מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אחים עלי שקיראת בע"מ ואח'

גזר דין

הנאשמת הורשעה בעבירה של העסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, כמפורט בהכרעת הדין מיום 24.1.11.

המאשימה ביקשה להחמיר בדינה של הנאשמת ולהטיל עליה קנס שלא יפחת מ-70% מהקנס המכסימלי. בתמיכה לעמדתה העונשית טענה המאשימה כי לנאשמת שש הרשעות קודמות. המאשימה הדגישה כי נוכח זאת, אין ליתן משקל מכריע לזמן הרב שחלף מאז מועד ביצוע העבירה ביום 25.6.03. כן טענה המאשימה כי לנוכח קביעת בית הדין הארצי כי העסקת עובדים זרים הפכה ל"מכת מדינה", ולאור האופי הכלכלי של העבירה, יש לנקוט גישה עונשית מחמירה.

הנאשמת ביקשה להקל בדינה. בתמיכה לעמדתה טענה המבקשת כי אין לייחס משקל להרשעותיה הקודמות שלה מכיוון שהעבירה בה הורשעה המבקשת היתה הראשונה מבין העבירות. כן נטען כי המאשימה, בשיהוי הרב בהליכי החקירה ובהגשת כתב האישום, שהוגש סמוך למועד בו העבירה התיישנה, שידרה מסר לנאשמת כי העבירה של העסקת עובדים זרים אינה חמורה. מכל מקום, על בית הדין לשקול את חלוף הזמן הרב כנסיבה מקלה.

ב"כ הנאשמת הוסיפה כי ענישה מכבידה תביא להרס כלכלי של הנאשמת ואין זו מטרת ההליך הפלילי. הנאשמת טוענת שהתנהלות הוגנת של רשויות האכיפה היתה מביאה אותן להסתפק במתן הודעת קנס מינהלי. נטען כי המאשימה משתמשת בהליך הפלילי כדי להעשיר את קופת המדינה.

לא מצאתי ממש בטענת הסנגורית כי העבירה נשוא כתב האישום היתה העבירה הראשונה שהנאשמת ביצעה ואף אין זה נכון כי הליך זה הינו ההליך הראשון שננקט נגדה. מעיון בהכרעות הדין בהרשעותיה הקודמות של הנאשמת עולה כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת בתיקים פ/228/07 ו-פ/14/08 קדמו לעבירה בה הורשעה הנאשמת בתיק זה. אמנם במועד ביצוע העבירה בתיק זה טרם ננקטו הליכי העמדה לדין של הנאשמת, אך הנאשמת כבר היתה אמורה לקלוט מסר מרשויות האכיפה לפיו הן מנהלות ביקורות לאיתור עבירות של העסקת עובדים זרים.

מכל מקום, אין להתייחס להרשעותיה הקודמות של הנאשמת באותה חומרה שהיתה נודעת לביצוע עבירה לאחר שננקטו הליכי חקירה והעמדה לדין נגד הנאשמת. הרשעותיה הקודמות של הנאשמת הן מתיקים שהוגשו נגדה החל בשנת 2007, והן בגין עבירות שנעברו באותה תקופה בה נעברה העבירה נשוא כתב אישום זה על רקע מאמצים שנעשו אז על ידי רשויות האכיפה להגברת האכיפה. בנסיבות אלה, איננו סבורים כי הרשעותיה הקודמות של הנאשמת מצדיקות אי התחשבות ממשית בגורם הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות.

מנגד, הרקע הכלכלי של ביצוע העבירה והחומרה שנודעת לה בשים לב להשלכותיה החברתיות והכלכליות, מהוים שיקול לחומרה. לא מצאנו בסיס להקל בעונשה של הנאשמת על יסוד טענת הסנגורית לשימוש לרעה בהליכי האכיפה הפליליים.

לא אוכל להתחשב במצבה הכלכלי של הנאשמת בהעדר נתונים להוכחת מצב זה.

בשים לב למכלול השיקולים דלעיל, החלטתי לגזור על הנאשמת קנס בסך 50,000 ₪. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים.

כמו כן, הנאשמת תחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים במשך 3 שנים, שאם לא כן יוטל עליה הקנס המכסימלי הקבוע בחוק.

זכות ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין – תוך 45 ימים לבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כו' סיון תשע"א, 28 יוני 2011, במעמד הצדדים.