מ.י. ענף תנועה ת"א נ' אבו

פרוטוקול

הסניגור

אני חוזר על נימוקי בקשתי ומבקש להוסיף כי מדובר בעונש שניתן בהעדר הנאשם בגין עבירה שעניינה אי חידוש רשיון רכב קצת למעלה משנה.

עורכי דין קודמים שייצגו את הנאשם והגישו שתיים אוש לוש בקשות לתיק, כשבבקשה אחת עו מ-2010 צרפו תצהיר ארוך ומפורט דיו ומשפט אחד שכחו לציין כי הנושא של הרשיון נהיגה לא בתוקף כבר משנת2008. עצם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ושאין לו רשיון כבר מאז, הבין כי הפסילה שלו כבר רצה. אבל חלפו מיום גזר הדין כשנתיים תמימות והפסילה של האיש לא החלה, רק עד שהגיע אלי שהכין תצהיר כפי שהיה רצוי שיעשה קודם. לטענתי יש פה הגנה מן הצדק, האיש כבר ריצה עונשו כמעט פעמיים.

מספר לי על נסיבות אישיות קשות,ירד מנכסיו והפך להיות רועה כבשים, גר ברהט, אמור להשגיח על הכבשים ולהביא מספוא והוא צריך רכב. אלה אזורים נידחים. היה לו קנסות ושילם את כולן.

בשל לקבל את הרשיון.

מבחינת הנאשם שעשה הכל, הבין כי הנושא של השנה פסילה כבר מאחוריו.

בקשתי מבית המשפט להורות כי בנסיבות העניין שהבקשה לחישוב הפסילה תתקבל ובית המשפט יורה במיוחד כשהעבירה היא לא מן החמורות ותחושב מיום גזר הדין. מפנה גם לפס"ד צארלי אלבז שם נקבע כי ניתן להתייחס לאדם שלא חידש רשיון נהיגה כבלתי מורשה לצורך חישוב הפסילה.

התובעת:

הוא נפל קורבן לעו"ד הוא הפקיד תצהיר זה לא היה תחליף להפקדת רישיון. הוא לא עשה הפקדה. אז מניין הפסילה לא התחיל לרוץ. יחד עם זאת טוען המבקש שרישיון הנהיגה שלו פג תוקף משנת 08 אבל ניתן ללמוד מהרשעותיו הקודמות שאף שרישיונו פג תוקף ב-08 הנאשם המשיך לנהוג ומכאן ניתן להסיק מסקנה שהנאשם המשיך לנהוג.

אני משאירה לשיקול דעת בית המשפט.

החלטה

מדובר בבקשה לחישוב פסילת רישיון.

למעשה כבר נתתי החלטה בבקשה בכתב אשר הוגשה אלא שהסנגור ביקש בבקשה מחודש אשר הגיש לקיים דיון במעמד הצדדים וכעת התקיים הדיון ושמעתי את טיעוני הצדדים.

למען הבנת הדברים יאמר כי עוד בתאריך 30.8.10 הוגשה ע"י המבקש בהיותו מיוצג ע"י עורכי דין בקשה לביטול גזר הדין אשר ניתן בהעדרו.

בהחלטה מנומקת שניתנה באותו יום באוגוסט 2010 על ידי מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין ודחיתי את הבקשה.

על החלטתי זו רשאי ויכול היה הנאשם, באמצעות באי כוחו בפרט, להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אך ניכר ככל הנראה שהדבר לא נעשה.

רוצה לומר שעוד בתאריך 30.8.10 צריך היה הנאשם לבצע הפקדת רישיון כנדרש על פי דין במזכירות בית המשפט ולמעשה דומני לא אטעה ואומר שהיה צריך לעשות כן עוד ברגע שנודע לו על פסילת הרישיון ולא כל שכן ברגע שהחלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין כאמור.

מודגש כי אין מדובר היה במבקש שאיננו מיוצג אלא הבקשה לביטול גזר הדין אז בשנת 2010 נעשתה ע"י משרד עורכי דין.

מסתבר כי בשום שלב עד לעת האחרונה בשנת 2012 לא הופקד תצהיר ואישור משרד הרישוי כנדרש על פי המתבקש מן הדין ולמעשה הראיה שצריך היה לעשות כן נלמדת מהעובדה שהדבר נעשה בסופו של יום ובכך מעידה על עצמה ההגנה כך היה צריך לנהוג.