מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' נפתלי יעקב

גזר דין

בהתאם להכרעת הדין מיום 19.6.11, הורשע הנאשם, מר נפתלי יעקב (להלן: "הנאשם"), בהעסקתם של חמישה (5) עובדים זרים ללא פירוט שכר וניכויים כדין- עבירה לפי סעיף 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א- 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים").

בדיון מיום 3.4.12 פרסו הצדדים את טיעוניהם לעונש. מטעם הנאשם אף הוגשו טיעונים בכתב.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם כפל הקנס המנהלי הקבוע בחוק (קרי- 50,000 ₪ בגין חמשת העובדים) ולמצער כי יוטל על הנאשם לא פחות מהקנס המנהלי המקורי (5,000 ₪ בגין כל עובד). כמו כן ביקשה המאשימה להורות לנאשם להתחייב התחייבות כספית להימנע מלעבור עבירה על חוק עובדים זרים.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש כאמור, בשים לב לחומרה שהפסיקה מייחסת לעבירות על חוק עובדים זרים, והחשיבות לשמירה על הזכויות הסוציאליות של עובדים זרים שהינם אוכלוסיה מוחלשת.

הנאשם טוען, כי יש להתחשב בעובדה שלא עבר עבירות קודמות/ נוספות. עוד נטען, כי יש להתחשב בכך שלעובדים הונפקו תלושי שכר, אלא שכל "חטאו" בכך שאלה לא נמסרו לידיהם. הנאשם מבקש להדגיש כי מחדלו נבע בשל חוסר ידיעה בתום לב, וכי בפועל נערכה התחשבנות ורישום כלשהו על גבי כרטיס הנוכחות האישי של כל עובד ועובד ובשפתם, כך שלמעשה מבחינת העובדים שיטת ההתחשבנות היתה מובנת. מכאן שלעובדים לא נגרם כל נזק מעצם שיטת ההתחשבנות שניהל הנאשם.

לאור כל האמור, סבור הנאשם כי בנסיבות העניין ראוי להפחית מהקנס המנהלי שהושת עליו, ולפסוק קנס סמלי.

בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, הריני לוקח בחשבון את השיקולים הבאים:

מחד- המחוקק והפסיקה מגלים מגמה ברורה של החמרה בענישה לגבי עבירות מסוג זה (ראה ע"פ 1001/01 מדינת ישראל- נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

מאידך- מצאתי לנכון במקרה זה להקל עם הנאשם, וזאת מהנימוקים הבאים:

יש להתחשב בעובדה שלנאשם אין עבירות קודמות ו/או נוספות.

אכן, כטענת הנאשם, הוכח במסגרת ההליך כי הנאשם דאג לערוך התחשבנות כלשהי לגבי כל עובד ועובד (נ/1). הגם שנקבע במסגרת הכרעת הדין כי רישומים אלה אינם עומדים בדרישות שבסעיף 2(ב)(7) לחוק, הרי שהתרשמתי מאמינותו וכנותו של הנאשם כי מחדלו נבע מתום לב וכי עשה כל שבידו על מנת לעדכן ולידע את העובדים שהועסקו תחתיו בדבר הסכומים המגיעים להם והמנוכים משכרם.

המאשימה לא טרחה לחקור את העובדים עצמם בדבר הפירוט שנמסר להם.

סוף דבר:

באיזון הנכון של כל האמור לעיל מצאתי כי במקרה הנוכחי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר יש הן להותיר את הענישה בגובה הקנס המנהלי שהושת בשעתו על הנאשם.

אשר על כן ובשקילת מכלול השיקולים, הנני גוזר על הנאשם קנס בסך 25,000 ₪ אשר ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.7.12 ומדי ה-1 בכל חודש עוקב, או שיירצה הנאשם 5 ימי מאסר בגין כל תשלום שלא ישולם.

בנוסף, הנני מצווה על הנאשם ליתן התחייבות כספית בסך 25,000 ש"ח לפי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, להימנע מביצוע עבירה עפ"י חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991, וזאת למשך תקופה של 3 שנים מהיום.

בהתאם להסכמת הצדדים ישלח לצדדים גזר הדין באמצעות הדואר.

זכות ערעור- לבית הדין הארצי, תוך 45 יום מיום המצאת גזר הדין.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.