מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אחים עלי שקיראת בע"מ ואח'

גזר דין

הנאשמת הורשעה בעבירה של העסקת 5 עובדים זרים שלא כדין, לפי סעיף 2(א) לחוק לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991 (להלן: החוק), בשני אירועים נפרדים: האחד מיום 17/6/03 והשני מיום 9/7/03. יצויין, כי במקור הוגש כתב האישום גם כנגד עלי שקיראת באופן אישי, אלא שבדיון מיום 11/11/08, ולבקשת ב"כ המאשימה, האישום כנגדו נמחק.

לטענת ב"כ המאשימה, יש לגזור על הנאשמת את העונש המכסימאלי. מודבר בעבירה כלכלית, שהוגדרה כ"מכת מדינה", ובנאשמת שלה לא פחות מ- 7 הרשעות קודמות, וכי זהו משלח ידה, ועל כן, על פי הפסיקה , יש להחמיר עימה, ובסה"כ לגזור על הנאשמת את הסכום המכסימאלי של 584,000 ₪ - בהתאם למספר העובדים שנתפסו.

מנגד טוען ב"כ המאשימה, כי עונש מעין זה ימוטט את הנאשמת כליל, וכי יש להתאים את הענישה גם ליכולות הכלכליות של הנאשם, לבל יתמוטט עוד טענו כי חלוף הזמן מאז שנעברו העבירות מצדיקות הקלה בעונש, כיוון שהזמן הרב שחלף פוגם באופן משמעותי במימד ההרתעה והופך קנס גדול לעונש לא מידתי. על פי הנטען עצם ההרשעה מהווה ענישה מספקת כשהכתם שבהרשעה מהווה עונש קשה דיו. עוד נטען כי העובדה שהמאשימה בחרה שלא לאחד את כתבי האישום כנגד הנאשמת, אינו ראוי וגורם לכך שיישאו בעונשים גבוהים יותר מאשר לו היו מאוחדים. כמו כן נטען, כי מצבה הכלכלי של הנאשמת רעוע ביותר וכן כי מצבו הבריאותי של מנהל הנאשמת, מר עלי שקיראת הינו קשה ביותר.

בפסיקות שונות קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לחובתו של הנאשם יש לזקוף את העובדה שמדובר בעבירות שבצידן רווח כלכלי, וראוי להעניש בחומרה כדי להרתיע מביצוען של עבירות מעין אלה. ב ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים נפתלי , פד"ע לח' 185, אמר בית הדין הארצי כי:"לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן.

עוד נפסק לא אחת, כי תכלית החוק היא להבטיח תנאי עבודה ראויים לעובדים הזרים מחד, ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר, מאידך. מדובר, אפוא, בעבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה כעולה מתיקון החוק, וכאשר סע' 2 (א)(2) לחוק קובע קנס מוגדל לגבי עובד זר המועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד.

7.בבואי לגזור את דינה של הנאשמת, לא ניתן שלא להתייחס לעובדה שמדובר בנאשמת שכבר הורשעה בעבר מספר פעמים , ואעפ"כ – המשיכה להעסיק עובדים זרים בניגוד לדין. דבר זה עומד לחובתה, ולא ניתן לטעון שלא ידעה את משמעות העסקת עובד זר, או שמדובר במעידה חד פעמית. מנגד, ולאור מצבה הכלכלי של הנאשמת (כפי שמתבטא, באופן חלקי במסמכים שהומצאו), ולאור מצבו הבריאותי של מנהלה ובעל המניות שלה, מר עלי שקיראת (גם כאן – מדובר במסמכים חלקיים ולא עדכניים), לא יימצה בית הדין את מלוא העונש על הנאשמת, בין השאר על מנת שלא לגרום להתמוטטותה הכללית – אף כי ההפחתה תהיה באופן חלקי בלבד, לאור הנסיבות המחמירות כלפיה. כמו כן נלקחה בחשבון העובדה שמדובר בעבירה שמנת 2003, ולא בעבירה מהתקופה האחרונה.

8.לאור זאת, ומשהנאשמת הורשעה בהעסקת 5 עובדים זרים, יועמד הקנס בשיעור של 75% מגובה הקנס המכסימאלי, ובסה"כ סך של 438,000 ₪, אשר ישולמו ב- 30 תשלומים שווים ועוקבים, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 10/3/12, ובכל 10 לחודש שלאחר מכן, עד לסיום התשלומים.

9.הנאשמת תחתום (באמצעות מנהלה) על התחייבות שלא לעבור על עבירה נשואת אישומים אלו , במשך 3 שנים, ושאם תעבור על אישומים אלו, תשלם עבור כל עובד זר שיימצא כשהוא עובד אצלה ללא היתר כדין, סך של 116,800 ₪. ניתן לחתום בפני עו"ד על ההתחייבות, ובלבד שזו תומצא למזכירות בית הדין תוך 30 יום. תשומת לב הנאשמת כי ככל שלא תומצא התחייבות כזו תוך 30 יום, יהיה רשאי בית הדין לזמן את מנהלה לבית הדין, לצורך חתימה על ההתחייבות, גם בצו הבאה.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: