מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' לאופר - שחף שירותי ניהול בע"מ ואח'

החלטה

א.בפנינו בקשה מטעם הנאשמים לעיון בחומר חקירה נוסף מכח סעיף 74 (ב) או 108 לחוק סדר הדין הפלילי, נוסח משולב התשמ"ב – 1982 הכולל פעולות וממצאים מתלונה שהגיש ב"כ הנאשמים ביום 16.4.09 בעניין חברות אחרות ולחלופין, להורות על הבאת עד מטעם המאשימה לעדות בה יציג המסמכים הנ"ל (להלן: "החוק"; "התלונה"; "המסמכים" "החברות האחרות" בהתאמה).

ב.לטענת הנאשמים, התלונה אשר הוגשה בשמם של מספר עובדים בחברות האחרות (ע"י ב"כ הנאשמים, דכאן) היא בעניין קיפוח זכויות סוציאליות של העובדים וכן בעניין העסקתם ע"י קבלן כ"א ללא רשיון, בדומה לעבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום דנא. עם זאת, משעולה כי ישנה התנהלות שונה בניהול התלונה ביחס לחברות האחרות - הדבר מצביע על אפליה בהליכי החקירה ו/או על אכיפה בררנית. משע"פ הפסיקה המונח "חומר חקירה" מפורש בצורה מרחיבה, יש לאפשר להם לקבל כל חומר החקירה על אותה תלונה, על מנת לבחון טענותיהם להגנה מן הצדק.

ג.בתגובתה טענה המאשימה כי התלונה נמצאת עדיין בהליכי בירור וחקירה ולא כפי הנטען כביכול, החליטה שלא לנהל חקירה פלילית ולא להעמיד החברות האחרות לדין. כך אף ע"פ הדין הקיים, בטרם מוצתה החקירה אין מוסרים למתלונן או בא כוחו את חומר החקירה. כל שכן, מי שאינו הנאשם, אין בידיו הזכות לעיין בחומר חקירה שבידי התביעה. אמנם, חומר החקירה אינו מוגבל אך לחומר הראיות שמתייחס במישרין לעבירה של הנאשם. עם זאת, לא כל דבר ועניין יכנס תחת מושג זה, אלא אך ראיות שמוכחת הרלוונטיות שלהן לאישום ולא כאלו שאין להן רלוונטיות, או שזו רחוקה ושולית, כבמקרה דנן. חומר החקירה אף אינו שייך לפריפריה של האישום כנטען, שכן אין בכוונת המאשימה להביאו לתמוך בטענותיה בעניין האישום המיוחס.

ד.לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי – להלן הכרעתי:

1.הנאשמים אינם טוענים בבקשתם כי הודע להם שהטיפול בתלונה הסתיים וכי הוחלט שלא לפעול כנגד החברות האחרות. כל שהם טוענים הוא כנגד התנהלותה של המאשימה בטיפול בתלונה. כעולה מהתכתובת שצורפה ע"י הנאשמים, בא כוחם טען במכתבו כי לא התנהלה כל חקירה מטעם מחלקת האכיפה של התמ"ת כנגד החברות האחרות והתלונה הועברה ישירות לאגף הרישוי. כך או כך, אין חולק בין הצדדים, כי ב"כ הנאשמים קיבל מענה מאגף הרישוי כי החברות האחרות נמצאות בבדיקה על פעילותן.

2.כך אף המאשימה מבהירה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא הופסק הבירור בעניין זה, וכי אין כל קביעה על ידה (כנטען) כי לא יוגש כתב אישום כנגד החברות האחרות.

3.מכאן, אף אם תֵעתר הבקשה, לא יהא במסמכים לקדם הטענה בדבר אכיפה בררנית, משאין בהם כל מסקנה סופית ו/או ממצאים סופיים אשר מהם ניתן להבין אם החברות האחרות יועמדו לדין אם לאו.

4. למותר לציין, כי אם נאשם אינו זכאי לעיין במידע/מסמכים טרם הגשת כתב אישום נגדו, קל וחומר אדם אחר, שאין לו כל נגיעה באותו תיק – אינו זכאי לכך.

נוסיף ונציין במאמר מוסגר כי לטעמנו יש סכנה רבה בסיטואציה העולה מהבקשה – שהרי הידיעה על בדיקת המאשימה (על גופיה) – קיימת אך אצל ב"כ הנאשמים דנא – משמייצג הוא את המתלוננים בתלונה.

ובלא שנחשוד חלילה בכשרים – יכול ויגיש אדם תלונה, אח"כ יבקש להתבסס על "פעולות ומסמכים" בה – ולוּ אם עשה כן רק לצורך הליך של אחר!

5. אשר על כן, משזו קביעתנו, מתייתר הצורך בדיון אם המסמכים המבוקשים נכנסים לגדר המושג "חומר חקירה", אם לאו.

לא נצא ידי חובתנו בלא שנאמר כי לטעמנו – הזכות לעיון ב"חומר חקירה" נתונה לנאשם, כאמור בסעיף 74 – ולא לכל – בר בי רב.

תכלית הוראות הדין היא לנהל הליך הוגן – באותו הליך, באותה תביעה – ואין מטרת ההליך לאפשר לזר לעיין בחומר החקירה.

די בעיון בהוראות סימן ג' לחוק כדי לדעת, ובבטחון – כי כך!

ואגב כך, גם השימוש במונח "אדם שהסניגור הסמיכו" – אין משמעו זר להליך, אלא, מי מטעם הנאשם (סנגורו) – והנאשם באותו הליך-הוא.

ודאי אין לקרוא את סעיף 108 לחוק במובחן מיתר הוראות החוק – ולענייננו, יש לקוראו בהלימה להוראות החוק, ובכללן – סימן ג' הדן בעיון בראיות התביעה.

על אחת כמה וכמה – אין מקום לבקשה, שהרי ב"כ הנאשמים כאן, הינו ב"כ המתלוננים שם. – חזקה כי יודע הוא אם הוגש שם כתב אישום. כשם שאינו זכאי הוא שם לקבל הראיות – על אחת כמה וכמה אינו זכאי הוא לכך לכאן, כבקשתו וביסוסה.

6.בשולי הדברים נציין: מצויים אנו בשלב הראיות. הגם שלא נקבע עתה מסמרות בעניין זה (משאין הדבר נצרך להכרעתנו דנא) – קשה להבין משמעות הבקשה לשלב זה.

7. סוף דבר - הבקשה נדחית וכנובע מכך, מתייתר הצורך להביא העדה הגב' גור, להמשך עדות בעניין החברות האחרות.