מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אבוטבול

בפני

כב' השופט מאיר דרורי

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך כי נהג בהיותו שיכור, זאת על סמך בדיקה במכשיר הינשוף שקבע כי בגופו של הנאשם היו 615 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף. במעשים אלה עבר הנאשם על הוראות סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בנקודות הבאות:

הנאשם נהג ברכבו בכביש 20 לדרום ונעצר במחסום משטרתי.

הנאשם שתה משקה אלכוהולי עובר לנהיגתו.

הנאשם נבדק במכשיר הנשיפון ונמצאה אינדיקציה לשתיית אלכוהול.

מבחן המאפיינים של הנאשם היה תקין.

הנאשם נבדק במכשיר הינשוף והתוצאה הייתה 615 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לטענת המאשימה, מכשיר הינשוף הופעל בהתאם להוראות ההפעלה של המשטרה. המכשיר היה תקין. לפיכך ניתן לסמוך על מדידת המכשיר ועל כן יש לקבוע כי הנאשם היה שיכור.

לטענת ההגנה, לא הוכח כי המכשיר הופעל בהתאם להוראות ההפעלה וכן לא הוכח כי המכשיר היה תקין. לפיכך לא ניתן לסמוך על מדידת המכשיר. מאחר ומבחן המאפיינים תקין יש לזכות את הנאשם.

בית המשפט קובע כי לא שוכנע מעבר לספק סביר כי מכשיר הינשוף הופעל בהתאם לכללים וכי מכשיר זה היה תקין, לפיכך לא ניתן לקבוע כי הנאשם היה שיכור. ברם על סמך שאר הראיות ניתן לקבוע כי הנאשם נהג בהיותו תחת השפעת משקאות משכרים, זאת מן הנימוקים הבאים:

עת רס"ב הרצל כהן העיד בפני ביהמ"ש והציג אך ורק את תע"ץ התקינות אשר הוגש לביהמ"ש, ברם כרטיס המכשיר, טופס בדיקת השגרה ותעודות הבלונים לא הוגשו בעת עדותו בביהמ"ש. כך שמלבד תע"ץ התקינות אין כל ראייה כי המכשיר היה תקין.

ביום 11.10.11 ביקשה המאשימה להגיש את יתר המסמכים הנוגעים לתע"ץ וכן את תעודות הבלון. ב"כ הנאשם ביקש לחקור את איש המעבדה באם המאשימה רוצה להגיש מסמכים אלה. בנסיבות אלה ביהמ"ש קבע ישיבת הוכחות נוספת ליום 15.11.11. לישיבה לא הגיע איש המעבדה כך שלמעשה הוגשו תעודות הבלונים ללא עדותו של איש המעבדה.

הגשת תעודות הבלונים בלא עדותו של איש המעבדה היא הגשת ניירות חסרי כל משמעות. שכן כדי שלתעודות הבלונים יהיה ערך כלשהו חייב איש המעבדה להעיד כי התעודות שייכות לבלון בו בוצעה בדיקת הינשוף, וכן לבלון בו בוצעה בדיקת המעבדה. בהיעדר עדות זו אין כל משמעות ראייתית לתעודות אלה.

וכפי שציינתי לעיל לא הוגש כרטיס המכשיר וכן טופס בדיקת השגרה, כך שאין כל מידע בידי ביהמ"ש כי תעודות אלא קשורות לבלון היחידה ולבלון המעבדה. בנסיבות אלה למעשה לא הוכח כי בוצע כיול כדין שכן בהיעדר תעודת הבלון לא ניתן לדעת אם המכשיר כויל כראוי. לפיכך לא ניתן לסמוך על בדיקת הכיול. וכן לא ניתן לסמוך על בדיקת השגרה בהיעדר תעודת הבלון הרלוונטית.

בין עצירת רכב הנאשם לביצוע הבדיקה חלפו לכאורה 17 דקות, ברם בהיעדר עדות על סנכרון השעון של השוטר עם השעון של המכשיר לא ניתן לקבוע כי חלפו 15 דקות מרגע עצירת רכב הנאשם עד לביצוע בדיקת הינשוף.

לאור האמור לעיל ביהמ"ש קובע כי לא ניתן לסמוך על תוצאות בדיקת הינשוף.