מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בן סימון

הכרעת דין

אזכה את הנאשם מחמת הספק.

הנאשם הואשם בגין נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש, עבירות בניגוד לסעיפים: 62(3) ו-39א בקשר עם סעיף 64ב(ב) ו-64ד(א) וכן 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה).

על פי עובדות כתב האישום נטען כי ביום 5.6.07, שעה 04:30 לערך, נהג הנאשם רכב מ.ר. 8411361 בתל אביב – יפו ברחוב קבוץ גלויות ובצומת עם רחוב חיל השיריון (צומת הולץ) היה מעורב בתאונת דרכים.

הנאשם נהג ברכב כשהוא שיכור. הנאשם נדרש כדין, למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות וסירב.

הנאשם כפר במיוחס לו והתנהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו: ע.ת.1 רס"ל מזעקי אדיר (להלן – השוטר) ובמסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה (ת/1), ע.ת.2 רס"מ חורי נסים (להלן – הבוחן) ובמסגרת עדותו הוגשו: דו"ח פעולה (ת/2), הודעת נאשם (ת/3). מטעם ההגנה העידו: ע.ה.1 הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו: סיכום מחלה (נ/1), ע.ה.2 ד"ר יזיקוביץ נטליה, ע.ה.3 ד"ר למפל יאיר. בהסכמת הצדדים הוגש התיק הרפואי מבית חולים וולפסון בצירוף תע"צ (נ/2).

יצוין כי מלאכת סיום התיק התעכבה בעיקר עקב מחדלי ההגנה, אשר ביקשה לזמן את שני רופאי בית חולים וולפסון, אך תחילה לא הפקידה את ההוצאות לשם כך, ולאחר מכן לא זימנה אותם כנדרש.

דיון והכרעה:

סלע המחלוקת נסוב סביב הסוגיות הבאות:

האם הוסברה לנאשם משמעות סירובו לתת דגימת דם לצורך בדיקת שכרות?

האם הנאשם נהג בשכרות?

האם הוסברה לנאשם משמעות סירובו לתת דגימה?

על פי התיעוד ב-ת/1 – בשעה 04:33 בלילה, במהלכו של סיור שגרתי הזדמנה הניידת ובה השוטר לתאונת דרכים שלפי הנטען ארעה דקות ספורות קודם לכן. שני הנהגים עמדו מחוץ לרכב, ומסרו לשוטר את פרטיהם האישיים, ופירטו את נסיבות התאונה, איש איש על פי גרסתו. הנאשם טען כי נכנס בנסיעה לצומת שעה שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו היה כתום וכמעט אדום. מפיו של הנאשם נדף ריח חריף של אלכוהול, ולשאלת השוטר השיב הנאשם כי שתה כוסית אחת בתחילת הערב. לנוכח החשד לנהיגה בשכרות, ליווה השוטר, בהוראת הבוחן, את הנאשם לבית החולים ואילו השוטר השני, נשאר בזירת התאונה.

לדברי השוטר, הבוחן הגיע לבית החולים, ופנה לנאשם "שאל אותו אם הוא מוכן למסור דגימת דם". הנאשם סירב והבוחן הסביר לו כי "הוא נחשד בנהיגה בשכרות וכי על פי חוק הוא צריך למסור דגימת דם". הנאשם סירב, טען כי שתה אלכוהול, אבל לא רצה למסור דגימת דם כי זה משהו פרטי.

הבוחן ציין, כי לאחר שהתקבל דיווח על תאונה ונהג החשוד בנהיגה בשכרות, יצא לבית החולים, ופגש שם בשעה 05:10 בשוטר ובנאשם. הבוחן ניסה לשוחח עם הנאשם אך זה סירב ו"עשה את עצמו ישן". לרופא שהגיע לבדוק אותו, מסר הנאשם כי אינו יכול לתת דגימת דם בשל כך שהוא מפחד.

לאחר שהעבירו את הנאשם לצילום רנטגן, שוחח הבוחן עם הנאשם והסביר לו כי על פי חוק הוא חייב לתת דגימת דם, עקב החשד כי נהג בשכרות. הנאשם מסר בתגובה כי אינו מעונין במסירת דגימת דם, מאחר ומדובר במשהו פרטי.

הנאשם לא שיתף פעולה, עשה עצמו ישן וסירב לתת מענה, למעט לשאלות ספורות. הוא הודה כי שתה שתיה חריפה, אך סירב למסור מהי הכמות ששתה או היכן היה הדבר. במהלכה של השיחה הבוחן הריח כי נודף מהנאשם ריח חריף של אלכוהול.

הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים ודי היה בכך על מנת לדרוש ממנו למסור דגימת דם. בנוסף, הן השוטר והן הבוחן הריחו מפיו ריח חריף של אלכוהול, והנאשם הודה כי צרך אלכוהול. בנסיבות אלה חלה הוראת סעיף64 ב( ב) לפקודת התעבורה הקובעת כי:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן".