מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בשארי

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו נטען כי נהג ברכב בהיותו שיכור, משנמדד בגופו ריכוז אלכוהול של 415 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש[, תשכ"א-1961.

מטעם התביעה העידו בפני השוטר מיכאל ווסקוביניק (להלן-השוטר) מי שערך לנאשם בדיקה בנשיפון, במכשיר הינשוף ובדיקת מאפיינים, המתנדב ישראל בורג (להלן-המתנדב), אשר עצר את הרכב, וטכנאי מעבדת מכשור ואכיפה הרצל כהן, אשר ערך ביקורת תקופתית למכשיר הינשוף בו נבדק הנאשם. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

לפי חומר הראיות שהציגה התביעה, הנאשם נעצר ביום 30.6.07 בשעה 08:20 בבוקר עת נהג ברכב בכביש 20 לכיוון דרום כשלצידו ישבה נוסעת ברכב. המתנדב הריח כי הנהג "הסריח מבירה", והנאשם הודה כי שתה לפני מספר שעות. המתנדב דרש מהנאשם לצאת מהרכב ולמסור דגימת ינשוף והנאשם הסכים לביצוע הבדיקה. השוטר ערך לנאשם בדיקה בנשיפון אשר הייתה חיובית, ובשעה 08:32 בדיקת מאפיינים. בבדיקת המאפיינים הנאשם הצליח במבחני העמידה והליכה על קו, אך נכשל במבחן הבאת האצבע לאף בשתי הידיים. מפיו נדף ריח אלכוהול והתנהגותו הייתה עליזה. הנאשם הודה כי שתה כוס וודקה. הבדיקה במכשיר הינשוף החלה בשעה 08:37. בנשיפה הראשונה נמדד ערך של 420 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. בנשיפה השניה, בניסיון הראשון שנערך בשעה 08:39 הנאשם לא נשף מספיק אויר, אך בנסיון השני שנערך בשעה 08:40 הייתה המדידה תקינה והתקבלה בה תוצאה של 415 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. מכאן עולה המסקנה כי התקבלו שתי נשיפות תקינות שנערכו בהפרש של שתי דקות זו מזו, והפער ביניהן היה זניח. בדיקת הכיול נערכה על ידי מפעיל הינשוף בשעה 05:57 עד 05:59 ביום 30.6.07, היינו זמן קצר לפני בדיקתו של הנאשם. הפער בין שתי התוצאות שהתקבלו בבדיקת הכיול היומית היה מזערי. מפעיל הינשוף רשם כי ערך הבלון שהעתיק מהתעודה הינו 344.7 מיקרוגרם.

טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה הגיש במסגרת עדותו תעודת עובד ציבור וטופס הביקורת התקופתית שנערכה ביום 29.5.07, היינו כחודש לפני האירוע הנוכחי. באת כוח הנאשם טענה כי התביעה הסתפקה בהגשת התע"צ ולא הוכיחה כי המכשיר עבר בדיקות תקופתיות תקינות או כיול תקין, אך טענה זו הייתה שגויה. טופס הביקורת התקופתית הוגש וסומן ת/10, ועל פי המכשיר כויל ונמצא תקין. במסגרת הביקורת התקופתית נבדק כי ערך הבלון ביחידה הוזן למכשיר, ונרשם בסעיף 10 לטופס כי ערך בלון הגז ביחידה כפי שעודכן במכשיר הינו 344.7 מיקרוגרם, וכי תוקף הבלון הינו עד לינואר 2009.

הנאשם העלה טענות שונות שנועדו לקעקע את ממצאי הבדיקות לאכיפת שכרות. לטענתו בדיקת המאפיינים נערכה רק לאחר בדיקת הנשיפה. השעה הייתה 10:00 או 11:00 בבוקר, והשוטרים מיהרו היות והיו בלחץ לסיים את המשמרת שהחלה עוד בשעה 03:00 לפנות בוקר. עוד טען הנאשם כי מפעיל הינשוף לא החליף פייה אלא פעם אחת למרות שנשף שלוש נשיפות. על טענות אלה לא חזרה באת כוח הנאשם בסיכומיה, ולא בכדי. שאלת מהימנותו של הנאשם עוד תידון בהרחבה. נוסיף כי הוכח בפניי כי המשמרת החלה בשעה 06:00 בבוקר, כשכאמור לפני תחילת המשמרת בוצעה בדיקת הכיול היומית. מכאן שהשוטרים היו רק בתחילת המשמרת ואילו הנאשם מצידו לא נרתע מלטעון טענות שאינן אמת. עוד טען הנאשם כי עישן 3-4 סיגריות בזמן ההמתנה לבדיקת הנשיפה, כשלדברי ההגנה בסיכומיה הנאשם עישן מהרגע שנעצר ועד לבדיקה במכשיר הינשוף. כפי שיובהר להלן מדובר בעדות כבושה, רצופה בסתירות, בה לא נתתי אימון.

ההגנה טענה כי עדותו של השוטר מפעיל הינשוף לא תרמה במאומה להוכחת העבירה היות ועדותו התייחסה רק לפעולה הטכנית של הפעלת המכשיר, ולא היה לו הידע המתאים להעיד על תקינות המדידה ועל תוכנה. בעפ"ת (מח-ים) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עוזרי, אישר בית המשפט המחוזי כי מכשיר הינשוף לפי טיבו ובהתאם לתורת הפעלתו ותחזוקתו הינו מכשיר אמין חוקי וראוי לשמש ראיה לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד. נוכח הכרעה זו, הרי התביעה אינה נדרשת להוכיח בכל תיק ותיק את תוכן הפלטים. משהוכח כי מכשיר הינשוף הופעל על פי החוק, הנהלים והוראות היצרן, הרי ניתן להסתמך על הפלטים כראיה לצורך הרשעה בנהיגה בשכרות. במקרה הנוכחי נחקר השוטר כיצד הוא מבצע את בדיקת הכיול היומית ולא נמצא פגם בעדותו. בנוסף, לא מצאתי פגם באופן בו הופעל המכשיר לשם ביצוע בדיקה שכרות לנאשם. העובדה שאחת הנשיפות נפסלה עקב נפח נשיפה לא מספיק אין בה כדי לפסול את תוצאות המדידה.

ההגנה טענה כי המתנדב תיקן את רישום השעות במזכר ת/7 מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת לתיקן זה, כשהדבר מלמד על מחדל מהותי. המתנדב הסביר כי הנאשם נעצר בשעה 08:20. את דוח העיכוב ת/8 הוא מילא בשעה 08:50 ובאותה שעה מילא את המזכר. מילוי הדוחות נעשה לאחר שהנאשם נמצא שיכור בבדיקת בנשיפה. אני מאמינה כי מתוך טעות המתנדב רשם במזכר ת/7 את שעת מילוי הדוח במקום את שעת הנהיגה, וכפי שהסביר בעדותו טעות זו תוקנה עוד במועד האירוע. אינני מקבלת את הטענה כי מדובר במחדל מהותי. נדגיש כי אין בפי ההגנה טענה כי שעת עצירת הרכב אינה נכונה או כי לא חלפו 15 דקות לפחות משעת עצירת הרכב ועד לבדיקה במכשיר הינשוף.הנאשם עצמו העיד כי: "20 דקות עצרתי בצד לפני שנכנסתי לינשוף". כפי שעוד יובהר במהלך ההמתנה נערכה לנאשם בדיקת מאפיינים, כשלפניה ישב הנאשם והמתין בניידת משטרה.

הנאשם טען כאמור כי עישן כל משך האירוע, אך הסתבך בעדותו. בתחילה טען כי כשנעצר עישן סיגריה והמשיך גם לעשן בעת שעמד מחוץ לרכב והמתין לבדיקה במכשיר הינשוף. לטענתו, המתנדב לא השגיח עליו אלא ניגש הצידה עם הנוסעת ברכב ושוחח עימה, היות והמתנדב רוסי וגם הבחורה רוסייה. כשאומת הנאשם עם הטענה כי המתנדב אינו רוסי, השיב "אני רואה את המתנדב כרוסי". בחקירתו הנגדית העיד הנאשם מבלי משים כי: "לפי הערכתי דיברו חצי שעה לבין 25 דקות כל אותו זמן אני הייתי בניידת...הוא שלח אותי לניידת שנייה. "מכאן עולה כי בזמן ההמתנה לבדיקה ישב הנאשם בניידת. אין טענה כי הנאשם עישן בניידת, אכל או שתה שם או כי מזון או משקה היו זמינים עבורו בניידת. מכאן כי הדרישה כי ימתין בניידת היה בה באופן מעשי משום השגחה על הנאשם. נבהיר עוד כי בשעה 08:32 נערכה לנאשם בדיקת מאפייינים על ידי השוטר ולאחריה בדיקה במכשיר הינשוף שהחלה בשעה 08:37, כשהשוטר הבהיר כי בדיקת מאפיינים אורכת בממוצע כחמש עד שבע דקות.

גם אם נקבל את גרסתו של הנאשם כי עישן 3-4 סיגריות בעת שהמתנדב ניגש לשוחח עם הנוסעת, הרי כאמור מעדותו שלו עלה כי לאחר מכן ישב בניידת כעשרים דקות והמתין לבדיקה במכשיר הינשוף, כשל כל אותה עת המתנדב שוחח ארוכות עם הנוסעת. המסקנה היא כי מעדות הנאשם עצמו עולה כי העישון היה זמן משמעותי לפני הבדיקה במכשיר הינשוף, בעוד שלפני הנוהל די בהמתנה בת 5 דקות בכל הנוגע לעישון.

אדגיש כי הטענה לפיה הנאשם עישן בעת האירוע הינה בגדר "עדות כבושה", שהועלתה לראשונה בעת פרשת ההגנה, בעוד עדי התביעה לא נחקרו על כך בחקירה הנגדית. כשלעצמי, לא נתתי אימון בעדות הנאשם כי עישן בעת האירוע, וכפי שיובהר להלן הנאשם הסתבך בעדותו לא רק בנושא זה.

הנאשם אומת עם הטענה כי בעת השימוע טען בפניי הקצין כי שתה וודקה ובירה, והוא השיב מספר תשובות הסותרות זו את זו על מנת להסביר מדוע נדף ממנו ריח של בירה. בתחילה טען כי בשעות הלילה עבד כתקליטן במועדון ובירה נשפכה עליו. מאוחר יותר טען כי מקורו של הריח היה מהנוסעת שלצידה ברכב היה בקבוק בירה (עמוד 10, שורה 22, עמוד 11 שורה 25).

הנאשם טען כי בתחילת הערב בשעה 23:30 שתה כוס וודקה. הנאשם נשאל מדוע אמר בעת השימוע כי המתין שלוש שעות מעת שצרך אלכוהול ועד הנהיגה כשאת עבודתו במועדון סיים כבר בשעה 05:30. הנאשם השיב כי אכן החל לקפל את הציוד בשעה 05:30 והוסיף כי אינו חתום על טופס השימוע כפי שהעירה הסנגורית במהלך הדיון.

תמוה כי הנאשם לא זימן לעדות את הנוסעת ברכב על מנת שזו תעיד בנוגע לריח הבירה, השיחה עם המתנדב (אם הייתה), האם הנאשם עישן ועוד. בשלב מסוים העיד הנאשם כי הנוסעת הינה חברה, אך את אי זימונה לעדות הסביר בכך שלא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת, מלבד אותו לילה. הנאשם לא פירט ולו את שמה של הנוסעת או מקום מגוריה. אפילו אקבל את הטענה בדבר היכרות קצרה עם הנוסעת, הרי לא היה בפי הנאשם הסבר מדוע עם סיום האירוע לא ביקש מהנוסעת את פרטיה, שהרי הנאשם ידע כי הואשם בנהיגה בשכרות וכי עדותה חשובה להוכחת גרסתו.

להתרשמותי, הנאשם ביקש להצביע על כשלים על מנת לחמוק מאחריות. טענותיו אלה לא היו אמת, וההגנה עצמה לא חזרה על מרבית טענות אלה בסיכומיה. נדגיש כי במועד האירוע אמר הנאשם לשוטרים כי הם עושים את עבודתם ואין לו כל טענות.

בעת הביקורת התקופתית ביצע טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה כיול למכשיר הינשוף ווידא כי ערך הבלון מעודכן במכשיר. הוא רשם בטופס את ערך הבלון. מפעיל הינשוף ביצע בדיקת אימות יומית והעיד כי העתיק את ערך הבלון מהתעודה המוצמדת לו. שני הרישומים בנוגע לערך הבלון היו זהים. ההגנה לא טענה כי במקרה דנן מתעורר ספק בנוגע לרישום ערך הבלון כפי שנערך בעת בדיקת הכיול התקופתית או בבדיקת האימות היומית. חקירתו הנגדית של הטכנאי התמקדה בשאלה האם הוא עצמו מוסמך להעיד על תוכן הגז בבלון הכיול, ולא באשר לתעודת הבלון. ואכן, מטיעוני ההגנה בסיכומיה עולה כי לגישתה עדות הטכנאי אינה מועילה אלא נדרשת עדות ישירה בנוגע לתכולת הגז בבלוני הכיול, אך כפי שנפסק בעפ"ת 31798-12-10 (מחוזי-ת"א) רודיטי נ' מדינת ישראל, זימון עד מאנגליה כדי שיעיד על תכולת הגז בבלון הכיול הינה בלתי סבירה ובלתי מעשית והיא בבחינת "נבצר להעידו" מסיבה אחרת. כבוד בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי התביעה הציגה מממצאים המלמדים כי החברה הבריטית פועלת על סמך התקנים הנדרשים, כך שיש לראות בתעודות הבלון בגדר "רשומה מוסדית".

על כך יש להוסיף את שנפסק לאחרונה בעפ"ת (מחוזי-ב"ש) 47572-08-11, מדינת ישראל נ' למנוב מיכאל, כדלקמן: "אינני סבור כי יש להימנע מהגשת המסמכים או מזימון הטכנאי, בהחלט ייתכן כי במקרים המתאימים בהם טענה קונקרטית לאי תקינות או לליקוי כלשהו בבדיקה, במכשיר או במסמך, לא ניתן להימנע מכך, אולם לצורך חיוב כאמור לא די לדעתי, בכפירה כללית וגורפת כפי שנעשה הדבר בתיק זה, אלא יש להציג נימוק מוצדק לצורך כך".

בענייננו הכפירה הייתה כוללנית וגורפת. אך לא רק זאת, כפי שהובהר ההגנה לא הצביעה על ספק קונקרטי בנוגע לרישום ערך הבלון אלא טענותיה התמקדו בתכולת הגז בבלון, כשלטענתה הטכנאי אינו מוסמך להעיד אודותיו.