מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' משה ששון

החלטה

בבקשה לביטול כתב אישום

בשנת 2006 הוטל על המבקש קנס מנהלי בגין אי תשלום שכר מינימום ביחס לשמונה עובדים זרים שהועסקו על ידו, במשק חקלאי שבבעלותו, בחודשים דצמבר 2004 – ינואר 2005.

בעקבות פנייתו למשרד התמ"ת ולאחר עיון במסמכים שהמציא, הודיעה לו התובעת המוסמכת (בחודש דצמבר 2007) כי מצאה שיש ממש בטענותיו כי שילם לעובדים שכר מינימום, ולכן החליטה להמיר את סעיף העבירה נשוא הקנס המנהלי בעבירה של אי מסירת פירוט על שכר עבודה והניכויים.

המבקש סירב לשלם את הקנס המנהלי בגין העבירה והגיש בקשה להשפט, וביום 3/9/08 הוגש נגדו כתב האישום דנן, המיחס לו עבירה לפי סעיף 2 (ב) (7) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין ואבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א – 1991 [להלן גם: "החוק"].

לטענת המבקש, דינו של כתב האישום להמחק לפי סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 מחמת שכתב האישום איננו מפורט דיו. עוד טוען המבקש, כי עומדות לו טענות הגנה מסוג "זוטי דברים" (טענה לפי סעיף 34 יז לחוק העונשין תשל"ז - 1977), "טעות בלתי נמנעת בדבר המצב המשפטי" (טענה לפי סעיף 34 יט לחוק העונשין) וכן טענת "הגנה מן הצדק (טענה לפי סעף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי במסגרתה נטען באופן כוללני כי עובר לחקירתו, לא נמסרה למבקש הודעה בדבר זכותו להתייעץ עם עו"ד, וכי לא נערך לו שימוע בטרם התקבלה החלטה להגיש נגדו כתב אישום חלף ההליך המנהלי.

ב"כ המאשימה השיב לטענות בעניין מידת הפירוט שבכתב האישום בכך שלטעמו די באמור בכתב האישום על מנת לבסס את היסוד העובדתי שבעבירה, עוד טען, כי עיון בבקשתו של הנאשם להשפט, מעלה כי ידוע לו בדיוק מה המיוחס לו. לחילופין טוען ב"כ המאשימה כי בשים לב לכך שטרם התקיימה הקראה בתיק, מן הראוי שבית הדין יאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום, בטרם תתבצע הקראה בתיק. ב"כ המאשימה טוען כי אין מדובר בזוטי דברים אלא באיסור שנועד להבטיח תנאי עבודה הוגנים, איסור אשר יש אינטרס ציבורי משמעותי לאכוף אותו. המחוקק הטיל על המעביד את החובה להבטיח תנאים הוגנים לעובדיו, והמעביד איננו יכול להשתחרר מאחריות זו ולהעבירה לאחרים, לרבות רו"ח. אשר לטענת הנאשם בעניין הגנה מן הצדק, טוען בה כח המאשימה כי בנסיבות העניין לא מתקיימים הטעמים המיוחדים ויוצאי הדופן המקימים לנאשם הגנה מן הצדק.

ניסוח כתב האישום

בכל הנוגע לניסוח כתב האישום, אני סבורה כי יש ממש בטענות שהעלה ב"כ הנאשם.

בהקשר זה יבואר, כי עיון בכתב האישום איננו מלמד האם לטענת המאשימה נמסר לעובדים תלוש שכר אם לאו, ואם נמסר – מה נרשם בתלוש השכר, מה לא נרשם בו, ומה היה צריך להרשם בו לטענת המאשימה.

טענת התובע כי הנאשם מצוי בחומר החקירה ומודע לנסיבות העניין איננה יכולה להשמע בהקשר זה. כתב האישום נועד להבהיר הן לנאשם והן לבית הדין את התמונה העובדתית העומדת ביסוד כתב האישום שהגישה המאשימה, ואת הטענות העובדתיות והמשפטיות שמולן הנאשם עומד. ככל שכתב האישום סתום ומעורפל יש בכך כדי להקשות על הנאשם בניהול הגנתו, ולהקשות על בית הדין בבירור המחלוקת שבין הצדדים.

יאמר מיד, כי בהליך שעניינו עבירה לפי סעיף 2 (ב) (7) , בית הדין איננו רואה כל קושי בכך שדוגמית/הדמיה מהתלושים נשוא כתב האישום תצורף לכתב האישום לצורך הבהרה בלבד. ודוק, אין בכך כדי להפוך את התלושים לראיה בתיק, ואולם הפניה לתלוש לדוגמא, (לרבות על דרך של מחיקת שם העובד והחודש) יכולה לשפוך אור על טענות המאשימה המפורטות בכתב האישום, ולהקל על ניהול ההליך.

על רקע האמור לעיל, ובשים לב לכך שטרם בוצעה הקראה בתיק אני מורה למאשימה לתקן את כתב האישום ולהמציא לבית הדין ולנאשם כתב אישום מתוקן בתוך 30 יום.

טענת "זוטי דברים" / "אי ידיעת הדין" / הגנה מן הצדק

כפי שפירטתי לעיל, לאחר שהמאשימה בדקה את טענות הנאשם נמצא כי בנסיבות העניין אין מקום ליחס לנאשם עבירות שעניינן אי תשלום שכר מינימום ואף לא מצאה כי נוכו מן השכר סכומים שלא כדין.

נותרנו איפה עם עבירה שחומרתה פחותה, והיא מתמצית בכך שהנאשם לא מסר לעובדיו את הפירוט הנוגע לתשלום שכרם. עבירה זו, הגם שסווגה ברף הנמוך יותר של העבירות המנויות בסעיף 2 (ב) לחוק (ראה דברי ההסבר להצעת החוק - ה"ח 2824 ט"ו בחשוון התש"ס 25.10.99) איננה בבחינת זוטי דברים.

בשנת 2008 מצא המחוקק לקבוע שורה של תנאי מינימום שמחייבים כל מעביד של עובדים זרים, כגון הבטחת תנאי מגורים הולמים, הסדרת ביטוח רפואי, ועוד כיו"ב. כפי שבואר בדברי ההסבר להצעת החוק, ברקע לחקיקה עמד הגידול המתמיד באוכלוסיית העובדים הזרים השוהים בישראל, אשר הוביל למודעות הולכת וגוברת בציבור הישראלי כי רבים מהעובדים הזרים הוחזקו על ידי מעבידיהם בתנאים קשים, קיבלו שכר שאיננו הוגן, ולא אחת גם סבלו מהתעמרות, תופעות שהיה בהן כדי לפגוע באופיה של מדינת ישראל כמדינת חוק ואף לפגוע בתדמיתה בעולם.

החקיקה הסדירה שורה של הגנות לעובדים הזרים, ובכלל זה אף עיגנה ועיבתה את ההגנה על זכותו של העובד הזר לקבל לידיו דין וחשבון מפורט לעניין השכר המשולם לו בתום חודש של עבודה, וזאת על מנת לאפשר לו מעקב ובקרה על מנת שיוכל לעמוד על זכויותיו בזמן אמת כמו גם בדיעבד. חובה זו של המעביד איננה עניין של מה בכך, ואין לזלזל בה.

על רקע האמור לעיל נזכיר כי מלכתחילה, המאשימה סברה, כי ניתן היה להסתפק בנסיבות העניין בהשתת קנס מנהלי על הנאשם, בלא להעמיד אותו בסיכון כי יוכתם בהרשעה פלילית. כתב האישום בתיק דנן הוגש בעקבות בקשה של הנאשם להשפט, על מנת שלא לשלם את הקנס המנהלי שהוטל עליו.

על רקע האמור לעיל, והגם שאני סבורה כי ההליך המנהלי הוא ההליך המתאים יותר למיצוי הדין עם הנאשם בנסיבות העניין, מקום שניתנה לנאשם הזדמנות לכפר על העבירה באמצעות תשלום קנס מנהלי, והוא נמנע מלעשות כן, אינני רואה כל מקום להורות על זיכוי הנאשם מחמת "זוטי דברים" בשלב זה של ההליך.