מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שאול בלבול

בפני:

כב' שופט אילן איטח

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין.

הנאשם היה במועד הרלוונטי לכתב האישום בעל חנות לממכר בשר עוף בשוק הכרמל בתל אביב (להלן – החנות). ביום 20.1.05 בשעה 19:05 לערך, במסגרת ביקורת שערכו שוטרים ממשטרת ההגירה, בשוק הכרמל נמצאו שני אנשים – שאינם אזרחי ישראל או תושביה – בחנות (להלן – הזרים). פרטי הזרים, אזרחי מדינת סין, פורטו בכתב האישום.

לפי העולה מעדויות השוטרים ודו"חות הפעולה: השוטרים נכנסו לחנות בלבוש אזרחי עם כובעי זיהוי משטרתיים והציגו עצמם בפני שני הזרים שבתחילה שהו לבד בחנות. השוטרים ביקשו מהם את הדרכונים כדי לבדוק את חוקיות שהותם (בהמשך הסתבר כי הם שוהים חוקית בישראל ובעלי אשרות עבודה – ת/3א' ו- ת/3ב'), למקום הגיע אחיו של הנאשם שהוא בעל חנות סמוכה. מאוחר יותר הגיע הנאשם בליווי אדם נוסף.

לפי הדו"ח של השוטר מסורי יריב, שני האנשים נראו "לבושים בחלוקים לבנים מניילון נעלי עבודה שחורות עם חתיכות בשר על הנעליים אשר עובדים במקום האחד גורף מים ע"י מגב והשני מסדר ארגזים" (ת/1, עמ' 1 ש' 5 – 6).

לפי הדו"ח של השוטר טגניה (ת/4), הוא נכנס לחנות ביחד עם השוטר מאור משיח, וראה אדם בעל חזות סינית "שסינר עליו ושהוא מנקה את הויטרינה", במהלך בדיקת פרטיו הגיע אדם נוסף בעל חזות סינית "כשסינר עליו" "ונעליים מלוכלכות". לפי הדו"ח, בהמשך הגיע אחיו של הנאשם שאמר ששני הזרים אינם עובדים בחנות. כך טען גם הנאשם שהגיע מאוחר יותר.

על פי הפסיקה – חזקה שבעובדה היא שהמחזיק בנכס הוא מעבידם של העובדים בנכס, וכי על המחזיק הנטל לסתור חזקה זו, לכל הפחות - במידה שתוביל לקיומו של ספק סביר ביחס לעובדת היותו מעבידם של העובדים ע"פ (ארצי) 41/09 מדינת ישראל – אליהו יצחקי, (2010)..

ע"פ (ארצי) 41/09 מדינת ישראל – אליהו יצחקי, (2010).

לטענת הנאשם שני הזרים לא היו עובדיו. לטענתו, הוא סיפק בשר עוף לקבוצת עובדים שמוצאם בסין ואשר עבדו בבניית תחנת המשטרה בסלמה בהיקף של 150 ק"ג לשבוע. לטענתו בפעמיים שהביא להם את בשר העוף הם לא היו מרוצים מהחיתוך שלא היו בהתאם לאופן בו הם רגילים אליו. לפיכך, כך לפי הטענה, סיכם הנאשם עם מנהל הקבוצה שהם ישלחו שני טבחים שיבואו לחנות ויחתכו את העוף בעצמם והוא יוריד להם 1 ₪ ממחיר ק"ג עוף. לטענתו, מאחר ושני הטבחים הנ"ל היו מגיעים מאוחר סוכם שכאשר הם מסיימים את החיתוך הם ינקו את המקום ויותירו אותו נקי. לטענתו, מה שקרה בעת הביקורת הוא ששני הזרים נמצאו בשלבי הניקיון לאחר החיתוך של ארגזי העופות.

לאחר ששקלתי את הראיות שבפני אני סבור שהתביעה לא הוכיחה את האשמה מעבר לכל ספק סביר, ואסביר:

בפתח הדברים אציין כי אמרות הזרים הן בבחינת עדויות שמועה ואינן יכולות לשמש ראיה לאמיתות תוכנן.

למעשה, התביעה נשענת אך ורק על החזקה העובדתית לפיה חזקה כי המעביד של עובד שנמצא עובד באתר מסויים הוא מי שמחזיק באותו מקום עבודה.

תנאי לאותה חזקה הוא ביצוע עבודה. הנאשם לא מכחיש שהזרים ביצעו 'עבודה' בחנות. אלא שהעבודה שביצעו לא היתה כעובדיו, אלא כלקוחות שמכינים לעצמם את הבשר. יחד עם זאת ועל אף 'הודיית' הנאשם קשה שלא לתמוה על ראיות התביעה. שכן, לפי השוטר טגניה רק זר אחד נצפה עובד (מנקה ויטרינה) ואילו השני הגיע לאחר מכן. אמנם עם סינר ונעליים מלוכלכות – אך לא נצפה עובד. ואילו לדברי השוטר מסורי שני הזרים נצפו עובדים. הקושי עם גרסת השוטר השני נעוצה בכך, שלפי הדו"ח של השוטר טגניה, השוטר מסורי נכנס לחנות רק מאוחר יותר לאחר ששני הזרים החלו להבדק על ידי השוטר טגניה. כך או כך – העבודה בה נצפה או נצפו הזרים יכולה להיות מוסברת בגרסת הנאשם.

גרסת הנאשם הגם שאינה מן הרגילות, אינה בלתי אפשרית וניתן למצוא לה תימוכין בעדות שנגבתה מאחד הזרים. אמנם העדויות שנגבו מן הזרים הן בבחינת עדויות שמיעה ואינן ראיה לנכונות תוכנן, אך בנסיבות בהן גרסת לפחות אחד מהם תומכת בגרסת הנאשם הרי שאי העדתם של הזרים צריכה להזקף לחובת התביעה. קל וחומר כאשר התביעה לא נקטה בפעולות חקירתיות לבדיקת גרסת הנאשם.

לא זאת אף זאת, התביעה נמנעה מלהציג את חקירתו של הנאשם, ולא אדע אם גרסתו בפני היתה גרסה כבושה או שמא נאמרה מלכתחילה ודווקא התביעה נמנעה מלבודקה. משכך, אניח כי אין המדובר בגרסה כבושה, קל וחומר משבמועד הביקורת כבר טען הנאשם כי אלה לא עובדיו.

בעת הדיון באה התביעה בטרוניה על כך שהנאשם לא סיפק ראיות חפציות על הספקת הבשר כנטען, למשל קבלה על ממכר הבשר. ראשית, יש לזכור כי הנטל להוכיח מוטל על התביעה. שנית, הנאשם נתן הסבר להעדר היקבלות. ההסבר לא נסתר, ודי בהסבר זה כדי לעורר את הספק שמא אכן יש לקבל את גרסתו לגבי העדרן של הקבלות.

עוד טענה התביעה כי העובדה שהחנות נותרה 'לבד', קרי – ללא נוכחות הנאשם, מלמדת כי הזרים היו עובדים. שכן, מקובל להותיר עסק לבדו רק בהשגחת עובדיו. מנגד אציין כי לפי דו"ח הפעולה, מיד לאחר שהשוטרים נכנסו לחנות הגיע אחיו של הנאשם (בעל חנות סמוכה – א.א.) לחנות, דבר שיכול ללמד שהחנות לא נותרה לבדה, אלא בהשגחת האח.

עוד אוסיף כי הביקורת נערכה בשיאו של החורף ובשעות המאוחרות של הערב כאשר לרוב 'השוק' פחות פעיל, דבר שיכול להתיישב עם גרסת הנאשם לפיה מאחר ומדובר בעובדים אשר ביום עובדים באתר בניה הרי שהם התפנו לחיתוך בשר העוף רק מאוחר יותר.