מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אברהים מוברק סלמן

החלטה

ביום 24.8.10, ניתנה הכרעת דין לפיה נמצא הנאשם אשם במיוחס לו. בהתאם לאמור נקבע דיון לטיעונים לעונש. עם זאת, ביקש הנאשם שלא יושת עליו עונש בטרם יערך תסקיר בעניינו.

ביום 25.5.11 התקיים דיון במעמד הצדדים בשאלת מתן צו תסקיר בעניין העונש לנאשם.

ב"כ הנאשם פירט באריכות את מצבו המשפחתי של הנאשם; מות שני ילדיו וכן היותו חד הורי לילדה בת שמונה עקב נטישתה של אשתו את הבית. עוד נטען כי מצבו הכלכלי של הנאשם בכי רע, ולפיכך יש באמור בכדי להצדיק הפניית הנאשם לתסקיר בטרם יגזר דינו.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה מהטעם, שבעניינו של הנאשם אין מקום ליתן תסקיר. לטענתו, תסקיר מבחן ניתן בשני מקרים, כאשר מתבקש ביטול הרשעה או מתן עונש חלופי למאסר. היות ובמקרה דנן לא התבקש ביטול ההרשעה וכן העונש האפשרי הוא קנס בלבד ולא מאסר, אין מקום למתן תסקיר.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי ושקלתי את טענות הצדדים, לטעמי, יש לדחות את הבקשה למתן תסקיר מבחן.

 סעיף 37 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- "החוק") קובע, כי כאשר מורשע נאשם רשאי בית המשפט, בטרם יגזור את דינו לדרוש תסקיר :"(א) הורשע אדם, רשאי בית-המשפט, לפני שיגזור את דינו, לדרוש תסקיר בכתב של קצין מבחן על כל אלה..."

לעומת ס' 37 אשר משאיר את שיקול הדעת לבית המשפט להחליט אימתי להזקק לתסקיר בעניינו של הנאשם, ס' 38(א) מטיל חובה על בית המשפט להדרש לתסקיר וזאת כאשר עומד על הפרק עונש מאסר: לא יטיל בית המשפט עונש מאסר, שלא על תנאי, אלא לאחר קבלת תסקיר לפי סעיף 37

עם זאת, סעיף 38(ב) מסייג את האמור בסעיף 38(א) ומתיר לשר המשפטים לסייג את המקרים בהם ינתן תסקיר: (ב) שר המשפטים רשאי, באכרזה שתפורסם ברשומות, לסייג, מדי פעם, תחולתו של סעיף קטן (א) לפי סוגי בתי-משפט, לפי עבירות, לפי גיל הנאשמים או לפי כל סיווג אחר. "

ואכן, שר המשפטים עשה שימוש בסמכותו זו, וסייג את האמור וקבע באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964, סייגים לחובה לערוך תסקיר לפני הטלת עונש מאסר בפועל. בין היתר נקבע, כי החובה לא תחול על נאשם שביום ביצוע העבירה מלאו לו 21 שנה.

בפס"ד ע"פ 10194/09 אנדריי פוטרוצין ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), התייחס בית המשפט העליון ליחס שבין סעיף 38(א) המייצג את המצב הרצוי, לבין סעיף 38(ב) המייצג את המצב המצוי:

"על כן, כוונת המחוקק בסעיף 38 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הייתה מעיקרה, שאין להטיל עונש מאסר בפועל על כל עבירה ועל כל עבריין שהם, אלא לאחר קבלת תסקיר. "זהו הכלל הרצוי. אך מאחר שהרצוי אינו תמיד מצוי, איפשר המחוקק לשר המשפטים (בסעיף קטן (ב)) לסייג חובה זו" (פרשת ליבוביץ, עמ' 187. ראו גם יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב הליכים שלאחר כתב אישום 1640 (2009) והאסמכתאות המובאות שם). סייגים אלו מצויים באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964, ואכן בהתאם לכך לא קיימת חובה במקרה הנדון לערוך תסקיר לפני גזירת הדין" (ראו ע"פ 2583/06 עמר נ' מדינת ישראל .

מהאמור לעיל עולה, כי היות ומעל ראשו של הנאשם לא תלוי עונש מאסר, אין כל חובה להזקק לתסקיר מבחן ובוודאי שלא כאשר מדובר בעבירת קנס.

ב"כ הנאשם פירט בפנינו את מצבו של הנאשם. לבית הדין הוגש מטעמו של הנאשם דף פירוט תנועות אחרונות בחשבון בנק של הנאשם, אשר ממנו עולה יתרת זכות של 18,970 ₪, נכון ליום 22.5.11. דומה, כי מפירוט זה ניתן ללמוד כי מצבו הכלכלי של הנאשם הינו טוב ואינו נדרש להסתמך על שולחנם של אחרים.

טיעוני הנאשם בעניין מצבו המשפחתי הינם טיעונים אשר מקומם יפה בעת הטיעונים בסוגיית העונש. בית הדין בבואו לגזור את עונשו של הנאשם, יתן דעתו על מצבו המשפחתי של הנאשם וכן גילו ועברו, אולם אין בכל אלו בכדי להעתר לבקשת הנאשם להורות על תסקיר, אשר רק יאריך ויסרבל את ההליך אשר החל עוד בשנת 2008.

אוסיף, כי היות והנאשם לא ביקש להמנע מהרשעתו (ולפיכך אף לא נתן טעם להמנע מהרשעה) אין מקום אף בשל כך ליתן תסקיר אשר ניתן גם כאשר מבוקש להמנע מהרשעה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

גזר הדין ישלח בדואר בנפרד לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים.