מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שמש חי אחזקות בע"מ ואח'

גזר - דין

1.הנאשמת 1 הורשעה בהעסקת 6 עובדים זרים מבלי שנערכו עימם חוזי עבודה בכתב כדין, עבירה על הוראות סע' 2(ב)(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק"). הנאשם 2 הורשע בהפרת חובת הפיקוח בידי נושא משרה, עבירה על הוראות סע' 5 לחוק.

בדיון מיום 15/2/11 העלו הצדדים טיעונים לעונש.

2.ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם את הקנס המירבי ולהתנות את אי תשלום הקנס במאסר בפועל. ב"כ הנאשמים מבקש להסתפק בקנס סמלי והתחייבות הנאשמים שלא לעבור עבירה דומה, וזאת תוך התחשבות במצבם הכלכלי הקשה של הנאשמים ובשים לב לכך שזכויותיהם הסוציאליות של העובדים הזרים לא נגרעו, וככל שנפלו בפגמים בהסכמים שנערכו עם העובדים הזרים – הם תוקנו לאחר הביקורת של מפקחי משרד התמ"ת.

3.מדיניות הענישה הראויה היא זו שתקדם את הגשמת תכלית החוק בכללותה תוך התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי.

תכלית החוק בענייננו היא להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בקבוצת עובדים מהחלשות בשוק, כאשר בשל מוצאם מארץ זרה, לא אחת העובדים הזרים אינם מודעים לזכויותיהם על פי דין ו/או חוששים לעמוד עליהן, מה שמציב אותם לא אחת ביעד לניצול מצד מעסיקים פוטנציאלים.

4.מבחינת השיקולים לחומרה, יש ליתן משקל לחומרת העבירה, כאשר לעניין זה מוקבלת עלי עמדת ב"כ המאשימה לפיה הדרישה לקיום חוזה עבודה בכתב בשפה המובנת לעובד הזר, היא אינה דרישה פורמאלית בלבד, אלא דרישה מהותית, אשר נועדה להגדיר את חובות המעסיק כלפי העובד ומאידך להעמיד את העובד הזר על זכויותיו. אין לקבל את טענת ב"כ הנאשמים, כעולה מהודעתו מיום 24/2/11, לפיה העבירה בה הורשעו הנאשמים פחותה בחומרתה מהעבירה של העסקה ללא היתר כדין לפי סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק, וזאת בשים לב לעונשים שנקבעו בצידן של שתי העבירות.

לכך יש להוסיף כי כעולה מטיעוני ב"כ המאשימה, כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים הוא כתב אישום יזום, מאחר ולנאשמת 1 היו קנסות קודמים, ומכאן כי אין המדובר במעידה ראשונה ו/או חד פעמית של הנאשמים.

כמו כן, העובדים הזרים הועסקו במסגרת עסקה של הנאשמת 1, כאשר על פי סע' 2(ב)(ב) לחוק נקבע עונש חמור יותר בגין העסקה מסוג זה.

5.מבחינת השיקולים לקולא, יש מקום להתחשב במצבם הכלכלי של הנאשמים, כפי שתואר בעדותם של רואה החשבון ומנהלת החשבונות של הנאשמת 1 ושל הנאשם 2.

לגבי מצבו האישי והרפואי של הנאשם 2, לא הוצגו אסמכתאות לתמוך.

6.בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטים מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת 1 קנס בגובה 60,000 ₪, ועל הנאשם 2 קנס בגובה 10,000 ₪, אשר מהווה את העונש הסביר והראוי בנסיבות העניין.

הקנס שהוטל על הנאשמת 1 ישולם ב- 30 תשלומים של 2,000 ₪, החל מתום 30 יום מיום קבלת גזר הדין. הקנס שהוטל על הנאשם 1 ישולם ב- 18 תשלומים החל מתום 30 יום מיום קבלת גזר הדין.

כמו כן הנאשמים יחתמו על התחייבות על פי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, לא לעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשעה בהליך זה, תוך תקופה של 3 שנים מהיום. ההתחייבות תהיה עד לגובה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק לגבי כל עבירה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להפעיל את סמכותי לפי סע' 71 לחוק העונשין, ולהתנות את תשלום הקנס על ידי הנאשם 2 בריצוי מאסר בפועל.

7.זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: