מ.י. ענף תנועה ת"א נ' איבנוב

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי לא אפשר להולך רגל שחצה את הכביש במעבר חצייה לסיים את החצייה בבטחה, פגע בו וגרם לתאונת דרכים, בה נחבל הולך הרגל בגופו חבלות של ממש (כמפורט בכתב האישום ובתעודות הרפואיות). במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות תקנה 67(א) לתקנות התעבורה וסעיפים 62(2) בצירוף סעיף 38(2) ו (3) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

הנאשם נסע ברחוב לה גרדיה בתל אביב ממזרח למערב.

שדה הראיה של הנאשם פתוח למרחק לפחות 100 מטרים לא היה כלי רכב שחצץ בין הנאשם לבין הולך הרגל.

מעבר החצייה מסומן באופן ברור על הכביש וקיימים תמרורי ג-(7) במקום.

הולך הרגל עובר לתאונה ישב על גדר המצויה על מדרכה.

רוחב המדרכה במקום הינו כ 4 מטרים.

רכב הנאשם פגע עם הדופן הימנית שלו בהולך הרגל כאשר הגלגלים השמאליים שלו נוגעים באי התנועה, עקב בריחת הנאשם שמאלה כדי לא לפגוע בהולך הרגל.

הולך הרגל היה בן 91 בעת קרות התאונה ולטענת הנאשם וע/ת אברהם סלומון חצה את הכביש בריצה. במעבר החצייה למעשה החל לרוץ לרוחב המדרכה והמשיך בריצה לכביש.

הולך הרגל נחבל חבלות של ממש כמפורט בכתב האישום ובתעודות הרפואיות.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, הנאשם נושא באחריות לתאונה חרף ריצתו של הולך הרגל, מאחר והיה מספיק זמן לעצור.

לטענת ההגנה, התאונה בלתי נמנעת הואיל והולך הרגל התפרץ לכביש בריצה ולא היה ספק בידי הנאשם לעצור את רכבו לפני הפגיעה.

בית המשפט קובע כי הנאשם נושא באחריות להתרחשות התאונה אם כי קיימת רשלנות תורמת של הולך הרגל אשר פרץ לכביש בריצה, זאת מן הנימוקים הבאים:

בתיק זה כפי שציינתי לעיל המחלוקת העובדתית הינה מצומצמת למדי. השאלה היא מה המסקנות הנובעות מעובדות אלה.

לטענת הבוחן מטעם המאשימה הולך הרגל חצה כ 4 מטרים בטרם נפגע ע"י רכב הנאשם. בחישוב של מהירות מטר לשנייה של הולך הרגל, לאור גילו קבע כי התאונה נמנעת הואיל והנאשם יכול היה לעצור את רכבו ב 20 מטר לפני מעבר החצייה.

הבוחן מטעם ההגנה קבע כי מהירות החצייה של הולך הרגל הינה 1.7 מטר לשנייה וכן כי חצה רק 2.8 מטרים. בנסיבות אלא הולך הרגל שהה בכביש 1.6 שניות ואין הנאשם יכול לעצור את רכבו בפרק זמן זה, לפיכך התאונה בלתי נמנעת.