מ. י. נ' כלל חברה לביטוח ואח'

1.התובעת, ילידת 8.3.65 נפגעה בשלוש תאונת דרכים בתאריכים: 30.9.02, 11.5.04 ו- 3.6.05 (להלן: התאונה הראשונה, התאונה השניה, והתאונה השלישית, כסדרן). בפניי תביעתה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.התאונה הראשונה והתאונה השניה אירעו בעת שהתובעת נהגה ברכב שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעות 1-3. בתאונה השלישית נהגה התובעת ברכב שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 4.

3.אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעות לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונות (כל אחת בגין התאונה שארעה ברכב שבוטח על ידה). המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

4.בכל התאונות נחבלה התובעת בצווארה. היא טופלה בקופת חולים ובחדר מיון. היא המשיכה מעקב בקופת חולים והופנתה גם לקבלת טיפולים משלימים.

התאונה הראשונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ועניינה של התובעת נדון בועדה הרפואית של המוסד אשר קבעה כי לא נותרה לה נכות בגין התאונה. קביעה זו הינה קביעה מחייבת בהתאם להוראות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

ד"ר יחיאל אורן מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, והוא התבקש ליתן חוות דעתו אודות נכותה של התובעת בעקבות התאונה השניה והשלישית.