מ.י. ענף תנועה ת"א נ' טאהא

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה ונהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה, אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירות על תקנות 67(א) ו- 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ועל סעיפים 10 (א) ו 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן-הפקודה), תשכ"א- 1961, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודה .

על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.10.08 שעה 12:00, נהג הנאשם רכב פרטי מסוג דהייטסו (להלן-הרכב) ברחוב מדינת היהודים בהרצליה מכיוון מזרח למערב והתקרב לצומת עם רחוב גלגלי הפלדה. הצומת האמור מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה אותה עת באופן תקין. בכיוון נסיעתו של הנאשם שלושה נתיבי נסיעה: נתיב ימני המיועד לנסיעה ימינה וישר בלבד, נתיב אמצעי המיועד לנסיעה ישר ונתיב שמאלי המתיר נסיעה שמאלה בלבד. אותה שעה החלה הולכת הרגל, סופיה טוב ברג, ילידת 1970 (להלן-הולכת הרגל), לחצות מכיוון דרום לצפון את מעבר החצייה המצוי בקצה השני של הצומת, במסלול הנגדי לכיוון הנסעה של הנאשם.

לפי הנטען, הנאשם נהג בקלות ראש, לא שם לב לדרך, נהג בנתיב האמצעי המתיר נסיעה לכיוון ישר בלבד ונכנס לצומת. במהלך הנסיעה בצומת הסיט מבטו מן הדרך, איבד שליטה על רכבו, לחץ על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם, וסטה שמאלה בנסיעה מהירה לעבר המסלול הנגדי בלא שהבחין מבעוד מועד בהולכת הרגל החוצה את מעבר החצייה במסלול הנגדי. הנאשם הגיע עם רכבו למסלול הנסיעה הנגדי, לא אפשר להולכת הרגל להשלים את חציית המעבר בבטחה, פגע בה, הדף אותה קדימה והעיף אותה למעלה לעבר עמוד המוצב על אי התנועה המשולש הממוקם בצד הדרומי של המסלול הנגדי. הולכת הרגל נחתה על הכביש בנתיב המיועד לפניה ימינה לרחוב גלגלי פלדה והרכב עלה על אי התנועה המשולש, ושם נעצר.

כתוצאה מהתאונה נחבלה הולכת הרגל חבלות של ממש שהתבטאו בפגיעה רב מערכתית חמורה, פיזית וקוגניטיבית. היא הועברה לבית החולים כשהיא מונשמת ומורדמת. במשך 42 ימים הייתה בתרדמת, ומספר חודשים המשיכה להיות מונשמת, כשהיא ניזונה באמצעות צינורות הזנה. הולכת הרגל סבלה מחבלת ראש קשה, ועברה ארבע ניתוחים בראשה, פלג גופה הימני שותק. היא הועברה לבית לוינשטיין לשם שיקום, וכיום היא מאושפזת במוסד סיעודי. היא מרותקת לכיסא גלגלים, פלג גופה הימני משותק לחלוטין, אינה שולטת על צרכיה וזקוקה לעזרה טיפולית בכל תפקודיי היום יום, סובלת מהפרעות דיבור קשות, לא מתמצאת בזמן ומתמצאת באופן חלקי במקום, זיכרון לטווח קרוב פגוע וזיכרון לטווח ארוך חלקי ולא יציב. מצב רוחה ירוד והיא שרויה בדיכאון.

ההגנה לא חלקה כי הנאשם סטה שמאלה ופגע בהולכת רגל שחצתה מעבר חצייה במסלול הנסיעה הנגדי, אך חלקה על רכיבי הרשלנות שיוחסו לנאשם, כמו גם על הטענה שחצה את הצומת שעה שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום. טענת ההגנה הייתה, כי הנאשם נכנס לצומת שעה שבכייוון נסיעתו דלק אור ירוק. בעת שהנאשם נסע בצומת, רכב שיצא ממתחם האאוטלט (להלן-הקניון), כשהקניון האמור ממוקם מימין כיוון נסיעת הנאשם, נכנס גם הוא לצומת, והנאשם נאלץ לסטות שמאלה על מנת למנוע תאונה וודאית. טענה זו עוד תידון באופן מפורט.

מטעם התביעה העידו שורה של עדים וניתן לחלקם לארבע קבוצות עקריות; הקבוצה הראשונה כוללת את יונית דיבון ובתה חן גובדנצ'יק, נפתלי ברליס, רפאל לרנר ומרים לרנר. עדי תביעה אלה, נסעו ברחוב מדינת היהודים מכיוון מערב למזרח ועצרו בגין אור אדום ברמזור המוצב בכיוון נסיעתם, כשהתאונה התרחשה מול עיניהם.מדובר בעדים אובייקטיביים שהזדמנו באופן מקרי לאזור וההגנה לא חלקה על אמינות מי מהם. קבוצה שניה כוללת שתי אחיות שנסעו ברכב שהיה בנתיב היציאה מהקניון מכיוון צפון לדרום, נהגת הרכב מירי בטיש ואחותה שישבה לצידה, שלי בוגר. קבוצה השלישית מונה את שוטרי משטרת הרצליה שטיפלו בתאונה ובוחן התנועה פנחס תרם. כקבוצה נפרדת אמקם את בעלה של הולכת הרגל אשר העיד על מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה. מטעם ההגנה העידו הנאשם, והמומחה מטעמה, אינג' גדי וייסמן, ועובדת עיריית הרצליה.

התאונה התרחשה ביום שישי, שעה 12:00 בצהריים, כביש אספלט תקין, יבש ומנותב היטב. שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם פתוח למרחק של 100 מטרים לפחות. הצומת מרומזר ובנתיבי הכניסה והיציאה מהצומת משורטטים מעברי חצייה, כך ששטח הצומת מוקף במעברי חצייה. בקצה המערבי של הצומת, מול הכניסה לקניון, משורטטים ארבע מעברי חצייה, באמצעותם ניתן לחצות את רחוב מדינת היהודים אל עבר הקניון וחזרה ממנו. שני מעברי החצייה הקיצוניים הינם אלכסוניים. לאחר כל מעבר חצייה אלכסוני ממוקם אי תנועה משולש.

באמצע הכביש משורטטים שני מעברי החצייה המרכזיים, כשביניהם קיים אי תנועה (להלן-אי התנועה המרכזי).

בהכרעת דין זו נדון בשני מעברי חצייה המרכזיים, והם ייקראו להלן- מעבר החצייה. יובהר, כי בשעת התאונה הולכת הרגל חצתה את חלקו הדרומי של מעבר החצייה לעבר אי התנועה המרכזי.

האם הוכח כי הנאשם לא ציית לאור אדום שדלק בכיוון נסיעתו עת נכנס לצומת?

התביעה טענה כי מופע הרמזורים על פי תכנית הרמזורים של הצומת (ת/24) היה בשעת התאונה כדלקמן: לרכבים שנסעו ברחוב מדינת היהודים ממערב למזרח היה אור אדום. בחלקו הדרומי של מעבר החצייה (מופע (m היכן שחצתה הולכת הרגל, דלק אור ירוק אשר עמד להסתיים תוך כשלוש שניות. בחלקו הצפוני של מעבר החצייה (מופעn ) דלק אור ירוק. לרכבים היוצאים מכיוון הקניון שמאלה וישר (מופע 11) דלק אור ירוק. מכאן עולה, כי התביעה ממקמת את זמן התרחשות התאונה בטווח של שלוש שניות בהן קיים אור ירוק משותף בשני חלקי מעברי החצייה. אותו זמן דולק אור אדום במופע הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם (מופע 12).

על פי עדותן של יונית דיבון (להלן-יונית) ובתה חן גובדנצ'יק (להלן-חן) בעת שרכבן עמד באור אדום כשהן ראשונות בצומת מכיוון מערב למזרח, הבחינו בשתי הולכות רגל נוספות, שהיו בדרכן חזרה מהקניון והחזיקו בידן שקיות קניות. שני הצדדים נחלקו בפרשנות שיש ליתן לאמרותיהן השונות של עדות אלה באשר למיקומן של שתי הולכות הרגל הנוספות בשעת התאונה. התביעה טענה כי הולכות הרגל חצו את חלקו הצפוני של מעבר החצייה ומכאן שבכיוון נסיעת הנאשם דלק אור אדום. ההגנה טענה כי הולכות הרגל עמדו תחילה על אי התנועה המרכזי ובשעת התאונה החלו לחצות את חלקו הדרומי של מעבר החצייה, ומכאן שבכיוון נסיעת הנאשם דלק אור ירוק.

האם יונית, העידה: "ראינו שתי בחורות שחוצות את מעבר החצייה מהאאוטלט מצפון לכיוון דרום. תוך כדי דיבור עם בתי על השקיות שהבחורות החזיקו אני רואה כמו מטוס שמגיע ממזרח אלינו ברמזור לוקח סיבוב ...לי היה אור אדום ולהולכות הרגל שחצו מכיוון האאוטלט היה ירוק." ובהמשך: "אני ראיתי את הולכות הרגל מתחילות לחצות את מעבר החצייה לאחר שקודם עמדו על אי התנועה".

הבת חן, מסרה בהודעתה במשטרה (ת/6) כך: "הגענו לפני צומת מרומזר ועצרנו באור אדום בנתיב ימני לכיוון ישר ותוך כדי עמידה ובשעה שמבטי פנה שמאלה ביחס לכיוון התנועה מאחר שהתבוננתי באשה שעמדה על אי התנועה ובידה שקית של מותג שמשך את תשומת לבי, לפתע הבחנתי ברכב פרטי נראה לי שיכור שהגיע משמאל לימין במהירות גבוהה מדי ולכן הייתה חריקת בלמים".

התביעה טענה, כי מדברי האם עולה כי הולכות הרגל עמדו על אי התנועה המשולש הצפוני ובשעת התאונה חצו מכיוון האאוטלט דרומה, היינו את חלקו הצפוני של מעבר החצייה (מופע (n.

ההגנה מצידה הסבירה, כי לפי תוכנית הרמזורים, מכיוון האאוטלט דרומה לא ניתן לחצות את שני מעברי החצייה זה אחר זה, ולפיכך נאלצו הולכות הרגל להמתין על אי התנועה המרכזי. כשהתחלף האור במעבר החציה הדרומי לירוק, החלו הולכות הרגל לחצות את מעבר החצייה. בו בעת החלה גם הולכת הרגל לחצות את חלקו הדרומי של מעבר החצייה.

המומחה מטעם ההגנה, טען בעדותו כי "לדעתי אותה אישה שעמדה לפני הקו ומדברת על הולכי רגל עם שקיות זה לב לבו של התיק", באמירתו זו התכוון ליונית. המומחה טען כי באמירתה התכוונה לכך שהולכות הרגל החלו לחצות את חלקו הדרומי של מעבר החצייה, ומכאן הגיע למסקנה כי: "כאשר מתחיל הירוק במופע 12 של הנאשם, יש ירוק מלא לנאשם במשך כ- 10 שניות ואז מתחיל הירוק להולכות הרגל, כלומר הנאשם נכנס לצומת לאחר שבכיוון נסיעתו דלק אור ירוק כ- 10 שניות...הירוק בכיוון נסיעת הנאשם דלק מנקודה זו עוד 18 שניות עד אשר הפך לאדום..."