מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ארז

הכרעת דין

הנאשם הואשם באי ציות לתמרור ב-37 תוך גרם חבלה, עבירה בניגוד לתקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן-הפקודה), וכן בנהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה.

לפי הנאמר בכתב האישום, ביום 21.8.09 , שעה 21:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג דהייטסו (להלן-הרכב) ברחוב קלישר בתל אביב מכיוון דרום לצפון, והגיע לצומת עם רחוב הכרמל (להלן-הצומת).

ברחוב קלישר בסמוך לצומת מוצב תמרור ב-37, "עצור ותן זכות קדימה לרכב החוצה".

אותה שעה נהג במונית מסוג סקודה עלי עיסאווי (להלן-נהג המונית) ברחוב הכרמל מכיוון מזרח למערב והתקרב לצומת האמורה.

לפי הנטען, הנאשם נהג בקלות ראש, לא שם לב לדרך במידה מספקת, לא נתן זכות קדימה למונית והתנגש בה .כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל הנהג המעורב ונגרמו נזקים לכלי הרכב.

מטעם התביעה העידו בפניי: נהג המונית, הבוחן שערך בדיעבד תרשים של הצומת, והשוטרת שהגיעה לטפל בתאונה לאחר האירוע. מטעם ההגנה העידו הנאשם וכן מר ניקולאי לוקה, אשר במועד האירוע עבד בניקיון ובפינוי אשפה בשוק.

לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, אך לזכותו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ואלה טעמיי:

אין חולק בנוגע לכיווני הנסיעה של כלי הרכב, וכי על הנאשם מוטל היה לתת זכות קדימה עקב קיומו של תמרור בכיוון נסיעתו. בעת מתן הודעותיהם במשטרה נערכו שרטוטים על פי גרסת כל אחד מהנהגים, וניתן להבחין בדמיון בין השרטוטים.

יובהר כי התאונה התרחשה בשוק הכרמל, מקום בו הסימטאות צרות, שדה הראיה מוגבל, ובשעות הערב של יום שישי, מועד בו ארעה התאונה, עבד צוות ניקיון הכולל טרקטור, בפינוי האשפה וניקוי האיזור. הטרקטור עבד בקצה הצומת בכיוון נסיעתה של המונית.

עוד אין חולק כי הנזקים בכלי הרכב לא היו משמעותיים. ברכבו של הנאשם נגרם נזק לפנס הקדמי ימני, ואילו למונית נגרמה שריטה בטמבון. החבלה שנגרמה לנהג המונית הייתה גם היא קלה.

הנאשם טען כי עצר לפני קו העצירה ומשם גלש באיטיות לעבר הצומת, היות ומקו העצירה לא קיים שדה ראיה לעבר הצומת. אכן, מהצילומים שהגיש הנאשם ניתן להבחין כי קו העצירה נמצא בתוך רחוב קלישר וקיים מרחק של מטרים ספורים ממנו לקו הצומת.

אין ראיה על פיה ניתן לקבוע כי הנאשם לא עצר בקו העצירה, ומקובלת עלי טענתו כי נהג המונית לא יכול היה להבחין אם הנאשם עצר אם לאו. עד ההגנה ניקולאי, העיד גם הוא כי הנאשם עצר בקו העצירה.

הנאשם טען כי התקדם בנסיעה איטית לתוך הצומת, חזית רכבו בלטה מעבר לקו הצומת, לפתע שמע חריקת בלמים, ולכן עצר. או אז ארעה ההתנגשות, כאשר המונית פגעה בחלק הקדמי ימני של רכבו.

ניקולאי מצידו טען כי ברגע שבו הבחין הנאשם במונית, הוא עצר והמונית פגעה ברכבו של הנאשם. בניגוד לטענתו של ניקולאי, מעדותו של הנאשם עלה כי לא הבחין במונית עד לרגע התאונה.

מקובל עלי כי המונית פגעה עם חזיתה ברכבו של הנאשם. נראה כי המונית נסעה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ונמנעה מלהאט מהירותה בעת שהתקרבה לצומת. נוכח נזקיה הקלים של התאונה, איני סבורה כי נהג המונית נסע במהירות גבוהה.

אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנאשם הייתה כי ברחוב הכרמל אין כניסה לכלי רכב, ולכן המונית נסעה במקום שאסור היה לה לנסוע בו.

תע"צ מטעם עירית תל אביב, סתר את טענתו זו, שכן הוברר כי מותרת נסיעה שם החל משעות הערב ועד לשעות הבוקר, ולפיכך אין פגם בכך שהמונית נסעה ברחוב הכרמל.

באשר לתמרור שצילם הנאשם לפיו אסורה כניסה של כלי רכב, לא ברור מהו המועד בו צולם תמרור זה.

איני סבורה כי הוכח שהנאשם נסע בקלות ראש.