מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גראדאת

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

1.הנאשם הואשם כי נהג ברכב ולא ציית לתמרור ב-36 בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת, עבירה בניגוד לתקנה 22(א) ו64(ג) לתקנות התעבורה,תשכ"א -1961. האירוע היה ביום 10.11.09 שעה 08:53, בצומת הרחובות דרך יצחק רבין-ודרך בן גוריון (להלן: הצומת), ברמת גן.

2. השוטר עמד בדרך בן גוריון 269 רמת גן, והבחין כי הנאשם הגיע מדרך יצחק רבין ופנה ימינה בנסיעה שוטפת ומהירה ולא ציית לתמרור ב-36 המוצב בכיוון נסיעתו בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע מדרך יצחק רבין ופנה שמאלה לדרך בן גוריו. לטענת השוטר הנאשם התפרץ לכביש ולקח זכות קדימה במקום לתת זכות קדימה, והרכב האחר נאלץ לעצור את נסיעתן. משיוחסה העבירה לנאשם הוא ביקש מהשוטר לשחררו היות והוא ממהר לעבודתו, וטען כי הרכב האחר עצר על מנת לאפשר לו לעבור והוסיף כי השוטר גזעני.

3. הנאשם הודה כי נסע במסלול כמפורט בדוח והוא אף הודה כי הרכב האחר עצר והוא נסע לפניו. הנאשם טען כי הרכב האחר עצר ואפשר לו לעבור היות ואותו רכב התכוון לחנות בצד ימין ולבסוף חנה במרחק של 10 מטרים לפני מיקום עמידתו של השוטר.

4. לאחר ששמעתי את הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה.

אלה נימוקיי:

כאמור אין חולק כי בכיוון נסעת הנאשם מוצב תמרור ב-36, וכי רכב אחר נסע אותה עת בצומת, אותו רכב עצר והנאשם נסע לפניו. נתונים אלה תומכים בגרסת התביעה.

הנאשם אישר בעדותו כי אמר לשוטר שהוא ממהר לעבודה וביקש לשחרר אותו, ואף טען בפני השוטר כי הוא גזעני. מכאן ניתן ללמוד כי במועד האירוע רשם השוטר את דברי הנאשם כפי שנאמרו בפועל. העובדה שהנאשם מיהר לעבודת, כמו גם העובדה שפנה ימינה (ולא שמאלה), יש בהם כדי להסביר מדוע הנאשם לא האט לפני הכניסה לצומת.

הנאשם הודה כי השוטר יכול היה לראות את רכבו מגיע מרחוב דרך רבין לפחות בקטע הנסיעה האחרון לפני הצומת, ומכאן שהיה לשוטר שדה ראיה על מנת להבחין כי הנאשם נכנס לצומת בנסיעה רצופה. הנאשם לא חלק על טענה זו במועד רישום הדוח, ולא טען כי האט או עצר את נסיעתו לפני שנכנס לצומת, ועדותו בהקשר זה הינה בגדר " עדות כבושה".

עצם העובדה שהרכב שהייתה מוקנית לו זכות קדימה נאלץ לעצור תוך כדי נסיעתו בדרך בן גוריון ,מלמדת כי הנאשם לא נתן זכות קדימה.

אני מאמינה לשוטר כי לאחר האירוע הרכב שהייתה מוקנית לו זכות קדימה המשיך בנסיעה לדרכו. הנאשם מצידו טען כי אותו רכב עצר ממש בסמוך למיקום עמידת השוטר. אני סבורה כי אם אותו רכב חנה בסמוך לשוטר, הרי טבעי שהנאשם היה פונה לנהג הרכב על מנת שהאחרון יתמוך בגרסתו. מכל מקום, הייתה לנאשם אפשרות קלה ונוחה להוכיח את גרסתו, אך הוא לא עשה זאת.

5. בסיכומו של דבר אני סבורה כי התביעה הוכיחה את גרסתה מעבר לספק סביר,כשמסקנה זו עולה מצירוף של נתונים,לרבות האימון שנתתי בעדות השוטר.לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א , 17 אפריל 2011, במעמד התובעת ובהעדר הנאשם( אשר זומן בנוכחותו)

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: