מ.י. ענף תנועה ת"א נ' בן ארויה

החלטה

בפני בקשה לחישוב פסילה המתייחסת לגזר דין אשר ניתן בתיק זה ביום 07.10.03 בהעדר המבקש.

המבקש הורשע בין השאר בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פג תוקף בשנת 1993) ונדון בין היתר ל - 5 חודשי פסילה של רישיון הנהיגה.

המבקש לא הפקיד רישיון ואף לא תצהיר שאין ברשותו רישיון.

המבקש עתר כי הפסילה תחושב מיום גזר הדין.

המבקש ביקש לקיים דיון במעמד הצדדים ודיון זה התקיים ביום 26.2.14.

המבקש טען כי הואיל ורישיון הנהיגה שלו פקע שנים רבות, יש לראותו כבלתי מורשה, אשר אינו חייב בהפקדת רישיון.

כמו כן טען המבקש לתחולתה של תקנה 557 (ד) לפיה אם לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורישיונו של בעל הרישיון שנפסל פקע ולא חודש, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מהיום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרישיון.

דיון והכרעה

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע לעיניננו כדלקמן:

"(א) פסילה שהטיל בימ"ש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו, תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה ביהמ"ש הוראה אחרת.

:

(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין:

(1) תקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה על כך בתקנות ובדרך שנקבעה"

תקנה 556 לת"ת קובעת כי:

"נפסל בעל רישיון ע"י בימ"ש ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בימ"ש שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה".

תקנה 557 קובעת כי חובה להמציא לרשות את הרישיון גם אם הוא אינו בתוקף ובמידה ואין רישיון נהיגה להצגה יש להגיש תצהיר ערוך כדין למזכיר ביהמ"ש. מהאמור לעיל עולה החובה להמציא רישיון נהיגה למזכירות בהמ"ש שהורה על הפסילה לאחר שהודע לבעל הרישיון על הפסילה, גם אם הרישיון פקע.

ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון קבע ביהמ"ש כי הוראות תקנה 556 לת"ת משלימות את סעיף 42 (ג)(1) לפקודת התעבורה ומפרטת כיצד על נאשם שרישיונו נפסל, עליו להמציא את רישיון הנהיגה לאותו בימ"ש שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה.

ביהמ"ש מציין כי מתקין התקנות ראה חשיבות לקבוע הסדר שיכלול מסירה בפועל של רישיון נהיגה, בין אם היא עדיין בתוקף ובין אם תוקפו פקע קודם לגזר הדין.

מתקין התקנות טרח וקבע סדר חלופי למי שרישיון הנהיגה אינו בידו ועל כן אינו יכול להפקידו ועליו להפקיד תצהיר מתאים. הסדר זה חל על רישיון שתוקפו פקע ומרוץ הפסילה יחל מיום המצאת התצהיר לרשות.