מ.י. ענף תנועה ת"א נ' גידלביץ

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול, עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, ונהיגה בחוסר זהירות , עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

לשתי הוראות חיקוק אלו הוספה הוראת סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, שעניינה גרם תאונת דרכים, בה נחבל אדם חבלה של ממש וניזוק רכוש.

להלן בתמצית עובדות כתב האישום:

ביום 24.07.09 בשעה 20:45 או בסמוך לכך, נהג הנאשם בדרך בן גוריון ברמת גן מכיוון דרום לכיוון צפון, והתקרב לצומת עם רחוב הפודים.

דרך בן גוריון מחולקת לאורכה ע"י אי תנועה בנוי, הנקטע בצומת האמור.

אותה שעה רכב משה נווה ( להלן "המעורב") על קטנוע בדרך בן גוריון מצפון לדרום, מול כיוון נסיעת הנאשם, והגיע אף הוא אל הצומת האמור.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, החל לבצע פניה שמאלה בצומת מבלי שנתן זכות קדימה לקטנוע, שהגיע מולו, חסם דרכו, ושני כלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נחבל המעורב חבלות של ממש, וניזוקו כלי הרכב המעורבים.

בישיבת ההקראה, השיב הנאשם לאשמה כדלהלן: "מודה בנהיגה במקום ובזמן, מודה בס"ק 2, מודה בס"ק 3, כופר בס"ק 4. הרוכב הוא זה שנסע במהירות מופרזת, סטה מהנתיב, עבר את קו ההפרדה, ופגע ברכב הנאשם,לפני שהנאשם בלט לנתיב. הנאשם עצר בצומת לפני קו ההפרדה עם הנתיב הנגדי. התחיל לבצע פנייה, אך לא עבר את קו ההפרדה. מודה בתוצאות התאונה."

הראיות.

להוכחת האשמות, המיוחסות לנאשם, העידה התביעה את העדים הבאים:

עת/1, רס"ר כפיר ניסים, בוחן התנועה שערך המסמכים הבאים: תרשים, מזכר, דו"ח פעולה, סקיצה, לוח תצלומים שהוגשו וסומנו ת/1 – ת/5.

עת/2,דביר יהושע, עד ראיה.

עת/3, משה נווה, המעורב, שתיאר חבלותיו, שהן קשות ביותר. תעודה רפואית (ת/7).

עת/2, עד הראיה, נסע מאחורי המעורב, מתאר:"ראיתי את הרכב הפוגע...נכנס למפרץ...הוא לא נתן זכות קדימה, והוא פנה שמאלה תוך כדי שהוא סוגר את הנתיב השמאלי, שעליו נסע הקטנוע. לקטנוע לא היה ממש זמן להגיב, זה שנייה, הקטנוע פגע ברכב בדופן הימני מקדימה...ראיתי אותו לראשונה, כשהוא נכנס למפרץ, והוא היה בתנועה. הוא נסע לאט. אני חשבתי שהוא הולך לעצור. אבל הוא לא עצר והמשיך את הפניה." (עמ' 4. שורות 1-7).

עד הראיה חוזר ומדגיש בתשובה לשאלה בחקירה נגדית:"הסתכלתי וראיתי שהוא לא עצר, ואת הפגיעה" (עמ' 4. שורה 13).

"הנאשם היה על בן גוריון בנתיב שלנו, כשהוא בעצם מאונך לנו. לא לגמרי. " (עמ' 4 . שורה 14.) וממשיך: "הנאשם חסם את הנתיב השמאלי לגמרי." (עמ' 4 . שורה 22).

עד הראייה, הינו עד נייטרלי לחלוטין, ובעצם העד המרכזי בתיק זה, שכן המעורב, שנפצע קשה, לא יכול לתאר את שאירע.

עת/1, בוחן התנועה, הגיע למקום התאונה למחרת היום, לאחר שהתברר, שהמעורב פצוע קשה מאוד. בשל כך לא ניתן היה לערוך תיעוד של מקום התאונה (מקום האימפקט, שברי פלסטיק וכו') בסמוך למועד התרחשותה.