מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' לואוזון מאיר

בפני

שופטת שרה שדיאור

פסק דין

בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נגד הנאשם, הוגש כתב אישום בגין העסקת שני עובדים זרים בלא היתר, בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק").

על פי כתב האישום, ביום 10.9.03, בשעה 12:30, העסיק הנאשם שני עובדים זרים בעלי דרכונים סיניים, אשר עסקו בעבודות בנייה שונות וביניהם פינוי פסולת מן הקומה ברח' שבתאי הנגבי 67 כניסה 45 בירושלים (להלן: "האתר"). לאור אינפורמציה של שוטרי משטרת גילה, בוצעה ביקורת יזומה על ידי מפקחי המאשימה במסגרתה הבחינו בשני העובדים נשוא כתב האישום מפנים פסולת בנייה במריצה.

העובדים הזדהו בפני המפקחים באמצעות צילומי הדרכונים שלהם. תוך כדי הניסיון לברר את מעמדם, ברחו העובדים. מבירור במשרד הפנים עלה כי שני העובדים נכנסו לישראל ב-31.8.01 באשרת עובד שתוקפה עד 30.9.01, על שם חברת אריה את עופרי (מ/1).

הנאשם במועד ההקראה הודה כי הפעיל עסק עצמאי, כי עסק בבניין בו נערכה עבודת הבניה בעבודות איטום בלבד. הנאשם כפר בהעסקתם וטען כי לא העסיק את שני העובדים שנמצאו באתר.

מטעם המאשימה העידו שלושה מפקחים: מר נחמן גרשון, מר מיכה נתן ומר גיורא מויאל ובנוסף מר גיא סלנסקי.

מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

הכרעת הדין

כלל הוא כי במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה. היא הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י. קדמי על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, עמ' 1440).

בבואנו להכריע בתיק זה, עלינו לבחון האם הוכיחה המאשימה מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

יישום הכלל במקרה שלפנינו יביא למסקנה, לאור העדויות וחומר הראיות שבו, כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את יסודות העבירה המפורטים בכתב האישום, כפי שיפורט להלן.

חתימה על תיאור המקרה (מ/1)

העד נחמן גרשון, העיד כי הוא זה שרשם את תיאור המקרה (מ/1) וכן את רשימת העובדים (מ/2). למרות זאת, מעיון במסמכים אלה עולה כי מר גרשון אינו חתום על המסמכים וכי שמו של פקח אחר – מר מיכה נתן מצוי בפרטי המפקח. תיאור המקרה אינו חתום על ידי כל מפקח. לשאלה מדוע מר נתן חתום על המסמכים, מר גרשון אמר כי אין לו תשובה וכי הוא מעריך שבאותו הזמן לא היתה לו תעודת מפקח (עמ' 6 ש' 6-8). בנוסף, לא נתן הסבר מדוע אין כלל חתימת מפקחים על תיאור המקרה (עמ' 7 ש' 2-4).

המפקח מר מיכה נתן העיד כי חתם על תיאור המקרה (מ/1) (עמ' 11 ש' 24) ומיד לאחר מכן אמר כי הוא לא חתם על תיאור המקרה וכי אינו זוכר מדוע (עמ' 11 ש' 26-27 וכן בעמ' 10 ש' 24). גרסאות המאשימה בנוגע לחתימה אינן קוהרנטיות, שניהם ציינו שאינם זוכרים את האירוע (עמ' 7 ש' 8-12, עמ' 10 ש' 10).

מר מתן לא רשם את תיאור המקרה במילותיו שלו, אלא רק ציין את שמו על התיאור וזאת בניגוד לנוהל המחייב שחוקר הגובה עדות, חותם עליה.החוקר שכתב לא היה בעל תעודת חוקר באותה עת. על כן בתיאור המקרה נפל פגם מהותי המשליך על משקל המוצג מ/1 כראייה ובעיקר על תוכנה ואמיתות הכתוב בה.

תיאור המקרה הוא הבסיס העובדתי להתרחשות. ככל שבו נפל פגם מהותי וזו דעתנו, נשמט כל הבסיס העובדתי בהליך,עד כדי שהיה צריך להיות ברור שראיה זו לא תעמוד ואין מקום להליך. לכל הפחות נעור הספק הגדול במידה מספקת לשקול אי הגשת כתב אישום..אולם בכך אין די. בדקנו גם את שאר הממצאים והראיות.

זהות מעסיקם של העובדים נשוא כתב האישום