מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טוביס

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי מתן זכות קדימה בניגוד לתמרור ב- 36 המוצב בכיוון נסיעתו, עבירה על תקנות 22(א) ו 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. האירוע היה ביום 14.2.10 שעה 13:40, בתל אביב.

לפי גרסת התביעה, המתנדב נסע בניידת ברחוב רוקח מכיוון מערב למזרח בנתיב הימני מתוך שני נתיבים, כשהיא חוצה את הצומת עם דרך נמיר בשעה שלפניה נסע רכב יונדאי 130 בצבע לבן. הנאשם נהג בג'יפ מסוג ניסאן בדרך נמיר ופנה ימינה לשדרות רוקח בנסיעה רצופה בלא שהאט ונתן זכות קדימה בניגוד לתמרור ב- 36 המוצב בכיוון נסיעתו,כשבסמוך לתמרור מסומן קו עצירה ומעבר חצייה. כתוצאה מהאופן בו נכנס ג'יפ הניסאן לצומת נחסמה דרכו של רכב היונדאי ,ונהגו נאלץ לבלום ולצפור. המתנדב נסע אחרי הנאשם וכרז לו לעצור בצד במרחק של 200 מטרים אחרי הצומת, תוך שמירת קשר עין רצוף. את רכב היונדאי לא הצליח המתנדב לעצור. בדוח צוין כי היה אור יום הראות טובה וכי המתנדב ראה בבירור את ביצוע העבירה. משיוחסה העבירה לנאשם הוא טען : "טעיתי- אתה צודק, לא שמתי לב, ראיתי את הרכב שנתן ברקס, תוותר לי אתה פוגע לי בפרנסה". יצוין כי המתנדב ערך עוד במועד האירוע תשריט המשקף את נתיב נסיעת הרכבים ואופן ביצוע העבירה.

הנאשם זומן לשימוע למחרת היום ושם טען בפני הקצין : "יש שני נתיבים כולם עברו מאחורי היה רכב של המשטרה רציתי לתת למשטרה לצאת. ראיתי כל הרכבים עברו נשאר אוטו אחד, לא הפרעתי לו כל כך ,הוא עבר, אני עובד בבניה זו הפרנסה שלי".

בעדותו בפניי הייתה לנאשם גרסא שלישית, הוא הגיע מדרך נמיר ועצר בצומת עם שדרות רוקח. היה רכב שנסע בנתיב השמאלי בשדרות רוקח (ולא בימני) ורק לאחר שרכב זה עבר כבר את הצומת, הוא התחיל להתקדם לאט וסיים את הסיבוב ימינה כשהוא נכנס לנתיב הימני. לפי גרסא זו לא נפל כל פגם במעשיו של הנאשם אלא הנאשם נקט בזהירות רבה.

עם כל הצער שבדבר, התרשמתי בבירור כי דבריו של הנאשם אינם אמת. המתנדב נחקר ארוכות. אמנם הוא לא ידע לפרט נתונים מסוימים שלא נכתבו בדוח, אך לטעמי מדובר בעד מהימן וקפדן, ואני מקבלת את עדותו ביחס לעובדות המהותיות המגבשות את העבירה דנן.

אינני מקבלת את טענת הנאשם כי הניידת נסעה אחריו בדרך נמיר,כפי שאינני מקבלת את טענתו כי הוא כלל לא דיבר עם המתנדב. מכאן ניתן להבין כי לטענת הנאשם המתנדב כתב בדוח דבר שלא היה ולא נברא ביחס לנתיב נסיעת הניידת ואף רשם על דעת עצמו את תגובת הנאשם כפי שפורטה בדוח.אינני מקבלת את טענת הנאשם כי המתנדב לא יצא מהרכב, ולטעמי כל תיאור השתלשלות העניינים כפי שמוצאת ביטוי בעדותו של הנאשם הייתה מגמתית.

יש לזכור כי בפני הקצין הודה הנאשם כי היה רכב אחד שטרם עבר את הצומת (בניגוד לעדותו בפניי) ולטענתו הוא לא כל כך הפריע לאותו רכב. קרי, הוא הפריע אך לא כל כך. בדברים אלו יש משום ראשית הודאה בביצוע העבירה. בתחילה הודה הנאשם כי הוא אמר דברים אלה לקצין אך בסיום עדותו הוא טען "לא אמרתי את זה לקצין".

בנוסף, אני סבורה כי בעת השימוע אמר הנאשם לקצין כי הניידת נסעה אחריו והוא רצה לאפשר לה לצאת לרחוב רוקח, על מנת להצדיק את העובדה שנכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה. ניתן להניח כי אם הנאשם אכן היה מבחין בניידת אחריו הוא היה נזהר בטרם הכניסה לצומת.

אמנם התביעה לא זימנה לעדות מטעמה את נהג הניידת, אך גם אם לא הביאה התביעה את כל הראיות הטובות ביותר להוכחת העבירה די בכך שהובאו ראיות מספיקות להרשעה.(ראה, ע"פ 7761-09 רות הלמן .נ. מדינת ישראל).ובעניינו צירוף של נתונים מביא למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום: דבריו של הנאשם בפני הקצין הפוסל, העובדה שעדותו של הנאשם בבית המשפט הייתה בגדר "עדות כבושה",שעל פיה בפועל התכחש הנאשם לכל אמירותיו הקודמות, והאימון שרחשתי לגרסת המתנדב.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. כאמור, הרשעה זו מבוססת על צירוף של נתונים ולאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"א , 10 יולי 2011, במעמד עו"ד נחום, עו"ד הוס והנאשם בעצמו.

אביבה מאיר אבהר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: