מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' א.ש. יובל בניה והשקעות בע"מ ואח'

גזר דין

1.בהכרעת דין מיום 21.3.12 הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

הנאשמת 1 הורשעה בעבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו – 2 (א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, וזאת ביחס לשני העובדים נשוא כתב האישום.

הנאשם 2 הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה על הוראות סעיפים 5 ו – 2 (א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991, ביחס לשני העובדים נשוא כתב האישום.

2.בדיון מיום 11.7.12 טענו הנאשמים את טיעוניהם לעונש, ומנגד המאשימה הגישה את טיעוניה בכתב.

טיעוני המאשימה

3.לטענת המאשימה, הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הליך מלא של הוכחות.

בית הדין הארצי קבע, כי יש להחמיר בעבירות מהסוג דנן, ולא להטיל קנס סימלי או נמוך על המעסיקים עובדים זרים ללא היתר בלא נימוקים מיוחדים.

העובדים נשוא כתב האישום הועסקו על ידי הנאשמת במסגרת עיסוקה ולצורך הפקת רווח כלכלי.

על בית הדין לגזור על הנאשמים קנסות גבוהים ומרתיעים, ובנוסף להורות לנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום במשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן, ישאו בתשלום קנס המירבי הקבוע בחוק לעבירות אלו.

טיעוני הנאשמים

4.לטענת הנאשמים, מדובר בעבירות שנעברו ביום 5.1.04, לפני 8 שנים ושישה חודשים. תקופת התיישנות לעבירות מסוג זה היא 5 שנים. אמנם, אין ספק שלא היתה התיישנות, אבל המחוקק, בקביעה של התקופה הזאת, ביטא מתי העבירות האלה צריכות להיחשב כאילו לא היו.

הצורך בגמול ובמניעה במקרה דנן הוא מופחת, מאחר ומדובר בנאשמים שלא עברו עבירות מאז, וגם לא הוכח שעברו לפני כן.

העבירה בה הואשמו הנאשמים הסתכמה ביום אחד, ולא נמשכה לאורך זמן.

בנוסף, המדובר בהעסקת שני עובדים בלבד.

בית הדין צריך להתחשב בכך שנאשם 2 הינו אדם נורמטיבי, אשר לראשונה בחייו מוכתם בכתם של עבריין.

בנסיבות אלה, ובהתחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הכלי המשמעותי בענייננו צריך להיות התחייבות, ללא קנס או עם קנס סימלי.

דיון והכרעה

5.על השופט היושב בדין לאזן בין השיקולים השונים, ולהעניק לכל אחד מהם את המשקל ההולם. וכך קבע בית המשפט העליון בעניין זה (ההדגשות אינן במקור):