מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-סוצ' נ' חברת מוסקו מזון בע"מ ואח'

בפני

שופטת יפה שטיין

הכרעת דין

זוהי הכרעת דין באישום כנגד הנאשמים בגין פיטורי עובדת בהריון, ללא קבלת היתר, ובניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן:חוק עבודת נשים, או : החוק). נאשמת 1 מואשמת בכך שהתנהלותה ומעשיה מהווים עבירה לפי סעיפים 9 ו-14 לחוק ונאשם מס' 2 - בכך שהתנהלותו ומעשיו מהווים עבירה לפי סעיפים 9,14 ו-15 לחוק.

נאשמת 1 הפעילה בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום חנות-קונדטוריה בשם "אינגליש קייק" ברחוב יפו 36 בירושלים. בעלי החנות הינו מר אשר משה.נאשם 2, אשר אברי, בנו של בעל החנות – ניהל את החנות.

העובדת, גב' ליאת כהן (להלן גם: ליאת) הועסקה בחנות – מיום 1/3/2008, ועד ליום 29/9/08 (טענה שלא נסתרה). אין חולק כי הנאשמים לא ביקשו היתר משר העבודה והרווחה, לפטר עובדת בהיריון, כמתחייב מחוק עבודת נשים, כשלטענתם כלל לא פוטרה (טענה שתתברר בהמשך).

לטענת הנאשמים – ליאת הייתה זו שהתפטרה בשל קשיים בהיריון, אך לבקשתה, הוסכם ביניהם, כי יתנו לה מכתב פיטורין לצורך קבלת דמי אבטלה (מכתב שלבסוף כלל לא ניתן לה לאור עצתו של רואה החשבון).

מטעם המאשימה העידו:מר אברהם פנש, מפקח עבודה במאשימה, מר אלי אשכנזי, המנכ"ל של אינגליש קייק, ליאת כהן וביטון כפיר. מר פנש ומר אשכנזי לא נחקרו חקירה נגדית.מטעם הנאשמים העידו: מר אשר משה – הבעלים של נאשמת 1, ונאשם 2, אברי אשר –מנהל החנות (שכאמור הינו בנו של משה אשר) (להלן גם:אברי). כמו כן העיד מר אביחי ביטון (בדיון נפרד, לאחר שהתברר כי לא נשלח לו זימון למועד בו העידו שאר עדי הנאשמים).

מר פנש העיד על קבלת התלונה בדבר פיטוריה של ליאת, בהיותה בהיריון. באמצעות עד זה הוגשו חקירותיהם של מר אלי אשכנזי, ביטון כפיר, ורונית, מנהלת החשבונות (ת/1). בנוסף, באמצעות עד זה הוגשו יומן החקירות (ת/2), תלושי שכר, רשימת עובדים ודו"חות נוכחות (ת/3) בקשה שהגישה ליאת להחזירה לעבודה (ת/4 )ואישור בדבר היותה בהיריון בתקופה הרלבנטית (ת/5). עד זה לא נחקר בחקירה נגדית, ולא נמצא כל פגם בעדותו, או במסמכים שהגיש.

המנכ"ל, אלי אשכנזי, עד המאשימה, העיד בין היתר כי:"ליאת פנתה אלי והבנתי שהיה בינה לבין אברי איזה שהיא אי הסכמה... ליאת היתה אצלי מנהלת סניף, ומשכורתה היתה בהתאם, ואני מעריך שברגע שהגיעה לזכיין השכר שלה ירד כי יש בעלים אחר, ואני הבנתי גם ממנה וגם מאברי ששעות העבודה והשכר עבודה שלה, והיתה הסכמה ביניהם לפי מה שהיא אמרה שהיא מסיימת את העבודה. אחר כך ליאת התקשרה ואמרה לי שהיא סיימה לעבוד בסניף יפו והיא מבקשת ממני שאני אפעל שהיא תקבל מכתב פיטורים. מכיוון שבידע המצומצם שלי בחוקי עבודה, לא חשבתי שיש בעיה, ופניתי לאברי ואמרתי לו תדאג שהיא תקבל מה שהיא צריכה לקבל לפי החוק. אברי הסכים איתי במאה אחוז שהוא יתן לה מה שצריך על פי החוק". גם עד זה לא נחקר על עדותו.

מטעם הנאשמים הינה גב' ליאת כהן, העובדת אשר על פי הנטען בכתב האישום – פוטרה בהיותה בהיריון.ליאת הכחישה בעדותה טענות אלו לחלוטין, ואף הסבירה כי כמפרנסת יחידה הייתה זקוקה למשכורות על מנת לשלם שכר דירה ותשלום עבור מעון לבנה, וכי כלל לא רצה להפסיק לעבוד. להיפך – היא פנתה למי שהייתה יכולה, על מנת לבטל את רוע הגזירה. וכך העידה בבית הדין (עמ' 13):"ת.ביום האחרון לעבודה שלי פניתי לאלי אשכנזי ולכפיר ולרוניתש. מי הם היו?ת. אלי אשכנזי בעל הרשת של אינגליש קייק, וכפיר מנהל התפעול של אניגליש קייק, ורונית שהיא המזכירה שלהם.ש. מדוע פנית אליהם ומה ביקשת מהם?ת. שינסו לשכנע אותו שהוא יחזיר אותי לעבודה. ש. האם ביום פיטורייך קיבלת מכתב פיטורים?ת. לא.ש. ביקשת מכתב פיטורים?ת. כן, פניתי למר אברי אשר והוא אמר שהוא צריך לברר את זה עם רואה החשבון שלו. ש. ומה היתה תשובתו?ת. שהוא לא יכול להביא לי מכתב פיטורים.ש. הוא אמר לך מדוע?ת. כי אני בהריון ושזה בעיה.בהמשך, וברשות בית הדין נשאלה על ידי מר אברי והשיבה:"ש.את הודעת לי שאת בהריון?ת. כן.ש. מתי?ת. כשהייתי בחודש שלישי, באתי ואמרתי לך אני בהריון ואמרת לי מזל טוב. ש. נכון שאביחי אמר לי שאת בהריון, ורק שאת נכנסת לעסק, אמרתי לך מזל טוב?ת. זה לא משנה. אתה ידעת שאני בהריון".ואכן, מתוכן השאלה (כמו גם מעדותו שלו), עולה כי לדברי אברי "אביחי אמר לי שאת בהיריון". משמע- נקודה זו של עצם הידיעה שהייתה בהיריון, לא הייתה צריכה להיות במחלוקת (אף שמשום מה, בשלב ההקראה הוכחשה ידיעה זו).

על דברים אלו נחקרה ליאת כהן בפני חוקרי המאשימה, ולא נתגלו סתירות בדבריה. בחקירתה בבית הדין נשאלה על גרסת הנאשמים על פיה סוכם עימה שיתנו לה מכתב פיטורין, למרות התפטרותה , רק לצורך קבלת דמי אבטלה, והיא השיבה כי "לא היה ולא נברא" וכי:" אני רציתי לעבוד. היה לי ילד במעון, הייתי בחודש חמישי להיריון וזו הייתה המשכורת הכמעט עיקרית בבית שלי שנוכל לשלם מעון ושכירויות (עמ' 13 סיפא ו-14 רישא).

עד נוסף מטעם המאשימה היה מר ביטון כפיר. עד זה העיד (עמ' 16,17) כי הוא עובד חברת אינגליש קייק מזה 11 שנה, וניהל את חנויות החברה. וכך נשאל והשיב בעדותו בבית הדין:"ש. איזה עובדת היא היתה?ת. עובדת טובה ואמינה.ש. האם ליאת כהן פנתה אליך בעקבות זה שהיא קיבלת הודעת פיטורים מאברי?ת. כן.ש. מה היא ביקשה?ת. היא לא ביקשה, היא הודיע לי שאברי פיטר אותה ושאלה אותי מה לעשות, ואמרתי שתפנה לאלי אשכנזי מנכ"ל החברה.ש. אברי אמר לך מדוע הוא פיטר את ליאת?ת. באחת השיחות שלי איתו הוא אמר לי שבעיקרון הוא יכול להחליף אותה בשעות הבוקר ולכן הוא לא צריך אותה, כי היא יצרה לו בעיה בשעות הבוקר. היא לא יכלה לתת ערבים לפי דבריו של אברי ולכן הוא יחליף אותה בבוקר". דברים אלו לא נסתרו בחקירה הנגדית, ומקובלים עלי כנכונים.

עדי הנאשמים:כאמור, העידו מטעם הנאשמים מר משה אשר ומר אברי אשר, וכן אביחי ביטון, אשר לטענתם, העובדת היא זו שביקשה להתפטר. מר משה אשר העיד כי הוא הבעלים של נאשמת 1 וכי קיבל את הזיכיון מחברת אינגליש קייק. לעניין הקשר של נאשם 2 לכתב האישום, נשאל מר משה אשר:"ש.אבל מי שניהל ביום יום את החנות זה היה אברי נכון?"והוא השיב:ת. גם הוא וגם אני. הוא היה ביום, ואני ניהלתי את הדברים בגדול.

אברי, כמנהל, הוא זה שהיה בקשר יום-יומי עם ליאת, וכך העיד (עמ' 19 לפרוטוקול, משורה 11):"...לאחר כמה חודשים ראיתי שליאת מתקשה בעבודה, מקיאה פתאום, כאבה לה הרגל, והיא היתה פעם קצת יותר מלאה, וחשבתי שהיא פשוט מלאה ולא היה לי חשד שהיא בהריון, אבל היה לי חשד כי ראיתי שהיא מקיאה, ושאלתי את אביחי ביטון, ואז הוא אמר לי בהריון מה אתה לא יודע... וזה היה לאחר מס' חודשים שהיא כבר עבדה, ודיברנו בינינו, ולאור מצבה שראיתי שקשה לה והיא בוכה ומדברת הרבה בפלאפון וקשה לה עם הילד בגן, ובעלה לא עובד. נראה לי על פניו שהיו לה בעיות בבית עם גידול הילד, ועם עצמה בעיות בריאותיות, ודיברנו על זה, ושאלתי אותה מה היא רוצה לעשות, להמשיך לעבוד או לא, כי מבחינתי העסק היה במצב שלא מאפשר כל מיני התנדנדות כי בנו בדיוק את הרכבת הקלה והעבודה ירדה ב 40,50 אחוז בערך, וחשבתי שאם אני אסתדר עם ליאת בהבנה שמה שהיא אומרת שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד כי קשה לה והיא רוצה ללכת לביטוח לאומי ולקבל הבטחת הכנסה או משהו כזה, ואמרתי לה שאני אעזור לה בשמחה ואביא לה את כל המסמכים הרלבנטים על פי חוק, וזה היה הסיכום בינינו, שהיא תלך הביתה ותסתדר עם ביטוח לאומי ושאני רק אתן לך את הניירת שהיא צריכה. הכל היה בתום לב, ורציתי לעזור לה כי היא היתה בהריון, ושהיא תוכל לשבת בבית עם הילדים שלה ושביטוח לאומי ידאג לה, כי זה מה שהיא רצתה... היא התקשרה אלי או בעלה אני לא זוכר, וביקש מכתב פיטורים, הלכתי לרואה חשבון שלי ושאלתי אותו אם אפשר להוציא לה מכתב פיטורים והוא אמר שלא כי היא בהריון, ולכן אפשר להוציא לה רק מכתב העסקה, וכך עשיתי הוצאתי לה מכתב העסקה..."יובהר, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת הנאשמים כי המטרה הייתה "רק" להונות את ביטוח לאומי – בית הדין לא אמור לקבל "הסבר" זה. מכל מקום, עדיפה עלי לחלוטין עמדתה של ליאת כהן, כי פוטרה, וכי פנתה למס' אנשים על מנת שישפיעו על אברי שלא לפטרה, ולקבל מכתב פיטורין – כיוון שפוטרה. על פניו, מר אברי אכן התכוון לתת לליאת מכתב פיטורין – לאור הבטחתו, אך לא בגלל שהייתה הסכמה לתת לה מכתב זה למרות שלא פוטרה - כטענתו – אלא שהייתה הסכמה שייתן לה מכתב זה כיוון שפוטרה, וכי עניין זה נעצר רק מכיוון שרואה החשבון מנע את שליחת מכתב הפיטורין, כיוון שהבין וידע שאסור לפטר עובדת בהיריון, וכי מכתב פיטורין "יאשר" את הפיטורין בזמן ההיריון. בסיכומיהם טענו הנאשמים כי לא הייתה להם כל סיבה לפטר את התובעת, כיוון שהייתה עובדת טובה. אעפ"כ, מעדותו של אברי עולה, בין השיטים, כי הייתה להם בעיה כלכלית לאור צמצום רווחיהם בכ-40 עד 50%, בשל הרכבת הקלה, כך שדבר זה יכול ללמד על הסיבה לפיטוריה. דברים אלו אף חוזקו בעדותו של מר כפיר ביטון, כי בשעות בהן עבדה ניתן היה להסתדר גם בלעדיה.

טענה נוספת שאברי העלה בעדותו הייתה, כי לא ידע שעליו להגיש בקשה לקבלת היתר לפטר עובדת בהיריון. אלא שאם לטענתו כלל לא פיטר אותה, לא ברור מדוע העלה את הטענה בדבר אי הידיעה. הלא אם היא התפטרה – כטענתו – מה המשמעות לכך אם ידע או לא ידע מה עושים כשרוצים לפטר עובדת בהיריון. מכל מקום – אי הידיעה אינה פוטרת, ועל פניו, גם אם לא ידע - אין הדבר מסייע לו בהכרעת הדין, לאור הוראות ברורות של החוק בדבר האיסור לפטר עובדת בהיריון.

מעבר לאמור לעיל, שוכנעתי כי ליאת לא הייתה מתלוננת על פיטוריה בהריון, לולא אכן פוטרה בהריון, והייתה מסתפקת בתביעה אזרחית כנגדו בגין זכויותיה האזרחיות. נכון אמנם שבמסגרת הסכם הפשרה בתיק האזרחי, הייתה הסכמה כי תפנה למשרד העבודה והרווחה ותבקש לחזור בה מתלונתה, לאור ההסכמות בהסכם הפשרה האזרחי – אך אין בכך כדי ללמד כי מלכתחילה התלונה לא הייתה על בסיס מה שאירע באמת. למען הסר ספק יצויין, כי , מנגד, העובדה שבמסגרת הסכם הפשרה הוסכם שתקבל "פיצויי פיטורין" אין בה כשלעצמה כדי ללמד על הפיטורין, כאשר במסגרת הסכמי פשרה קורה לעיתים שצדדים מגדירים את התשלום כפיצויי פיטורין – ללא קשר למהות התשלום האמיתית. מכל מקום, את המסקנה כי פוטרה – ניתן ללמוד משאר הנסיבות בתיק, ולא מנוסח הסכם הפשרה.

מטעם הנאשמים העיד גם אביחי ביטון, שעבד בחנות בתקופה הרלבנטית לתביעה. יצויין כבר עתה כי עדותו של אביחי ביטון אינה יכולה להתקבל כעדות אמינה. ראשית, עדותו נשמעה אחרי שנשמעו שאר עדויות הנאשמים (ובדיון נפרד). אמנם אין זה כשלעצמו מעיד על ניסיון תיאום ביניהם, אלא שעדותו, לפרטי פרטים, על דברים שלא אמור היה לדעת מידע אישי, ועליהם העידו עדים אחרים בדיון - מעוררת תמיהות, כשמנגד, על פרטים אחרים שיכול היה להעיד מידע אישי, השיב כי אינו זוכר כיוון שהדבר היה לפני כשנתיים. וכך העיד (עמ' 27 רישא):"אני הייתי עובד בחנות אצל אברי. ליאת ניגשה לאברי ואמרה לו שקשה לה לעבוד, ואני גם ראיתי שהיא חולה, כאבו לה הרגליים והיא לא יכלה לעמוד, והיא ניגשה לאברי וביקשה אישור שהיא לא יכולה לעבוד ושהיא תלך לביטוח לאומי לקבל שמירת הריון או לא יודע איך שזה נקרא, אז אברי אמר אין בעיה נברר את העניין הזה ואמר שמבחינתו אין לו בעיה אם זה מותר. יום למחרת ליאת לא באה לעבודה, כי היא חשבה שהם תיאמו ביניהם. אברי דיבר עם הרואה חשבון שלו, ואמר שזה לא אפשרי לתת לה מכתב פיטורים כי לפי החוק זה אסור כי היא בהריון, והיא אמרה לו רק שבועיים לפני שהיא עזבה שהיא בהריון. הוא אמר לה שאם היא רוצה שתחזור לעבודה, והיא אמרה שהיא לא יכולה כי היא לא מרגישה טוב, זה מה שאני זוכר כי זה היה כבר לפני שנתיים בערך".

כאמור, ובניגוד לדבריו של עד זה, ליאת העידה שבזמן השיחה עם אברי, לא היה נוכח איש מלבדם, וכי תוכן הדברים שנאמרו ביניהם שונה ממה שטען אביחי. אלא, שכאמור, מעבר לבקיאות שגילה העד על אותה שיחה, שהתקיימה שנתיים קודם לכן (בה איש לא ראה אותו, כשלדבריו שמע את הדברים בהיותי במטבח), ידע להמשיך ולספר כי "יום למחרת ליאת לא באה לעבודה, כי היא חשבה שהם תיאמו ביניהם. אברי דיבר עם הרואה חשבון שלו, ואמר שזה לא אפשרי לתת לה מכתב פיטורים כי לפי החוק זה אסור כי היא בהריון, והיא אמרה לו רק שבועיים לפני שהיא עזבה שהיא בהריון. הוא אמר לה שאם היא רוצה שתחזור לעבודה, והיא אמרה שהיא לא יכולה כי היא לא מרגישה טוב". ידיעותיו הרבות של העד על מה שליאת חשבה, ומה אמר רואה החשבון לאברי (שלא בנוכחותו) מלמדת כי כל עדותו הינה בבחינת עדות שמיעה, וכי לא ידע להפריד בין מה ששמע בעצמו (אם שמע),לבין מה שנאמר לו על ידי אברי. זאת ועוד. העד ידע גם לתאר את מצבה של העדה בעבודה בשל ההיריון (שבשל כך ביקשה, לדבריו, לעזוב), כשלדבריו ידע כי היו לה סחרחורות, כי הייתה מקיאה, וכי הרגליים התנפחו לה וכו' – טענות שאינן יכולות להתקבל כאמינות, ואף לא ברור מדוע בחודשי הריונה הראשונים "התנפחו לה הרגליים", כטענתו. בהמשך, ולמרות התיאור המפורט הנ"ל, הסביר העד כי "היא בכלל לא אמרה לנו שהיא בהיריון רק שבועיים לפני שעזבה". משמע – כל ידיעותיו על כך שהיה קשה לה , שהיו לה סחרחורות, הקאות וכו' – היו מבלי שידע כלל שהיא בהיריון – דבר שאף אותו קשה לקבל.אולם מעבר לכך: למרות הפירוט הרב בעדותו הראשית, בחקירתו הנגדית לא זכר פרטים שונים הקשורים להעסקתה. העד לא ידע מתי ליאת עזבה את העבודה, מתי התרחשה השיחה, ופרטים נוספים. העד נשאל לגבי הפרטים הללו:"ש. אתה לא זוכר במדוייק"? והוא השיב:"ת. במדוייק לא, כי זה היה לפני הרבה זמן, גם עברתי דירה".מהאמור לעיל עולה, כי עד זה – אף שכבר אינו עובד בנתבעת – אכן ניסה לסייע לנאשמים, אלא שעדותו זו לא מתקבלת כאמינה ולא מסייעת להם.

מכל האמור לעיל, המאשימה הוכיחה כי ליאת הייתה בהריון במועד הרלבנטי, כי הנאשמים ידעו על היות המתלוננת בהריון, כי היא עבדה יותר מ-6 חודשים, וכי לא הוגשה כל בקשה לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהיריון. מכיוון שגרסת הנאשמים בדבר בקשתה של התובעת לעזוב ולקבל דמי אבטלה – לא התקבלה, ומנגד, עדותה של ליאת הייתה אמינה, ושוכנעתי כי היה לה עניין להמשיך ולפרנס את משפחתה כמפרנסת עיקרית – הוכחה גם טענתה המאשימה כי העובדת פוטרה ולא התפטרה, וזאת, כאמור, בהיותה בהיריון.לאור זאת הריני מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.