מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' כ.ד.מ בינוי ופיתוח בע"מ

גזר - דין

1.הנאשמת 1 הורשעה בהעסקת 2 עובדים זרים שלא על פי היתר כדין, עבירה על הוראות סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק"). הנאשם 2 הורשע בהפרת חובת הפיקוח בידי נושא משרה, עבירה על הוראות סע' 5 לחוק.

טיעוני הצדדים לעונש הוגשו בכתב.

2.ב"כ המאשימה מבקש להשית על הנאשמים את הקנס המירבי, בין היתר לאור העובדה כי הנאשמת 1 בחרה שלא לשלם את הקנס המנהלי שהוטל עליה מלכתחילה (בסך של 20,000 ש"ח) ולנהל הליך משפטי ארוך בפני בית הדין.

3.ב"כ הנאשמים מבקשת להקל בעונשים של הנאשמים ולהימנע מלהטיל עליהם קנס כספי, וזאת מאחר ולטענתה העובדים הזרים לא הועסקו על ידי הנאשמת 1 אלא על ידי קבלני משנה עימם התקשרה הנאשמת 1. כמו כן מבקשת ב"כ הנאשמים להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם 1, לרבות המשבר האישי שפקד אותו לאחרונה ומצבו הבריאותי.

4.מדיניות הענישה הראויה היא זו שקדם את הגשמת תכלית החוק בכללותה תוך התייחסות לנסיבות המקרה הספציפי.

תכלית החוק בענייננו היא להבטיח תנאים ראויים לעובדים הזרים מחד, ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר מאידך.

העבירה בה הורשעו הנאשמים היא עבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה, כפי שכבר נפסק: "העבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית, לפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר, מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים" (ע"ע (ארצי) 27/07 מדינת ישראל נ' טסה יבוא ושיווק עץ בע"מ, ניתן ביום 17/7/08, וההפניות שם).

בענייננו אין חולק כי העובדים הזרים הועסקו במסגרת עסקה של הנאשמת 1, כאשר על פי סע' 2(א)(2) לחוק נקבע קנס מוגדל בגין העסקה מסוג זה.

5.כן יש ליתן משקל לכך שהנאשמת 1 נמנעה מתשלום הקנס המנהלי שהושת עליה בגין העסקת העובדים הזרים ובחרה לנהל בעניין זה הליך משפטי, בסיומו הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי העובדים הזרים אכן הועסקו על ידה. לעניין זה יוער כי טענת הנאשמים בדבר העסקת העובדים הזרים על ידי קבלני משנה נדונה ונדחתה בהכרעת הדין ולפיכך אין מקום להתייחס לטיעון זה בבואו של בית הדין לגזור את דינם של הנאשמים.

6.מאידך יש ליתן משקל לעובדה כי, כעולה מטיעוני ב"כ המאשימה, לנאשמת 1 אין עבירות נוספות או קודמות. כך גם לא הוצגו מסמכים המעידים על הרשעות קודמות של הנאשם 2, ויש להניח כי גם בעניינו המדובר במעידה ראשונה.

7.מצבו המשפחתי של הנאשם 2 והיותו גרוש ואב ל-4 ילדים, אינו מהווה בנסיבות העניין עילה להקלה בעונשו. לגבי מצבו הרפואי של הנאשם 2 לא הוצגה כל ראיה לתמוך.

8.בנסיבות המתוארות, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטים מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת 1 קנס בגובה 30,000 ש"ח בגין העסקת שני העובדים הזרים. על הנאשם 2 מוטל קנס בגובה 10,000 ש"ח בגין הפרת חובת הפיקוח בידי נושא משרה.

הקנס שהוטל על הנאשם 2 ישולם ב-4 תשלומים שווים החל מתום 30 יום מיום קבלת גזר הדין.

9.כמו כן יחתמו הנאשמים על התחייבות על פי סע' 72 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, לא לעבור עבירה מסוג העבירות בגינן הורשעה בהליך זה, תוך תקופה של 3 שנים מהיום. ההתחייבות תהיה עד לגובה הקנס המקסימלי הקבוע בחוק לגבי כל עבירה.

10.זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: