מ.י. ענף תנועה ת"א נ' יערי

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי נהג ברכבו בהיותו שכור, חלף על פני קו העצירה בעת שברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום וגרם לתאונת דרכים בה נחבלו הנאשם ונוסעת ברכב המעורב בגופם וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיפים 62 (3) ו 62 (2) לפקודת התעבורה , תשכ"א - 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בכך שהנאשם אחראי לקרות התאונה עקב כניסתו לצומת בעת שברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום.

לטענת המאשימה, הנאשם היה שיכור, זאת לאור התנהגותו וסירובו לבצע בדיקת נשיפה.

לטענת ההגנה, הנאשם לא סירב לבצע בדיקת נשיפה כל מה שביקש הוא קודם לקלב טיפול רפואי. יתרה מזו, הבוחן היה בבית החולים עם הנאשם ולא ביקש ממנו כי יבצע בדיקת דם.

בית המשפט קובע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי הנאשם היה שיכור בעת נהיגתו, זאת מן הנימוקים הבאים:

1.אין מדובר בתאונה בה רכב הנאשם פגע בקיר או סטה מנתיב נסיעתו באופן חריג. מדובר בתאונה הנובעת מאי ציות לאור אדום ברמזור. תאונות מסוג זה מתרחשות חדשות לבקרים עקב נהגים נהגים שאינם מצייתים לאור ברמזור בלי קשר לכך כי הינם שיכורים . מדובר במקרה בו האור הירוק בכיוון הנאשם מסתיים 5 שניות לפני תחילת האור הירוק בכיוון הרכב המעורב .

2.הנאשם מודה כי היה בארוחה וכי שתה חצי ליטר בירה. שתיית חצי ליטר בירה לאדם מבוגר תוך כדי ארוחה אינה מהווה הוכחה לכך כי הנהג היה שיכור בעת נהיגתו.

3.מבחן המאפיינים של הנאשם תקין מלבד הליכה על קו, בהחלט יכול להיות שעניין זה קשור לתאונה ולא לשתיה.

4.למעשה אין מחלוקת כי הנאשם ביקש להתפנות לטפול רפואי וכי לאחר מכן ינשוף במקום, סבר כי אמורים לקחת אותו לתחנה משטרה לצורך בדיקה, לפיכך ביקש פינוי לבית חולים, ברם גם לטענת השוטרים הסירוב היה שאינו מוכן לבצע את בדיקת נשיפה אלא לאחר טיפול רפואי.

5.הנאשם אכן ביקש שיפנו אותו לבית חולים והנאשם פנה לבית החולים בשעה 2.21 נחקר על ידי הבוחן שלמה מזרחי במהלך החקירה הבוחן לא דרש מהנאשם בשום שלב שיבצע בדיקת דם למרות שהנאשם והבוחן היו בבית חולים כשעתיים לאחר התאונה. יתרה מזו, במהלך החקירה נחקר הנאשם על סירובו לבצע בדיקת נשיפה והנאשם חזר ואמר כי לא סירב אלא ביקש לקבל קודם טיפול רפואי, לא ברור מדוע בשלב זה הבוחן לא דרש מן הנאשם ליתן בדיקת דם.

6.אין מחלוקת כי בדיקת דם עדיפה מבחינה ראייתית על בדיקה ינשוף. אין מחלוקת לגבי אמינות תוצאות, אין שאלה לגבי תכולת בלון הכיול וכיוצ"ב, לפיכך עדיף לבצע בדיקת דם בכל מקרה היא הטרחה הרבה הנובעת מכך שלקחית דם צריכה להעשות בבית חולים, ברם כאשר הנאשם נמצא בבית חולים והנאשם אומר בעדותו כי לא סירב אלא ביקש להיבדק קודם לכן, מה יותר פשוט מלבקש ממנו לבצע בדיקת דם.

7.המחוקק אינו רוצה להרשיע נהגים בגין סירוב אלא משתמש בסנקציה הנ"ל כדי לגרוםל כך שהנהגים יסכימו להיבדק ולא יתחכמו. במקרה דנן בקשת הנאשם כי קודם יקבל טיפול רפואי לאחר מכן ילקח לתחנה לצורך בדיקת ינשוף הינה בקשה לגיטימית , מה עוד שבבית חולים ניתן לקחת בדיקת דם מן הנאשם. בנסיבות אלה לא הוכחה כל תשתית ראיתית לסירובו של הנאשם להיבדק. חובתו של הבוחן הית לבקש מהנאשם לבצע בדיקת דם בבית חולים לאחר שביקש להתפנות. אם היה מסרב ליתן בדיקת דם היה ניתן להרשיעו בסרוב להיבדק מכח הסרוב להרשיעו בשכרות, ברם לא זה מצב הדברים.

8.בנסיבות אלה, בית המשפט קובע כי לא שוכנע כי הנאשם אכן סירב לבצע בדיקת שכרות. דרישתו לקבל טיפול רפואי לפני הבדיקה הוכח לגיטימית מה עוד שאין בכך כדי להפריע לבדיקה שכן ניתן לבצע בדיקת דם שהיא טובה יותר מבדיקת נשיפה. הראיות האחרות אינן מביאות למסקנה כי הנאשם היה שיכור שכן ריח אלכוהול ושתיית חצי ליטר בירה בארוחה אינן מהווים שהנאשם היה שכור. כמו כן, נסיבות התאונה גם כך אינן מוכיחות על שכרות לאור תוכנית הרמזורים. אשר על כן בית המשפט מזכה את הנאשם מעבירה על הוראות סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה ומרשיעו באחריות לתאונת דרכים תוך עבירה על הוראות סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה וכניסה לצומת בעת שבמרזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדןם.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ב , 6 דצמבר 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: