מ.י. ענף תנועה ת"א נ' ארונוב

בפני

כב' השופטת דלית ורד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות על פי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה,תשכ"א-1961(להלן הפקודה),זאת לאחר שבבדיקת נשיפה שנערכה לו נמדד ריכוז אלכוהול של 440 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

מטעם התביעה העידו השוטרת ליאת וונדר וטכנאי המעבדה הרצל כהן. מטעם ההגנה העידו הנאשם וחברו שהיה יבגני וינשטיין, אשר נטען כי נסע עם הנאשם ברכב במועד האירוע.

נסיבות המקרה על פי גרסת התביעה הינן כדלקמן: ביום 11.4.09 בשעה 01:45, נהג הנאשם בנמל תל אביב ונעצר באופן אקראי במחסום. מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול והשוטרת ליאת וונדר (להלן השוטרת) ערכה לו בדיקה בנשיפון אשר הצביעה על אינדיקציה לשכרות. יאמר כי השוטרת הינה מפעילת ינשוף מוסמכת ועל פי המסמכים מטעם התביעה, היא זו שערכה לנאשם את כל הבדיקות הרלוונטיות לעניין השכרות וטיפלה באירוע מתחילתו ועד סופו, למעט חניית הרכב בו נהג הנאשם בחניון הנמל. על פי דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/12) בשעה 01:50 ביצעה השוטרת לנאשם בדיקת מאפיינים. על פי הבדיקה התנהגותו של הנאשם הייתה עליזה, הוא התנדנד במבחן העמידה, והתנדנד ולא הצמיד עקב לאגודל במבחן הליכה על קו, אך הצליח במבחן הבאת האצבע לאף. השוטרת התרשמה כי הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול ברמה בינונית.

הבדיקה במכשיר הינשוף החלה בשעה 02:03. סך הכול נשף הנאשם שש נשיפות רצופות, כולן באותו פלט ללא צורך בעריכת סבב נוסף של בדיקות. הנשיפות על פי הפלט רצופות זו אחר זו.

בדוח פעולה מסכם שערכה השוטרת (ת/10) היא ציינה כי עיניו של הנאשם היו אדומות ורדומות, בתחילה הוא הכחיש כי צרך אלכוהול אך מאוחר יותר הודה כי צרך שתי כוסות יין. הנאשם היה עליז,צחקק כל הזמן ולא ביצע את בדיקת המאפיינים ברצינות אלא השתעשע. במהלך בדיקת הנשיפה הנאשם נופף לרכבים שחלפו וצחקק לעבר חבריו שעמדו בצד ומטעם זה הפסיק מספר פעמים לנשוף לתוך הפיה עד שביצע את הבדיקה בהצלחה. בדוח הפעולה האמור ציינה השוטרת כי עד לביצוע בדיקת הנשיפה היא שמרה על קשר עין רצוף עם הנאשם והשגיחה כי לא ישתה, יאכל, יקיא או יעשן. הטענה כי השוטרת השגיחה כאמור על הנאשם במשך 15 דקות עד לבדיקת הנשיפה מוצאת את ביטויה גם בדוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/12) בסעיפים 6 ו 9 לדוח.

עם סיום בדיקת הנשיפה זומן הנאשם לשימוע, רישיון הנהיגה שלו ניטל והוסבר לו כי נאסרת עליו הנהיגה כל עוד הוא שיכור ועד שלא יתפכח. עובדה זו מוצאת ביטוי במסמכים ת/6, ת/10, ו ת/14.

ההגנה לא חלקה על תקינות מכשיר הינשוף הספציפי בו בוצעה בדיקת הנשיפה וטכנאי המעבדה לא נחקר בחקירה נגדית, כשבחקירתו הראשית הוגשו כל המסמכים הרלוונטים, לרבות תעודות הבלון.

לטענת ההגנה נפלו פגמים בכל שלב ושלב של הבדיקות שנערכו לנאשם. וכך, בדיקת המאפיינים בוצעה בחשיכה והיה רק "פנס עדין" במרחק מה ממיקום ביצוע הבדיקה. גם הקו לצורך ביצוע מבחן ההליכה לא היה ברור. בעת ההמתנה לביצוע בדיקת הנשיפה, חברו של הנאשם ניגש לדבר עם השוטרת שישבה בניידת בצוותא עם שוטרת נוספת, והסתיר להן את הנאשם. לטענת ההגנה עקב כך נותק קשר העין עם הנאשם, והנאשם וחבריו עמדו ועישנו בזמן ההמתנה לבדיקת הנשיפה. עוד נטען כי השוטרת ביצעה לנאשם בדיקת נשיפה אך במהלך הבדיקה החליף אותה שוטר אחר כלשהו, והוא זה שהפעיל את מכשיר הינשוף. בנוסף, לאחר שהנאשם שוחרר הוא נהג ברכב והשוטרים לא עשו דבר על מנת למנוע ממנו לנהוג, ומי מהשוטרים אף הזיז את הניידת על מנת לאפשר לנאשם לצאת מהחנייה.

בא כוח הנאשם טען לפגמים נוספים בהליך הבדיקה במכשיר הנשיפה, כגון כך שהשוטרת ביצעה בדיקת כיול יומית בתחנת המשטרה ולא בדקה את הלחות והטמפרטורה בחדר בו בוצעה הבדיקה. היא לא ביצעה בדיקת כיול חוזרת בחניון בנמל תל אביב הגם שהסביבה רוויה בגזים ואלכוהול, ולא המתינה שתי דקות בין נשיפה אחת במכשיר לנשיפה הבאה. עוד נטען כי הדוחות המסכמים נערכו עם סיום האירוע ולא בשעת אמת, ולכן יש להטיל ספק ברישום אודות שעת עצירת הרכב.

תקנה 169ז' לתקנות התעבורה ,תשכ"א-1961 קובעת כי הבדיקה במכשיר נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחרים, זה אחר זה באותו מקום, תיעשה לאחר שבוצעו בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובדיקת כפולה של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (להלן-בדיקת כיול).

בפועל, שתי הבדיקות המקדימות אינן מתבצעות "באותו מקום", שכן בדיקת הכיול מתבצעת בתחנת המשטרה אחת ל- 24 שעות, ואין היא מתבצעת במקום בו נערכת לנבדק בדיקת הנשיפה.

בב"ש 90435/07 (מח'- ת"א) בוסתנאי אבי .נ. מדינת ישראל, קבע כבוד השופט מודריק כי הפרשנות כי על הבדיקות המקדימות להתבצע במקום בו מתבצעת בדיקת הינשוף אינה עולה בהכרח מלשון התקנה המקדימות, אלא התקנה מחייבת עריכת שתי בדיקות מקדימות,היינו בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובדיקת כיול.

בתיק ת(תע' –ים) 11893/07 מדינת ישראל .נ. עוזרי (להלן - עניין עוזרי), היה ההרכב בדעה כי קיימת בעיתיות בפרשנות זו. בדיקת אויר חופשי חייבת להתבצע במקום בו נערכת בפועל בדיקת הנשיפה שכן היא מיועדת לבחון באם האוויר המצוי בסביבת המכשיר אינו רווי באלכוהול, ומכאן הגיוני להניח כי המחוקק ביקש כי שתי הבדיקות המקדימות תבוצענה באותו מקום.

עם זאת, יש להדגיש כי ההרכב בעניין עוזרי פסק כי הבדיקות המקדימות עצמן, היינו בדיקת אויר חופשי מאלכוהול ובדיקת הכיול, עומדות בדרישות הנקובות בסעיפי המשנה של תקנה 169 ז'.

זאת ועוד, הבדיקות המקדימות תואמות את דרישות היצרן לגבי מכשיר הינשוף, לפיהן די בבדיקת כיול המבוצעת כל 24 שעות, כשזו אינה צריכה להתבצע במקום בו מבוצעת בפועל בדיקת הנשיפה.

בית המשפט בענין עוזרי סבר כי מן הראוי לתקן את התקנה ולקבוע נוסח שיתאים למכשיר הינשוף כמו גם למכשור עתידי, אך הפגם בניסוח התקנה אין בו כדי להביא לפסילת המכשיר אלא מדובר בבטלות יחסית, שאין בה משום פגיעה בזכויות הנאשמים.

עוד נקבע שם כי בתנאים הקיימים בארץ בהם משמש הינשוף כמכשיר נייד אין אפשרות לדרוש בדיקת כיול לפני כל מדידה ומדידה, כשלא הוכח כי בדיקה אחת ל- 24 שעות פוגמת באמינות המכשיר.