מ.י. נ' בוזגלו

החלטה

נגד המבקש הוגש ביום 22/11/09 כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות שעניינן איסור הגרלות והימורים, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, ניסיון לקבלת דבר במרמה, קבלת דבר במרמה ועבירות על חוק הלבנת הון במקרים רבים, בכספים שהושגו מעסקי ההימורים.

ביום 23/11/09, בהסכמת הצדדים, שוחרר המבקש בתנאים מגבילים, שכללו בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח ערבים, בצירוף איזוק אלקטרוני.

מאז הוגשו בקשות רבות ל"עיון חוזר" שנסובו אודות מקום החלופה או זהות המפקחים.

המבקש נעצר בשלב מסוים על פי בקשה לעיון חוזר שהגישה המשיבה, אולם שוחרר בעקבות ערר שהגיש על החלטה זו, בתנאים מגבילים כפי שנקבעו לו מלכתחילה, כשמקום החלופה שונה והמבקש שוהה כיום בישוב פוריה.

ביום 15/03/10 בחן בית משפט זה (כב' ס. הנשיא כתילי) לבקשת הצדדים, את שאלת קיומן של ראיות לכאורה כנגד המבקש וקיומה של עילה למעצרו והחליט להותיר על כנה את ההחלטה בדבר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בתנאים המגבילים כפי שנקבעו בעבר.

על החלטה הזו הגיש המבקש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 2254/10) וביום 25/03/10 בעקבות הערות בית המשפט, כי הערר נראה כניסיון ל"מקצה שיפוצים" על החלטתו של כב' השופט י. עמית בערר קודם, חזר בו המבקש מעררו.

בינתיים הגיעו הצדדים לידי הסדר בתיק העיקרי, במסגרתו תוקן כתב האישום ונקבעה מסגרת טיעון לעניין העונש.

כעת בפני בקשה בהולה שהגיש המבקש לשינוי תנאי השחרור "מטעמים הומניים ורפואיים ובעקבות הכרעת דין ודחיית טיעונים לעונש אחרי הפגרה".

העילות המפורטות בבקשה לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט, הן שתיים:

א.מצבו הרפואי של המבקש, המצריך טיפול יום יומי בעקבות הסתבכותו של ניתוח שעבר.

ב.תיקון כתב האישום, הכרעת הדין וקביעת הטיעונים לעונש למועד מאוחר לאחר הפגרה (14/9/10).

בסעיף 6 לבקשה עתר המבקש להתיר לו לעבור למקום החלופה בטבריה, כך שאמו תוכל להשגיח עליו באופן צמוד מידי יום ביומו ולסייע לו בטיפול הרפואי שלו הוא נזקק.

בהמשך הבקשה נטען, כי הכרעת הדין משנה את האיזון ומבטלת את עילות המעצר, כך שתנאי השחרור שנקבעו למבקש אינם סבירים ואינם מידתיים, אין עוד חשש להשפעה על עדים או להברחת נכסים. עוד טוען המבקש, כי החשש להמלטות מאימת הדין הוא חשש מופרך, לראיה, המבקש היה נתון במהלך התקופה במשך מס' ימים ללא איזוק אלקטרוני, בעת אשפוזו בבית החולים ולמרות זאת, לא ברח. על סמך טיעון זה נתבקש בית המשפט להורות על שינוי תנאי השחרור באופן מהותי ולבטל את מלוא התנאים מלבד צו עיכוב היציאה מן הארץ.

בטיעוניהם בעל פה, הרחיבו באי כח המבקש את נימוקי הבקשה וטיעוניהם התמקדו בטענה, כי מלכתחילה לא הייתה כל עילה לעצור את המבקש ולקבוע לו תנאים לשם שחרורו, למעט ערובות כספיות שיבטיחו התייצבותו. ערובות כאלו, לפי הנטען, קיימות כבר בהפקדה במזומן וברכוש רב המוחזק על ידי המדינה ולכן אין כל עילה להשאיר על כנן את המגבלות שנקבעו בהחלטת בית המשפט.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לעמדתה, מצבו הרפואי של המבקש איננו מצדיק ביטול התנאים או הקלה בהם, בפרט שכיום הוא שוהה קרוב יותר לבית חולים "פוריה", אמו תאלץ להגיע לביתו בתחבורה ציבורית, גם אם יעבור לגור בטבריה, ולא הומצא תעוד רפואי עדכני (המסמך האחרון מיום 07/07/10).

באשר לשינוי שחל עם הכרעת הדין, טוענת המשיבה, כי האיזון אינו נוטה כעת לצד המבקש, אלא להיפך, שכן אין הוא נהנה עוד מחזקת החפות. לטענת ב"כ המשיבה, לא חל בכתב האישום שינוי דרמטי המצדיק שחרור, על פי הסדר הטיעון על המבקש להמציא ערובות לחילוט שיוטל עליו בגזר הדין ומה שמעכב את מתן גזר הדין, הוא העובדה שהמבקש בחר להמציא כבטוחות נכסים הרשומים על שם תושב זר ויש צורך בהמצאת תצהירים של אותו אדם. המשיבה מדגישה, כי על שמו של המבקש עצמו לא נרשמו נכסים כלשהם. לטענתה, לא חל שינוי בעילות המעצר ואלה תקפות גם כיום.

דיון

כמו בעבר, גם בדיון שבפני נעשה ניסיון ל"מקצה שיפורים", על ידי כך שהמבקש מעלה טענות שדינן היה להתברר בראשית ההליך, ולכל המאוחר בעת הדיון בערר שהגיש בב"ש 2254/10, באשר לשאלה האם הייתה מלכתחילה עילה למעצרו, המבקש חזר בו מן הערר ולא ראיתי כל סיבה לדון בטענות אלו כיום.

השאלה היחידה שיש לבררה היא, האם בבקשתו של המבקש קיימת עילה לשנות מן ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו.