מ.י. ענף תנועה ת"א נ' כץ

בפני

כב' השופט עופר נהרי

הכרעת דין

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום ובו יוחסו לה עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בסמוך לשעה 00:45 בלילה נהגה הנאשמת במכונית ברחוב אילת בחולון וזאת כאשר היא שיכורה (ברמה של 159 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם – על פי בדיקת דם שנערכה לה), ובעשותה כן נהגה בקלות ראש גם בכך שלא נתנה דעתה לתנאי הדרך, סטתה ימינה כיוון נסיעתה, פגעה בג'יפ דייהטסו שחנה ברחוב זה בצד הדרך והתהפכה עם מכוניתה על הצד השמאלי, וכי כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת וניזוקו כלי הרכב.

בישיבת ההקראה שהתקיימה באה הודאה מפי הסניגור בכל העובדות המפורטות בכתב האישום ואולם נטען על ידי הסניגור כי מדובר היה בשתיה לא מודעת של אלכוהול מצידה של הנאשמת וכי למשקה של הנאשמת הוסף אלכוהול מבלי שהיא שמה לב לכך וזה הדבר שהביא למציאת כמות כה גבוהה של אלכוהול בדמה.

לנוכח תגובה זו, ולבקשת ההגנה, התקיים לפיכך בסוגייה זו דיון הוכחות והוגשו סיכומים.

במסגרת דיון ההוכחות הוגשו בהסכמת ההגנה ותוך ויתור ההגנה על חקירת עדי התביעה, כל מסמכי התביעה (כמפורט בעמוד 4 רישא לפרוטוקול) וסומנו ת/1 עד ת/14.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת עצמה (ע.ה. 1) וכן העיד מר מיכאל סלונוב (ע.ה.2).

לאחר שבחנתי את הראיות, התרשמתי מהעדים, שקלתי את טיעוני הצדדים, ונתתי את דעתי לחוק, מסקנתי היא כי דין טענת ההגנה שהועלתה להידחות ודין הנאשמת להרשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

עמדתי היא כי שכרותה של הנאשמת נגרמה בהתנהגותה הנשלטת ומדעת, ואחראית היא לנהיגתה בשכרות ולתוצאותיה של נהיגה זו.

ולהלן הנימוקים המצטברים למסקנתי:

1.לא היתה מחלוקת כי באירוע סוף השנה האזרחית בו השתתפה הנאשמת באותו ערב בחרה היא לשתות, לדבריה, 50 גרם וודקה.

אף לא היתה מחלוקת כי הנאשמת העידה על עצמה שהיא איננה רגילה לשתות.

הנאשמת אף העידה כי לגמה וודקה זו מרצונה וכי עשתה זאת כי אמרו לה שוודקה זה טוב לכאבי ראש ולחץ דם.

עוד העידה הנאשמת כי באותו יום כאב לה הראש עוד מהבוקר וכי היא לא הרגישה טוב.

בהודעתה של הנאשמת (ת/11) אף ניתן למצוא אמירה של הנאשמת כי היה לה "שבוע מטורף בעבודה" ופשוט היתה "עייפה כמו כלב" וכי גם היתה "במצב של דיכאון עמוק" (ציטוט) (ראה ת/11 שורות 28,19,18).

הנה כי כן, כבר בשלב זה יש לומר כי הנאשמת בחרה מרצונה, ללגום, לדבריה, 50 גרם וודקה בערב האירוע, וזאת כאשר היא מעידה על עצמה כי איננה מורגלת בשתיה, והכל כאשר היא גם מרגישה לא טוב ואף מצויה בדיכאון עמוק, כלשונה.

2.הנאשמת אף לא חלקה על כך כי היא זו שבחרה לנהוג ברכבה הביתה מן האירוע ואף עולה מעדותה כי בחירה זו נעשתה תוך שקילת שיקולים של קירבה וטובת מכוניתה, למרות שלדבריה היא לא רצתה לנהוג.

וכך העידה הנאשמת בהקשר זה : "גם אני לא רציתי לנהוג אך לא רציתי להשאיר את האוטו בבת-ים, אמרו לי שזה מקום לא כל כך טוב להשאיר את האוטו" (מעדותה בעמוד 7 שורות 6-13 לפרוטוקול).