקופאי הציע לו לחנות ליד רכבו של המתלונן, בסמוך למעלית, היות והבחין כי הנאשם " ותיק בנהיגה" (עמ' 7 לפרוט', ש'17).

הקופאי העיד כי הנאשם ניסה להיכנס למקום החניה הפנוי בנסיעה לאחור פעם אחר פעם, ותוך כדי כך פגע ברכבו של המתלונן אשר "זז קצת" (עמ' 7 לפרוט', ש'20).

הקופאי רשם את מספר הרישוי של הרכב הפוגע על פתק אותו מסר מאוחר יותר לאחראי המשמרת מר יעקב שפיצברג (ת/1). או אז ניגש לרכבו של המתלונן, ומשהרים את הכיסוי הקרוע, מצא כי לרכב נגרמו שריטות.

כזכור, המתלונן העיד כי סגן מנהל החניון מסר לו כי הקופאי ביקש מהנהג הפוגע את פרטיו, ואולם עדותו זו הינה בגדר עדות שמועה. הקופאי עצמו לא טען בשום שלב כי פנה לנאשם וביקש ממנו את פרטיו, ובחקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרוט' , שורות 18-19), מסר כדלקמן: