מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' עופר

החלטה

1.על אף שישיבת ההוכחות ביום 31.5.10 הייתה קבועה בשעה 15:00 והעדים והמתורגמן התייצבו במועד, הסניגור לא התייצב, אלא באיחור של חצי שעה.

2.ביהמ"ש המתין לסניגור זמן ממושך באולם, אולם משלא נמצא, שב ללשכה והמשיך לערוך בירורים כדי לאתרו. לאחר חצי שעה התייצב הסניגור באולם והודיע כי היה בדיון אחר אצל כב' השופט ח. לי-רן.

3.לא מקובלת עליי טענת הסניגור כי נכפה עליו דיון צולב, שכן הסניגור יכול היה מבעוד מועד להגיש בקשת דחייה, כאשר קבוע לשמיעת תיק הוכחות עם עדים. אי הגשתה מלמד על זלזול בזמנו היקר של ביהמ"ש ובזמנם של העדים, המאשימה, המתורגמן וכל מי שהתייצב לדיון. גם טענת הסניגור כי כאשר הגיע באיחור של 15 דקות לאולם, הוא לא מצא שם את ביהמ"ש, גובלת בזילות, שכן הוא לא נכח בזמן היקר שהוקצה לישיבה, ואין כל מקום לטרוניה על כך שביהמ"ש לא נשאר באולם כדי להמתין לסניגור עוד ועוד, אלא חזר ללשכתו, מה עוד שבמהלך כל אותו זמן ביהמ"ש עסק באיתור הסניגור, ובזבז מזמנו היקר. אם הסניגור אכן התייצב לאחר רבע שעה באולמי, וידע כי מותב זה שוהה בלשכתו, תמוה מדוע לא פנה לבקש רשות להעדר, אלא עזב לאולמו של שופט אחר, תוך שהוא ממשיך לבזבז את זמנו של מותב זה שהמתין לו. סבורני כי התנהגות הסניגור מקוממת, מגלה זלזול בזמנו של ביהמ"ש ובמיוחד בכך שאפילו לא טרח לבקש ולהבהיר את הסיבה להיעדרותו כאשר נכנס לאולם אך עזב אותו מיד, שכשבאותה העת היה עליו לייצג את הנאשם בישיבת ההוכחות.

4.בנוסף, ראוי לציין כי גם בעת שהסניגור התייצב לאחר 30 דקות באולם, הוא מצא לנכון לבוא בטענות לביהמ"ש, על כך שהשופטים צריכים להסתדר בינם לבין עצמם, ונכנס לעמדה ווכחנית על צדקתו כי ממילא ביהמ"ש לא המתין לו באולם בעת שהגיע באיחור של רבע שעה, כשברור שהתנהגותו גבלה בזילות, הזמן היקר בוזבז רק בשל היעדרותו והיעלמותו מהאולם ללא רשות ולאחר מכן בווכחנות על סיבת איחורו.

5.בנסיבות אלה לא ראיתי לשנות מהחלטתי מיום 31.5.10, ואני דוחה את הבקשה.

6.המזכירות תשלח עותק מהחלטתי בפקס לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אלול תש"ע, 12 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: