מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' פוקס מרק

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של העסקת עובד זר בלא היתר, ללא חוזה עבודה וללא שביטח אותו בביטוח רפואי (עבירות לפי סעיפים 2 (א) , 2(ב)(2), 2(ב)(3) חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 להלן גם "חוק עובדים זרים" או "החוק").

בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 6/3/11 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, ואולם ביקש כי בית הדין יורה לשירות המבחן להכין בעניינו תסקיר, על מנת שניתן יהיה להטיל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. בהתאם להחלטת בית הדין, הגישו הצדדים את טיעוניהם לעניין זה בכתב.

לטענת הנאשם, מלכתחילה הוא נחקר בגין העסקה של שלושה עובדים זרים בלא היתר ובסופו של יום, לאחר ששילם קנס מנהלי בגין עובד אחד, נותר כתב האישום דנן בעין העסקת עובד אחד, אשר לטענת הנאשם הועסק על ידו למשך 4 ימים בלבד, וזאת לפני כתשע שנים (בשנת 2002). אשר לנסיבותיו האישיות, הנאשם בן 61 ללא הרשעות קודמות, הודה בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה, הוא תומך בבת בת 34 נכה 100%, ולטענתו הרשעתו בפלילים עלולה לפגוע ביכולתו להמשיך ולהתפרנס כקבלן עבודות שיש.

ב"כ הנאשם מפנה לפסק הדין בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, וטוען כי עניין לנו בעבירה מסוג עוון, אשר עונשה המקסימלי - שנה אחת, ולפיכך, בהתאם למבחנים שנקבעו בע"פ 2083/96 הנ"ל, היה מקום להפנות את הנאשם לשירות המבחן, על מנת שיחווה דעה בעניינו, ורק לאחר מכן לקבל החלטה לעניין הרשעתו או אי הרשעתו של הנאשם, בהתאם להמלצת שירות המבחן.

ב"כ המאשימה מצביע על כך שמדובר בכתב אישום שהוגש בעקבות בקשתו של הנאשם להשפט, כלומר בנסיבות בהן הנאשם יכול היה להמנע מהרשעה פלילית על דרך של תשלום קנס מנהלי. אשר לטענה כי הרשעה עלולה לפגוע בפרנסתו של הנאשם, טוען ב"כ המאשימה כי טענה זו עומדת בסתירה להצהרתו של הנאשם במהלך ישיבת ההקראה מיום 6/3/11 לפיה הוא איננו מעסיק יותר עובדים זרים. עוד מפנה ב"כ המאשימה לפסיקה שבה נדחו בקשות לענישה ללא הרשעה בעבירות מן הסוג הנדון, וכן עמד על תכלית החקיקה, אשר בעבירות מן הסוג הנדון איננה מתאימה לענישה מסוג שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה..

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, לא מצאתי עילה אשר יהיה בה כדי להצדיק הימנעות מהרשעתו של הנאשם 2.

במשפט פלילי, דרך המלך היא כי משנמצא כי נאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו הוא יורשע, ויגזר עליו עונש. עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל בקבעו כדלקמן:

"על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאינטרס ההרתעה. אמנם, סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 וכן סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיכים את בית-המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת לציבור תוך הימנעות מהרשעה, עם זאת הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל רק בנסיבות "מיוחדות, חריגות ויוצאות-דופן ביותר..." (ראו דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני [1], בעמ' 690; עוד ראו ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש [2], בעמ' 683). ככלל, יימנע בית-המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים שבהם ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ובלשונו של הנשיא שמגר: כאשר "...אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה..." (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל [3]; עוד ראו: דברי השופטת דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 342; דברי השופט קדמי בע"פ 2972/97 כהן נ' מדינת ישראל [5]). ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו, עם זאת על דרך הכלל, לא יימנע בית-המשפט מהרשעת הנאשם הבגיר אם הוכח כי ביצע את העבירה." (פ"ד נח(4) 869, 876)

כידוע, העבירה של העסקת עובדים זרים בלא היתר נקבעה כעבירה מנהלית.

לכאורה, ניתן היה לטעון כי סיווגה של עבירה כעבירה מנהלית (כלומר כעבירה שדרך המלך לאכיפתה איננה על דרך של הרשעה פלילית, אלא בתשלום קנס), מעלה כי ניתן לוותר בעבירות מסוג זה על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ואולם, לטעמי, דווקא סיווגה של העבירה כעבירה מנהלית, והקנס שנקבע בצידה, מלמדים כי ככלל, בעבירות מסוג זה, סיום הליך פלילי על דרך של שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה עלול לחתור תחת תכלית החקיקה, ולפיכך אין לנקוט בו, אלא בנסיבות יוצאות דופן.

אקדים ואבהיר, כי מקום שבית הדין עושה שימוש בסמכותו שלא להרשיע את הנאשם על אף שהוכח כי ביצע את העבירה, אין בידו להטיל על הנאשם קנס, אלא שירות לתועלת הציבור או צו מבחן בלבד (ראה סעיף 71 א, לחוק העונשין, תשל"ז 1977, סעיף 1 (2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969).

לעומת זאת, תכלית חקיקתו של חוק העבירות המנהליות היתה להעמיד בידי רשויות האכיפה, אמצעי נוסף, בצד הסמכות המוקנית להם ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל ואפקטיבי לאכיפת החוק.

אין לכחד כי בפיתוח המסלול המנהלי יש כדי להפחית את העומסים על המערכת המשפטית, ואולם יתרונו המהותי הוא בכך שבמקרים המתאימים, הוא מאפשר יצירת הרתעה משמעותית, וזאת בשים לב לאופי הכלכלי של העבירות הנוגעות להעסקת עובדים זרים בלא היתר או מבלי שסופקו להם תנאים הולמים.

הקנסות שנקבעו לעבירות לפי חוק עובדים זרים הם קנסות בשיעורים משמעותיים ביותר, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו)

נראה, כי שיעור הקנס שנקבע, מצביע על מודעות לכך שמדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי, ולכן על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת, ולהפוך את העבריינות בתחום - לבלתי משתלמת.

לנוכח האמור לעיל, עמדתי היא שככלל, הטלת שירות לתועלת הציבור (כמו גם צו מבחן בלא הרשעה), אשר אין בצידם סנקציה כספית, וההרתעה שהם יוצרים מוגבלת, אינה מתיישבת עם תכלית ההרתעה, העומדת ביסוד קביעתן של העבירות כעבירות מנהליות והקנס המשמעותי שנקבע להן. אשר על כן, כדבר שבשגרה, בעבירות מן הסוג הנדון, אין מקום לבקש חוות דעת של שירות המבחן לצורך שקילת גזירת שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה.

במקרה דנן נסיבותיו האישיות של הנאשם, אינן יוצאות דופן בהשוואה לאחרים שהוגש נגדם כתב אישום בגין עבירות דומות, עבירות אשר כדבר שבשגרה מבוצעות על ידי אנשים מן הישוב ולא על ידי עבריינים המוכרים למשטרה. אכן, יש מקום לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם כמו גם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (אשר למרבה הצער גם הוא איננו יוצא דופן) בשלב גזירת הדין, ואולם נסיבותיו האישיות, כמו גם נסיבות ביצוע העבירה דנן, אינן מצדיקות סטיה מן הכלל, והטלת שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. על רקע האמור לעיל, ומאחר שהנאשם טרם הורשע, עומדת לו הזכות לבקש לחזור להליך המנהלי, וזאת עד למועד הדיון שנקבע.

המזכירות תשלח לצדדים הזמנות לדיון, שיקבע ליום 10/7/11 שעה 15:00 לצורך הרשעת הנאשם ושמיעת הטיעונים לעונש.