מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' יעיש מאיר

החלטה

1.בפני בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת התיישנות וכן בטענה כי עומדת לו הגנה מן הצדק.

2.הנאשם טוען כי העבירה הנטענת בכתב האישום נעברה לכאורה ביום 3/2/03, אולם מאז לא נתקיימה כל חקירה עד למועד הגשת כתב האישום ביום 31/5/09.

3.לחילופין, אם תידחה טענתו זו טוען הנאשם כי עומדת לו הגנה מן הצדק עת המאשימה ביצעה בתיק חקירה בשנת 2003 ותובעת אותו למעלה משש שנים לאחר מכן, הדבר משול להתעמרות הרשות באזרח. זאת ועוד, הנאשם טוען כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין במסגרת החקירה הכללית מאחר שהנאשם עצמו לא נחקר ע"י המאשימה במסגרת החקירה הכללית.

4.המאשימה גורסת כי יש לדחות את הבקשות על הסף. ראשית באשר להתיישנות מציינת היא כי הוטל קנס מינהלי ביום 19/10/04 וכן הנאשם הגיש בקשה להישפט ביום 25/4/06.

המסגרת הנורמטיבית

5.סעיף 9ג' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 העוסק בהתיישנות עבירות קובע :

(ג)בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר.

6.בהתאם לקבוע בסעיף, ניתן לראות כי ביום 25/4/06 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד להישפט, ובית המשפט נעתר לבקשה וקבע כי בקשת הארכת המועד תיחשב כבקשתו להישפט, וזהו למעשה ההליך האחרון שנעשה מטעם בית המשפט בתיק זה, וממועד זה טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

7.באשר לטענת הגנה מן הצדק, הרי שהגנה זו עומדת לנאשם במידה והרשות התעמרה בו באופן הפוגע פגיעה אנושה בהגנתו. על כן לבית הדין שיקול דעת, במקרה כזה, לבטל את כתב האישום, מטעם זה בלבד.

בית המשפט העליון עסק בסוגיה זו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' דר' בורוביץ פ"ד נט (6) 776, וכב' השופטת גליקסמן הביאה את עיקרי פסק דין זה בפסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"פ 14/07 מדינת ישראל, משרד התמ"ת נ' הום סנטרס (עשה זאת בעצמך בע"מ) ואח' (ניתן ביום 22/11/07):

"בעניין בורוביץ, הקל בית המשפט העליון במבחן לתחולת ההגנה מן הצדק, וקבע כי היא תחול כאשר קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. בית המשפט העליון הבהיר כי תכליתה של הגנה מן הצדק היא עשיית צדק עם הנאשם ולא הפעלת ביקורת על רשויות האכיפה, וכי בהכרעה אם המקרה הקונקרטי מצדיק החלת ההגנה מן הצדק על בית המשפט לערוך איזון ראוי בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי..."

עוד מתוך פסק דינו של בית הדין הארצי מצאנו שהציטוט הבא מסביר את הקריטריונים הנוקשים ליישום הגנה זו :

"ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי

בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר."

8.עיננו הרואות כי יש צורך בהתנהגות חריגה של הרשות הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.

9.לאחר שהעבירה נעברה לכאורה 3/2/03, ב-19/10/04 הוטל על הנאשם קנס מינהלי .

ב- 25/4/06 ביקש הנאשם להאריך את המועד להישפט ובית הדין נענה לבקשתו.

רק לאחר למעלה משלוש שנים הוגש כתב האישום. במצב דברים זה ניתן לומר כי חל שיהוי ממשי מצידה של המאשימה בהגשת כתב האישום למעלה משלוש שנים לאחר נקיטת הפעולות האחרונות בתיק, אולם אין בכך כדי להוביל לביטול כתב האישום. הנאשם לא הניח תשתית עובדתית וראייתית בנוגע לפגיעה קשה ביכולתו להתגונן כנגד האישום. טענותיו בעניין אי חקירתו דורשים ליבון עובדתי, ושמורה לו הזכות, במהלך ההליך הפלילי גופו, להוכיח כי חלוף הזמן ואופן פעולתה של המאשימה פגעו ביכולתו להתגונן כנגד האישום. היה ויעשה כן הנאשם, יבחן בית הדין את משקל הדברים בהכרעת הדין.

10.באשר לאי חקירתו של הנאשם ע"י המאשימה, הרי שהוא זומן לחקירה, הזימונים שנשלחו אליו חזרו בציון "לא נדרש". מכאן שמדובר במסירה כדין ובעניין זה נראה, בשלב זה, כי לכאורה המאשימה פעלה כדין, יחד עם זאת, כאמור לעיל, במסגרת ההליך גופו שמורה לנאשם הזכות להוכיח אחרת, ובמקרה זה תבחן טענת ההתיישנות פעם נוספת.