מ.י. משרד התמ"ת נ' ס.נ. זהב עבודות בנין בע"מ

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה בעבירות של העסקת עובד זר שלא כדין בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991.

2.המאשימה טענה לעניין העונש, כי הנאשמת הורשעה לאחר שקיבלה הודעת קנס בגין העבירות נשוא כתב האישום ובחרה להישפט ולנהל הליך משפטי מלא. המאשימה טענה לחומרת העבירות אשר הפכו לבעיה חברתית מוסרית הפוגעת הן ברווחת העובדים הזרים המועסקים ללא היתר ופיקוח, הן בתנאי העסקתם של העובדים הישראליים שאינם יכולים להתחרות בעבודה זולה.

3.לטענת המאשימה, משמדובר בעבירה שבוצעה על ידי הנאשמת במסגרת עיסוקיה לצורך הפקת רווחים כלכליים, על הענישה לפגוע בנאשמת באופן כלכלי. המאשימה הציגה את עברה הפלילי של הנאשמת, טענה לגזר דין מיום 5.6.11 בעבירה דומה וביקשה להטיל על הנאשמת קנס בשיעור המקסימאלי בסך 116,800 ₪ והתחייבות להימנע ביצוע עבירה דומה במשך שלוש שנים מהיום.

4.לטענת הנאשמת, בוצעו העבירות בחודש 6/05 ואילו כתב האישום הוגש רק כשלוש שנים לאחר מכן במחצית שנת 2008, והנאשמת שינתה את מצבה הכלכלי בהתאם. לדברי הנאשמת, בשנים 2004-2005 עברה משפחתו של מנהל הנאשמת טלטלה בעקבות הליכים שבטיים בגין אירועי אלימות באותה תקופה, שבעקבותיהם נעצרו אביו של מנהל הנאשמת וכמעט כל אחיו, ונאסרה יציאתו של מנהל הנאשמת מביתו. לדבריה, בשל כך ובשל התחייבויות עליהן היתה חתומה הנאשמת מצאה עצמה זו במצב שבו היה עליה לדאוג לביצוע ההתחייבויות מבלי שהיו בשליטתה העובדים לעשות כן ומבלי שיכלה לשלוט בזהות העובדים שהובאו לאתר על ידי קבלני משנה עמם התקשרה.

לטענת הנאשמת, אין להעמיד כנגדה את רצונה למצות את זכויותיה ולהוכיח את חפותה, וכי היא לא ניסתה "למשוך זמן" או לחמוק מתשלום.

5.לטענת הנאשמת, הופחת הקנס המנהלי אשר הוטל על הנאשמת בגין העבירות שבהן הורשעה והינו עומד היום על הסך של 5,000 ₪ בלבד ועל כן יש להפחית את הקנס שיוטל על הנאשמת לסכום זה.

הנאשמת טענה, כי הינה מעסיקה כ-50 עובדים אשר פרנסתם על הנאשמת, מצבה הכלכלי אינו מזהיר ויש לקחת זאת בחשבון בקביעת שיעור הקנס (נ/6). עוד טען ב"כ הנאשמת לעברה הנקי של הנאשמת בשש השנים האחרונות.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובבואי לגזור את דינה של הנאשמת מצאתי כי יש לשקול לקולא את חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום, את מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שבא לידי ביטוי בדף חשבון הבנק שהציגה (נ/6), את היותה מעסיקה עובדים רבים וכן את העובדה שהמאשימה עצמה בחרה להפחית את שיעור הקנס המנהלי המוטל על עבירות כגון זו שבה הואשמה הנאשמת.

מנגד, יש לקחת בחשבון את תכליתו של החוק אשר נועד בין היתר להסדיר את שוק העבודה בישראל ולצמצם את ממדי האבטלה תוך שמירה על תנאי עבודתם של העובדים הזרים ואת ההשלכה שיש להעסקת עובדים זרים שלא חוק על תנאי העסקתם של עובדים ישראליים אשר אינם יכולים להתחרות בעבודה זולה.

כמו כן, איני סבורה כי במקרה דנן יש מקום להפחית מכפל הקנס ובוודאי שאין מקום להעמיד את הקנס על שיעור הקנס המנהלי בלבד (ראו בעניין זה סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות התשמ"ו - 1985; ע"פ (ארצי) 38980-04-10 מדינת ישראל נ' דורון עמרם, ניתן ביום 26.8.10; ע"פ 74/09 מדינת ישראל - זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ, ניתן ביום 10.5.10). עוד לקחתי בחשבון את העובדה שביום 5.6.11 הורשעה הנאשמת בעבירה דומה.

7.לאור כל זאת ולאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי העונש המשקף את האיזון הראוי בין השיקולים השונים הינו כדלקמן -

א.הנני מטילה על הנאשמת קנס בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך של 2,500 ₪ כל אחד שהראשון בהם ישולם עד ליום 1.9.12 והיתר באופן רצוף ב-1 לכל חודש עוקב.

ב.כמו כן, תחתום הנאשמת עד ליום 1.9.12 על התחייבות להימנע מעבירה על חוק עובדים זרים התשנ"א - 1991 וזאת במשך 3 שנים מהיום. היה ותבוצע עבירה על חוק זה תחויב הנאשמת באופן מיידי וללא תנאי בגין כל עבירה בסכום של 60,000 ₪.

ג.בהתאם להסכמת הצדדים, יישלח גזר הדין לצדדים בדואר.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: