מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' סקאה רשת מסעדות בינלאומית בע"מ ואח'

גזר דין

ביום 13.3.13 ניתנה הכרעת הדין בתיק זה. הנאשמת 1 הורשעה בכך שהעסיקה שלא כדין עובד זר, אזרח ניגריה, בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, וכן בעבירות נוספות על הוראות החוק – אי עריכת ביטוח רפואי לעובד, אי עריכת חוזה עבודה בכתב, ואי מסירת פרטי ההעסקה לעובד. הנאשם 2 הורשע אף הוא באותן העבירות, מכוח אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק.

ביום 25.5.13 טענו הצדדים לעונש, ולאחר מכן ניתנה לצדדים הרשות להשלים טיעונים בכתב.

עיקר הטיעונים לעונש

הקטיגור טען כי על בית הדין לקבוע את מתחמי העונש הראוי לנאשמת 1 בנסיבות כדלקמן: לגבי העבירה של העסקה שלא כדין 20-50% מהקנס המירבי; ולגבי העבירות של העסקה ללא ביטוח רפואי, חוזה עבודה ופירוט שכר, בין 10-25% מהקנס המירבי. לגבי הנאשם 2 ביקש הקטיגור לקבוע את מתחם העונש בין 5,000 ל- 20,000 ₪.

הקטיגור הדגיש כי חלקם של הנאשמים בביצוע עבירה היה מלא; העבירות בוצעו במסגרת משלח ידם; כתב האישום הוגש באופן יזום ולא בעקבות קנס מנהלי שכן על הנאשמת הוטלו בעבר קנסות בגין עבירות דומות. עם זאת, לצד הקולא ציין הקטיגור את העובדה שכתב האישום הוגש בשיהוי ניכר של כ- 4 שנים ממועד ביצוע העבירה, באופן שגרם לעינוי דין. בסיכום דבריו ביקש כי יוטל על החברה בגין העסקה שלא כדין קנס 29,000 ₪ (שהינו 25% מהקנס המירבי), בגין עבירה של העסקה ללא ביטוח וחוזה קנס בסך 17,500 ₪ על כל עבירה (שהם 15% מהקנס המירבי), ובגין העבירה של אי פירוט שכר קנס של 8,700 ₪ (15% מהקנס המירבי).

לגבי הנאשם 2, קנס של 10,000 ₪. כן ביקש שנחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת לתקופה של 3 שנים שאם לא כן יוטלו עליהם הקנסות המירביים הקבועים בדין.

הסניגורית פתחה טיעוניה בכך שעל אף שמדובר בכמה עבירות לכאורה, למעשה מדובר במקרה אחד שכפי שהוצג בפני בית הדין הנכבד, נבע משגיאה של הנאשם והנחתו כי בנסיבות ההעסקה הרלבנטיות אין היה מדובר בעובד. היא הדגישה שלשיטתה העבירה לא בוצעה מטעמים של רווח כלכלי, ואת העובדה שחלפו כ- 4 שנים ומהגשת כתב האישום ועד למתן הכרעת הדין חלפו כ- 5 שנים כך שלנאשמים נגרם עינוי דין. עוד ציינה שהנאשם 2 הינו הורה יחיד המגדל את ילדיו בעצמו, וכן את העובדה שבכל מקרה מדובר בהרשעה פלילית שיש עמה כתם. הסניגוריה הוסיפה (גם בטיעוניה בכתב) כי הקטיגוריה לא הוכיחה את טענתה שהושתו על החברה הנאשמת קנסות בעבר בגין עבירות דומות. על כן התבקש בית הדין מתבקש להימנע מלהטיל קנס כבד על הנאשמים, אלא להטיל עליהם עונש הצופה פני עתיד בדמות התחייבות שתאפשר להם להוכיח כי מדובר בכשלון חד פעמי, ועמו קנס סימלי.

דיון והכרעה

הצעת הקטיגור המלומד למתחמי הענישה ההולמים בנסיבות, הן לחברה הנאשמת והן לנאשם, נראים לי מידתיים וסבירים. יש בהם כדי לשקף נכונה לדעתי את שיקולי הענישה השונים, כפי שהוצגו על ידו. אעיר בהקשר זה שהסניגוריה לא הציעה בשלב השיקולים לעונש מתחמי ענישה הולמים חלופיים, ואף לא חלקה על האופן שבו חישב הקטיגור את סכומי המינימום והמקסימום שיש להשית, לשיטתו, על הנאשמים בתיק זה, בהתאם למתחמי הענישה שהוצעו על ידו.

על כן אני קובע כי בגין העבירה של העסקה שלא כדין מתחם הענישה ההולם עבור הנאשמת 1 הוא בין 20-50% אחוזים מהקנס המירבי , שהוא 116,800 ₪. לגבי העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי (קנס מירבי 116,800 ₪), חוזה עבודה (קנס מירבי 116,800 ₪) ופירוט שכר (58,400 ₪), מתחם הענישה ההולם הוא בין 10-25% מהקנס המירבי . מתחם הענישה ההולם לגבי הנאשם 2 הינו בין 5,000-20,000 ₪.

5.אשר לקנסות הספציפי שיש להשית על הנאשמת, לצד החומרה יש להביא בחשבון את העובדה שבעבר הושתו על הנאשמת מספר קנסות בגין עבירות דומות. בהקשר זה אציין שלאחר שבמהלך הטיעונים לעונש טענה הסניגורית שאינה יכולה להתייחס באופן ספציפי ל"פלט הקנסות" שהגיש הקטיגור, הרשיתי לה להשלים טענות בהקשר זה בכתב, וכן איפשרתי לנאשם 2 עצמו להתייחס לנושא בפנינו (עמ' 14 ש' 8 לפרוטוקול). לסיכום הדיון בנושא זה ניתן לומר שאף הנאשמים עצמם אינם מכחישים את העובדה שהושתו עליהם בעבר קנסות בגין עבירות דומות, אם כי נותרה ביניהם מחלוקת לגבי מספר המקרים מן העבר (שניים או שלושה) וכן לגבי מידת החומרה של אותם מקרים שהובילו להטלת הקנסות. כך או כך, אין מחלוקת על כך שלא מדובר בנאשמים שזוהי הפעם הראשונה שבה הם נקנסים על כך שעברו על הוראות החוק.

6.חרף האמור, לדעתי בנסיבות שלפני לתת משקל משמעותי יותר לשיקולים לקולא, ואסביר. הקטיגור הדגיש לצד הקולא (עמ' 12 ש' 11 לפרוטוקול) את העובדה שכתב האישום בתיק זה הוגש בשיהוי ניכר של כ- 4 שנים ממועד ביצוע העבירה, באופן שגרם עינוי דין לנאשמים. אף אני סבור שנגרם לנאשמים עינוי דין של ממש בשיהוי הניכר שבו הוגשו כתבי האישום. לזאת אוסיף שגם ההתדיינות בתיק זה נמשכה הרבה הרבה מעבר לזמן הסביר בעיני לצורך ניהולו של תיק פלילי. אף אם אביא בחשבון שחלק מהאחריות לעיכוב בהתדיינות הינו בשל מחדלי הנאשמים (ראו לדוגמא פרוטוקול ההקראה מיום 29.4.10, אליה כלל לא התייצבו הנאשמים ובאי כוחם) הרי בכל מקרה העובדה שחלפו למעלה מארבע שנים ממועד הגשת כתב האישום ועד למתן הכרעת הדין הינה בעיני שיקול כבד משקל בזכות הקלה משמעותית בעונש. תהיינה הסיבות לזמן הרב שחלף אשר תהיינה, עובדה היא שבמועד שבו אני חותם על גזר דין זה חלפו למעלה מתשע שנים (!) – תקופה ארוכה מדי על פי כל קנה מידה – ממועד ביצוע העבירות.

7.נוכח כל האמור, אני מחליט להשית על הנאשמים קנסות בהתאם לרף התחתון של מתחם הענישה ההולם אותו קבעתי לעיל, כדלקמן:

על הנאשמת 1

א.בגין העסקת עובד זר שלא כדין סך 23,000 ₪ (20% מהקנס המירבי);

ב.בגין העסקה ללא ביטוח רפואי סך 11,000 ₪ (10% מהקנס המירבי);

ג.בגין העסקה ללא חוזה עבודה סך 11,000 ₪ (10% מהקנס המירבי);

ד.ובגין העסקה ללא פירוט שכר סך 5,800 ש"ח (10% מהקנס המירבי).